השמנת יתר, המוכרת כסוגיה בריאותית מורכבת ומתגברת, קשורה לסיכון מוגבר לסוגי סרטן שונים. סקירה מקיפה מספקת תובנות לגבי המנגנונים המקשרים בין השמנה לסיכון לסרטן ודנה בהשלכות קליניות אפשריות. דלקות, חוסר איזון הורמונלי, חוסר ויסות של מיקרוביוטה במעיים, הפרעות ברמת האדיפוקין וגירויים פיזיים וביוכימיים מזוהים כמנגנוני מפתח שבאמצעותם השמנת יתר משפיעה על התפתחות הסרטן.
דלקת כרונית בדרגה נמוכה ברקמת השומן, המסומנת בחדירה מוגברת של תאי חיסון פרו-דלקתיים ושחרור ציטוקינים, היא מאפיין משמעותי של השמנת יתר ומשחקת תפקיד בקרצינוגנזה. הפרעות הורמונליות, כגון רמות אסטרוגן גבוהות, תורמות להתפתחות סרטן הקשור להשמנה, במיוחד אצל נשים לאחר גיל המעבר.
המיקרוביוטה של המעיים אינה מווסתת גם בהשמנת יתר, מה שמעודד דלקת וקרצינוגנזה. רקמת שומן, איבר אנדוקריני פעיל, מפרישה אדיפוקינים כמו לפטין ואדיפונקטין, שיכולים לקדם או לעכב התפתחות סרטן כאשר רמותיהם משתנות בהשמנה. בנוסף, גירויים פיזיים כמו לחץ בטן מוגבר ופיברוזיס בין-תאי תורמים לסיכון לסרטן הקשור להשמנה.
מודגשות אסטרטגיות מניעה לסוגי סרטן הקשורים להשמנה, תוך שימת דגש על החשיבות של ניהול משקל באמצעות התערבויות תזונתיות, פעילות גופנית, ניתוח בריאטרי וטיפול תרופתי. שינויים תזונתיים, כולל תזונה דלה בשומן, דלת פחמימות וים תיכונית, מפחיתים את הסיכון לסרטן על ידי הקלה על דלקת ולחץ חמצוני. פעילות גופנית סדירה מנרמלת את חילוף החומרים החיסוני ומפחיתה דלקת כרונית, ומפחיתה את הסיכון לסרטן הקשור להשמנה. הוכח כי ניתוח בריאטרי מפחית באופן משמעותי את שכיחות הסרטן לאחר הניתוח. התערבויות פרמקולוגיות, כולל תרופות להורדה במשקל ותרופות המכוונות למסלולים אונקוגניים, מציעות גישה לא כירורגית למניעת סרטן אצל אנשים שמנים.
הסקירה מדגישה את הצורך בהבנה מעמיקה יותר של המנגנונים המקשרים בין השמנה וסרטן כדי לפתח אסטרטגיות מניעה וטיפול מותאמות אישית. זה מעלה שאלות לגבי ההשפעות המובהקות של השמנת יתר נרכשת ותורשתית על הסיכון לסרטן, השפעת ההזדקנות על השפעות אלו, ומעגל הקסמים הפוטנציאלי בין החמרה בהשמנה, דיסביוזיס של מיקרוביוטה במעיים וקידום סרטן. מחקר נוסף מתבקש לחקור את האינטראקציות המורכבות הללו ולהעריך את ההשפעות ההפרשיות של אסטרטגיות התערבות שונות על הסיכון לפתח סוגים שונים של סרטן הקשור להשמנה.
לסיכום, הסקירה בוחנת ביסודיות את הקשר בין השמנת יתר לסרטן, תוך שהיא מתארת מנגנונים ספציפיים ואסטרטגיות התערבות פוטנציאליות. הוא מדגיש את החשיבות של התמקדות במסלולים אונקוגניים הקשורים להשמנה למניעת התפתחות סרטן ומציע כי גישה רב-גונית, המשלבת שינויים באורח החיים עם התערבויות תרופתיות, עשויה להיות היעילה ביותר בהפחתת השכיחות של סרטן הקשור להשמנה. על ידי שפיכת אור על יחסי הגומלין המורכבים בין השמנת יתר לסרטן, סקירה זו תורמת לפיתוח אסטרטגיות התערבות יעילות, מותאמות אישית ומדויקות יותר עבור חולים שמנים, שבסופו של דבר מכוונות להפחית את הנטל של סרטן הקשור להשמנה.
