מחקר מגלה את המסתורין של נויטרופניה של יילודים ביילודים

בהשוואה למבוגרים, יילודים רגישים מאוד לזיהומים וזיהומים אלו עלולים לגרום לסיבוכים בריאותיים חמורים ואף למוות.

גורם אחד הידוע כמשפיע על תגובת יילוד לזיהום הוא מצב הנקרא נויטרופניה של יילודים, שבו התינוק לא מצליח לייצר מספיק נויטרופילים, המגיבים הראשונים של מערכת החיסון. מה שעומד בבסיס החסר החיסוני הזה, שמגביר מאוד את הרגישות של יילוד לזיהום, אינו ידוע ברובו, מה שמותיר לרופאים הבנה מועטה כיצד למנוע או לטפל בו.

מחקר חדש שנערך על עכברים על ידי חוקרי אוניברסיטת קולומביה מעלה כעת כי מקרים רבים של נויטרופניה ביילוד עשויים לנבוע מדיכוי תאי הגזע היוצרים דם של העובר, מנגנון אימהי טבעי המגן על השליה מפני דלקת אך עלול להשאיר תינוקות חשופים לזיהום אם לא יפנו כבוי לאחר הלידה.

יש לנו עוד הרבה מה ללמוד על נויטרופניה של יילודים, אבל זהו צעד מעודד בפיתוח טיפולים חדשים. הממצאים שלנו אומרים לנו שזה עשוי להיות פרודוקטיבי יותר לנטרל גורמים אימהיים המדכאים תאי גזע המטופואטיים עובריים ויילודים, במקום לנסות להגביר ישירות את התפוקה של תאים אלה."

עמנואל פסגה, דוקטורט, פרופסור בוגרים לגנטיקה ופיתוח במכללת וג'לוס לרופאים ומנתחים ומנהלת יוזמת תאי הגזע של קולומביה באוניברסיטת קולומביה

האתגר הקליני

תינוקות עם נויטרופניה של יילודים יכולים לפתח אלח דם מוקדם, זיהום מסכן חיים, ב-72 השעות הראשונות לחייהם.

"אלח דם מוקדם הוא בעיה גדולה אצל תינוקות בלידה מלאה, אבל זה מסוכן אפילו יותר לפגים והתמותה עבור תינוקות אלה היא גבוהה מאוד", אומרת הסופרת הראשונה אמלי קולינס, MD, PhD, עוזרת פרופסור לרפואת ילדים וניאונטולוג שמטפל התינוקות המאושפזים הללו.

רופאים משתמשים באנטיביוטיקה רחבת טווח כדי לטפל בתינוקות עם אלח דם מוקדם, אך אנטיביוטיקה לא תמיד מספיקה ולעתים קרובות מייצרת סיבוכים אחרים. "לטיפול שמגביר את המערכת החיסונית של תינוקות אלה יכול להיות השפעה גדולה", אומר קולינס.

התיאוריה הרווחת של נויטרופניה של יילודים היא שלעוברים ולילודים הסובלים מהמצב אין יכולת התחדשות לייצר מספר גדול של נויטרופילים כדי להילחם בזיהום.

"אבל מה זה אומר בעצם מנקודת מבט מכניסטית לא היה ידוע", אומר קולינס. "המטופואזה סב-לידתית הייתה תחום לא נחקר בביולוגיה."

ניסויים ותוצאות

כדי להבין כיצד מתפתחת נויטרופניה אצל תינוקות, קולינס ופסגה השתמשו במודלים של עכברים כדי לחקור כיצד תאי גזע המטופואטיים עובריים ויילוד מגיבים לזיהום.

מבוגרים עם זיהומים מסתמכים בדרך כלל על מיאלופוזיס חירום, מנגנון תגובה מהירה של תאי גזע המטופואטיים היוצר מספר רב של תאי חיסון, כולל נויטרופילים.

קולינס ופאסגה גילו שלמרות שמיאלופוזיס חירום הופכת לתפקוד מוקדם בהתפתחות העובר – תאי הגזע ההמטופואטיים של העובר מסוגלים ליצור נויטרופילים – העובר אינו מדליק אותו.

זה הצביע על כך שגורם חיצוני מדכא מיאלופוזיס עוברית, אז החוקרים חיפשו ומצאו גורם אימהי – אינטרלוקין 10 או IL-10 – שמונע מיאלופוזיס חירום מלהיות מופעל במהלך התפתחות העובר. קולינס ופאסגו מצאו כי היעדר IL-10 יכול לשחזר מיאלופוזיס חירום בעובר ולהגביר את ייצור נויטרופילים של יילודים באופן שסביר שיהיו לו יתרונות קליניים חשובים.

"זוהי התקדמות התרגום העיקרית של המחקר שלנו", אומר קולינס. "עכשיו, כשאנחנו יודעים שתאי גזע עובריים ויילודים יכולים לייצר נויטרופילים וזיהינו את IL-10 כאחד הגורמים שמדכאים מיאלופוזיס חירום, אנחנו אמורים להיות מסוגלים להבין את המנגנון ולמצוא מקומות שבהם נוכל להתערב".

השפעה פוטנציאלית וכיוונים עתידיים

התגלית התאפשרה גם באמצעות מודל עכבר שני שפותח על ידי החוקרים שאיפשר להם לעקוב אחר מה שקורה בגורי עכברים לאחר לידתם (מכיוון שהסרת IL-10 באה במחיר של מוות עובר בעכברים בהריון נגועים).

מודל שני זה הראה שגורים שזה עתה נולדו יכולים לעסוק במסלולי מיאלופוזיס חירום לאחר לידתם, ויהיה חיוני למחקרים עתידיים.

"כעת אנו מסוגלים ללמוד יותר על האופן שבו IL-10 אימהי מדכא תאי גזע המטופואטיים של העובר ואילו אותות מסירים את המעצורים לאחר הלידה כדי להפוך את הממצאים המרגשים הללו לטיפול יעיל", אומר פאסגו.