במחקר שפורסם לאחרונה ב-BMJ Public Health, חוקרים כימתו את השפעת העישון על שכיחות שבץ מוחי. הם חקרו את הקשר בין מאפיינים הקשורים לעישון והסיכון לשבץ מוחי, כולל בדיקה של הבדלים דמוגרפיים המשפיעים על הקשר.
מחקר: מעשן לשבץ: כימות ההשפעה של עישון על שכיחות שבץ מוחי. קרדיט תמונה: africa_pink/Shutterstock.com
רֶקַע
שבץ מוחי מוביל לתחלואה ותמותה ניכרים ברחבי העולם. שבץ מוחי עשוי להיות איסכמי או דימומי ומתרחש עקב פגיעה בכלי הדם וברקמות המוח.
הגורמים לשבץ איסכמי הם פקקת וטרשת עורקים עקב מחלות מיקרו-וסקולריות והגבלת זרימת הדם. הגורמים לשבץ דימומי כוללים הפרעות בכלי הדם, יתר לחץ דם וקרעים במפרצת מוחית.
לחץ חמצוני, דלקת, אוטופגיה ואפופטוזיס מאפיינים את הסיכון לשבץ מוחי. שיעורי עישון גבוהים, עישון משפחתי וכמויות גבוהות של רכיבי טבק רעילים, כולל פחמן חד חמצני, ניקוטין וזפת, מעלים את הסיכון לשבץ מוחי.
פרמטרים אלו מצביעים על החשיפה של הסביבה ותדירות העישון, כמו גם על הנזק הפוטנציאלי הנגרם מעשן בשאיפה.
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, חוקרים חקרו קשרים בין מדדי עישון לבין הסיכון לשבץ מוחי.
המחקר ניתח נתונים של 9,176 מבוגרים שהשתתפו בסקר 2003–2018 הלאומי לבריאות ותזונה (NHANES). קריטריוני ההדרה היו היעדר מצב שבץ ומידע חסר על אינדיקטורים הקשורים לעישון.
החוקרים השוו משתנים קליניים לפרמטרים הקשורים לעישון כמו משך העישון וכמויות פחמן חד חמצני, ניקוטין וזפת. משתנה המעשן נגזר מהכפלת המספר הכולל של ימי העישון בחודש הקודם בספירה הממוצעת של סיגריות טבק שעושנו מדי יום, בהתבסס על תשובות משתתפי המחקר.
נתונים נוספים הקשורים לעישון, כגון אורך הסיגריה, מסנן סיגריות, זפת, פחמן חד חמצני וריכוז ניקוטין, נאספו ישירות דרך תשובות השאלון. החוקרים העריכו את העישון המשפחתי באמצעות שאלות על הרגלי העישון של בני המשפחה של המשתתפים.
אבחון שבץ מוחי נקבע באמצעות שאלונים עצמיים והצהרות משתתפים על אבחנות שבץ מאומתות רפואית. מודל רגרסיה לוגיסטית משוקלל קבע את יחסי הסיכויים (OR) לניתוח.
משתנים במחקר היו גיל, מין ביולוגי, מדד מסת הגוף (BMI), גזע, השכלה, מצב משפחתי, יחס עוני להכנסה (PIR), שימוש באלכוהול ומחלות נלוות כגון סוכרת, יתר שומנים בדם ויתר לחץ דם.
הצוות ערך מחקרי תת-קבוצות כדי לקבוע את הקשר בין שיטות עישון ביתיות לבין הסיכון להתפתחות שבץ מוחי. החוקרים השתמשו בשיטת ספליין מוגבלת מעוקב כדי לדמות קשרים לא ליניאריים של גורמים הקשורים לעישון עם סיכון לשבץ מוחי.
תוצאות ודיון
שכיחות השבץ באוכלוסייה הנחקרת הייתה 3.40%. החוקרים גילו קשרים מובהקים סטטיסטית בין שכיחות שבץ מוחי וגורמים כמו גיל, מין ביולוגי, הישגים חינוכיים ומצב משפחתי.
הרגרסיות הלוגיסטיות המתואמות גילו שרמות גבוהות יותר של פחמן חד חמצני וניקוטין היו קשורות לסיכון מוגבר להתפתחות שבץ.
באופן ספציפי, ערכי OR עלו מ-2.4 במודל הלא מותאם ל-2.6 במודל המותאם במלואו לניקוטין ונעו בין 1.10 ל-1.11 עבור פחמן חד חמצני. ניתוח החתך המעוקב המוגבל זיהה ספים קריטיים לעלייה בסיכון לשבץ ב-410 יחידות של חשיפה לעשן, 12 מ"ג זפת, 1.1 מ"ג ניקוטין ו-12 ppm של פחמן חד חמצני.
מעל לחתכים אלה, הסיכון לשבץ גדל במידה ניכרת. עישון משפחתי הגביר את הסיכון לשבץ מוחי עם יחסי סיכויים של 1.88 במודל הלא מותאם ו-1.7 במודל המותאם במלואו, מה שמוכיח השפעה מובהקת סטטיסטית אך פוחתת בין המודלים.
רגרסיות לוגיסטיות גילו כי הסיכון לשבץ מוחי היה גבוה במידה ניכרת בקרב גברים מעל גיל 60 עם מחלות נלוות. מאפיינים הקשורים לעישון כגון רמות חד תחמוצת הפחמן והניקוטין ומשך הזמן (ארוך ואולטרה ארוך) קשורים לסיכון מוגבר לשבץ מוחי באופן משמעותי. השכלה גבוהה יותר, מצב לא נשוי ו-PIR מעל 3.5 הורידו את הסיכון לשבץ מוחי.
לטבק, המכיל בעיקר ניקוטין, יש השלכות בריאותיות חמורות, בעיקר על רקמות לב וכלי דם. הוא מגרה מולקולות עצביות של קולטן אצטילכולין לניקוטין (nAChR), המשחררות נוראדרנלין ואדרנלין, מעלה את לחץ הדם וקצב הלב ומגבירה את הסיכון לפתח שבץ.
ניקוטין גם מגביר את צמיגות הדם, מה שמעלה את הסיכון לפקקת. עישון מייצר פחמן חד חמצני, המוריד את יכולת נשיאת החמצן בדם וגורם להיפוקסיה ברקמות ובמספר איברים, בעיקר במוח.
שריפת טבק יוצרת זפת, תערובת של חומרים מסוכנים, כולל פחמימנים ארומטיים פוליציקליים (PAH), מתכות כבדות ורדיקלים חופשיים, אשר מעלים את הסיכון לפתח שבץ על ידי גרימת נזק לתאי האנדותל בכלי הדם והורדת יצירת תחמוצת החנקן תוך הגברת הלחץ החמצוני.
מַסְקָנָה
המחקר מדגים כי עישון מגביר באופן משמעותי את הסיכון להתפתחות רצועות, בעיקר עקב חשיפה לפחמן חד חמצני וניקוטין.
הסיכון המוגבר לשבץ בקרב גברים קשישים עם מחלות נלוות והיסטוריה משפחתית של עישון מדגיש את החשיבות של שיטות מותאמות למניעת שבץ, המתחשבות ברגישות הדמוגרפית.
הערכות הסיכון לשבץ מוחי חייבות לכלול אינדיקטורים הקשורים לעישון כדי להגביר את דיוק הניבוי ולהודיע למאמצי מניעה. מחקרים נוספים יכולים לחקור את הגורמים הגנטיים והביולוגיים המגבירים את ההשפעות של עישון על הסיכון לשבץ בקרב אוכלוסיות מגוונות יותר כדי לשפר את יכולת ההכללה של ממצאי המחקר.
