במחקר שפורסם ב-Science, חוקרים ממכון קרולינסקה מתארים את התהליכים העצביים מאחורי האופן שבו מורפיום מקל על כאב. זהו ידע רב ערך מכיוון שלתרופה יש תופעות לוואי כה חמורות.
מורפיום הוא משכך כאבים חזק השייך לקבוצת האופיואידים. זה חוסם אותות במסלולי הכאב וגם מגביר את תחושות ההנאה.
מורפיום פועל על מספר מסלולי כאב מרכזיים והיקפיים בגוף, אך התהליכים העצביים שמאחורי הקלה בכאב לא הובנו עד כה במלואם.
חוקרים חקרו כעת כיצד מורפיום מקל על כאב באמצעות מספר גישות ניסיוניות חדשות. הם חשפו חיות מעבדה למורפיום ואז הצליחו "ללכוד" את הנוירונים שהמורפיום הפעיל בבעלי החיים. זה איפשר לחוקרים לזהות, לסווג ולשלוט באופן סינתטי בתאי העצב במסלולים העצביים המעורבים בהקלה בכאב.
מורפיום מפעיל "אנסמבל מורפיום".'
החוקרים גילו כי מורפיום משפיע על קבוצה נבחרת של נוירונים במוח בחלק שנקרא מדוללה רוסטרלית ונטרומדיאלית (RVM). יחד, נוירונים אלו יוצרים מעין 'אנסמבל מורפיום'. מדובר בקבוצת נוירונים ששינוי בפעילותם מביא לשיכוך כאבים.
כאשר החוקרים השביתו באופן סינתטי את הנוירונים בקבוצה זו, הם ביטלו לחלוטין את השפעות המורפיום על הכאב. כשהם הפעילו מחדש את הנוירונים, הם הצליחו לשחזר באופן דומה את הקלה בכאב.
נמצא כי סוג מסוים של נוירון שמתחבר לחוט השדרה ממלא תפקיד מרכזי ב"אנסמבל המורפיום". בחוט השדרה, נוירונים אלו מתחברים למה שנקרא נוירונים מעכבים שמאטים את איתות הכאב בחוט השדרה ובכך מונעים כאב.
תרופה שעלולה להיות מסוכנת
בשימוש כתרופה בתחום הבריאות, למורפיום יש פוטנציאל לתופעות לוואי חמורות מאוד במונחים של התמכרות, התעללות, מנת יתר ומוות.
היה קשה למצוא אסטרטגיות לטיפול בכאב מבלי לגרום לתופעות הלוואי המסוכנות הללו".
פטריק ארנפורס, פרופסור במחלקה לביוכימיה רפואית וביופיזיקה במכון קרולינסקה ומוביל המחקר
כעת הוא ועמיתיו מקווים שידע מעמיק יותר על אופן פעולת המורפיום בגוף יכול לסייע בהפחתת תופעות הלוואי בעתיד.
"המחקר חשוב מכיוון שהידע על המסלול העצבי והתאים עשוי להסביר כיצד למורפיום יכול להיות השפעה כה חזקה לשיכוך כאבים. הוא עשוי גם לספק מידע כיצד תהליכים אלו שונים מאלה המעוררים את תחושת האופוריה, הרווחה והרווחה. התמכרות", אומר פטריק ארנפורס.
בשלב הבא, החוקרים רוצים ללכת רחוק יותר ולחקור את הסיבות לכך שהקלה בכאב פוחתת יותר ויותר עם שימוש ארוך טווח במורפיום.
המחקר מומן על ידי מועצת המחקר השוודית, מועצת המחקר האירופית וקרן קנוט ואליס ולנברג.
