במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת דוחות מדעיים, חוקרים חקרו את הגורמים הנוירו-פונקציונליים של הפרעת תשוקה מינית היפואקטיבית (HDSS) בנשים ובגברים. המצב המכונה בפי העם 'תשוקה מינית נמוכה מדאיג', המצב נחקר עד כה בנשים אך מעולם לא נחקר בעבר בגברים. במחקר הנוכחי, החוקרים השתמשו בדמיית תהודה מגנטית פונקציונלית (fMRI) במקביל לשאלונים פסיכומטריים כדי להעריך תגובות נוירו-פונקציונליות של גברים ונשים למצגות וידאו מיניות לעומת לא מיניות.
מחקר זה מצא שנשים עם תשוקה מינית נמוכה להחריד עוקבות אחר התיאוריה 'מלמעלה למטה' של HDSS, לפיה היפראקטיביות באזורי מוח קוגניטיביים ברמה גבוהה יותר מדכאת אזורי מוח מיניים ברמה נמוכה יותר. לעומת זאת, גברים לא נצפו כמנויים לדפוס נוירו-פונקציונלי זה, מה שמדגיש דימורפיזם מיני באופן שבו מוחות זכר ונקבה מעבדים גירויים מיניים. למרות שאין ביכולתו להבהיר את המנגנונים הקוגניטיביים העומדים בבסיס HDSS אצל גברים, מחקר זה מדגיש את הצורך במחקר HDSS נוסף של גברים ומציע שהתערבויות בתשוקה מינית נמוכה מבחינה קלינית בשימוש בנשים עשויות לא להניב את התוצאות הרצויות אצל עמיתיהם הגברים.
לנשים עם HSDD יש הפעלה לימבית גדולה יותר לסרטונים מיניים מאשר לגברים. (א) הנקבה ו(ב) תוצאות ממוצעות של קבוצת HSDD גברים המציגות את הפעלת המוח (אדום/צהוב) והשבתה (כחול ירוק) למינית בהשוואה לסרטוני בקרה (פעילות גופנית). (ג) אזורי מוח המופעלים יותר אצל נשים (ביחס לגברים) למיניות בהשוואה לסרטוני בקרה מוצגים בסגול. אזורי מוח המופעלים יותר אצל גברים (ביחס לנשים) למיניות בהשוואה לסרטוני בקרה מוצגים בירוק. התוצאות מתוקנות באשכול ומוגנות ל-Z = 2.3, P <0.05, N = 64 (32 נשים, 32 גברים). מחקר: לנשים עם HSDD יש הפעלה לימבית גדולה יותר לסרטונים מיניים מאשר לגברים. (א) הנקבה ו(ב) תוצאות ממוצעות של קבוצת HSDD גברים המציגות את הפעלת המוח (אדום/צהוב) והשבתה (כחול ירוק) למינית בהשוואה לסרטוני בקרה (פעילות גופנית). (ג) אזורי מוח המופעלים יותר אצל נשים (ביחס לגברים) למיניות בהשוואה לסרטוני בקרה מוצגים בסגול. אזורי מוח המופעלים יותר אצל גברים (ביחס לנשים) למיניות בהשוואה לסרטוני בקרה מוצגים בירוק. התוצאות מתוקנות באשכול ומוגנות ל-Z = 2.3, P <0.05, N = 64 (32 נשים, 32 גברים). לימוד: נשים וגברים עם תשוקה מינית נמוכה, מפגינים עיבוד מוחי דו-מורפי מינית
מהו HDSS, ומה אנחנו יודעים על המצב?
המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות, מהדורה רביעית, מתוקן (DSM-IV-TR) מגדיר הפרעת תשוקה מינית היפואקטיבית (HSDD) כ"פנטזיות מיניות מתמשכות ותשוקה לפעילות מינית הגורמת למצוקה ניכרת או לקושי בין אישי". המכונה בשפה הרווחת 'תשוקה מינית נמוכה להחריד', 'היפוסקסואליות' או 'תשוקה מינית מעוכבת', HDSS היא הפרעה בתפקוד מיני שתסמיניה כוללים חוסר משמעותי בפנטזיות מיניות ועוררות אפילו אצל גברים ונשים פעילים מינית. בהתחשב בחרדה החברתית והבינאישית המשמעותית הנגרמת על ידי HDSS, המצב נמצא לעתים קרובות קשור בדיכאון והפרעות רגשיות דומות.
זוהתה לראשונה בשנת 1980 (DSM-III) והוגדרה רשמית בשנת 1987 (DSM-III-R), HDSS היא הפרעה נבדלת מבחינה קלינית ממצבים כמו א-מיניות והפרעות זיקפה, כאשר הגורמים לה משוערים כוללים היסטוריה של התעללות מינית, רמות הורמוני המין, או מחלות אחרות כגון סרטן, סוכרת וטרשת נפוצה. למרות התיאור העדכני יחסית שלה, HDSS היא אחת ההפרעות המיניות הנפוצות ביותר בעולם כיום, על פי ההערכות משפיעה על 10% מכלל הנשים ו-8% מכלל הגברים. באופן מדאיג, בהתחשב בסטיגמטה החברתית הקשורה למצב, ההנחה היא שהמספרים הללו הם הערכות חסר חמורות, המדגישות את הצורך בהתערבויות נגד השפעות איכות החיים (QoL) של המחלה הנוירו-תפקודית.
למרבה הצער, למרות מחקר מוגבל על HDSS שנערך עד כה, הספרות המדעית הזמינה בנושא מופנית כמעט אך ורק לנשים, עם מחקר אחד קודם על גברים, אם כי משתמש במתודולוגיות שנויות במחלוקת. הפער הזה במחקר בא לידי ביטוי באפשרויות הטיפול, עם שתי התערבויות ברישיון רפואי זמינות לנשים אמריקאיות אך אף אחת לא לגברים אמריקאים. יש לציין, רוב מכריע של אירועי HDSS אצל גברים מאובחנים בטעות כבעיות זיקפה, מה שמחריף את המצוקה וההשפעות על בריאות הנפש של המצב.
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, החוקרים שואפים להשתמש בהדמיית תהודה מגנטית פונקציונלית (fMRI) במקביל לשאלונים פסיכומטריים מרובים כדי להעריך את התגובות הנוירו-פונקציונליות של גברים ונשים עם HDSS לגירויים מיניים לעומת לא-מיניים (להלן, מצגות וידאו – גירויים מיניים חזותיים) . קבוצת המחקר הורכבה מגברים ונשים עם HDSS מאושר קלינית (ICD-11) שגויסו באמצעות פרסומות ברחבי לונדון (מדיה מודפסת ומקוונת). מיון המשתתפים כלל שיחת טלפון ולאחריה הערכה רפואית אישית (על בסיס דם ושאלונים) כדי להבחין בין HDSS נרכש לבין כללי. כדי להימנע מבלבול ממצבים קליניים קיימים, אנשים עם היסטוריה של מחלות פסיכיאטריות או כאלה שקיבלו טיפול תרופתי נמנעו מהמחקר.
"…המשתתפים נדרשו להיות במערכת יחסים יציבה, תקשורתית ומונוגמית במשך יותר מ-6 חודשים. המשתתפים לא נכללו אם הייתה להם היסטוריה של טראומה מינית לא פתורה, התעללות או תוקפנות, שימוש בתרופות (במרשם או ללא מרשם) או תכשירים צמחיים להגברת החשק המיני, העוררות או הביצועים, או שהיו להם התווית נגד לסריקת MRI.
ההתערבות הניסיונית כללה הצגת סרטונים מיניים שקטים באורך 20 שניות (מקרים) לסירוגין עם סרטוני תרגול ניטרליים (בקרות) על פני תקן של 12 דקות מאומת (באמצעות סולם Likert) עיצוב בלוקים. המשתתפים נדרשו למלא שאלון מלאי תשוקה ועוררות מינית (SADI) מיד לפני ואחרי ההתערבות הניסיונית, שבו נמדדו 54 מתארים בתחומים 'הערכה', 'שלילי', 'פיזיולוגי' ו'מוטיבציוני'. במהלך ההתערבות הניסיונית, המשתתפים עברו בדיקת fMRI ו-pulse-oximeter בו-זמנית.
עיבוד הנתונים כלל את המתאמים בין תוצאות השאלון ותמונות עירור fMRI, חפיפות בין דפוסי הפעלה של גברים ונשים (באמצעות מקדמי קוביות) על פני גירויים חזותיים מיניים לעומת לא מיניים, וניתוח של אזורי עניין במוח (ROI), במיוחד אלה התואמים את רשת מינית עצבית (אמיגדלה, היפותלמוס, אינסולה, גירוס טרום-מרכזי, סטריאטום ותלמוס).
מחקר ממצאים ומסקנות
לאחר תהליך המיון, קבוצת מדגם המחקר כללה 32 גברים ו-32 נשים עם HDSS מאושר קלינית. בעוד שהגברים היו, בממוצע, מבוגרים בתשע שנים ממקבילותיהם, תוצאות מקדם הקוביות מצביעות על כך שהגיל לא הטיה את ממצאי המחקר. בנוסף, 20 גברים ונשים 'בריאים' גויסו כדי לאמת את ההבדלים בין הגירויים המיניים והלא-מיניים ולקבוע קווי בסיס לדפוסי תגובה של גירוי הפעלה עצבית.
"הממצאים עולים בקנה אחד עם מחקרים קודמים באנשים עם תשוקה מינית רגילה, מה שמצביע על כך שנשים וגברים מציגים דפוסי הפעלה כלליים דומים לגירויים מיניים חזותיים. עם זאת, הבדלים בולטים נצפו בהפעלה של אזורי מוח לימביים בנשים וגברים עם HSDD, במיוחד ההיפותלמוס, האמיגדלה והתלמוס, שהם מבני מפתח הקשורים לעיבוד רגשי ומוטיבציה מינית.
המחקר הנוכחי מדגיש שרשת המין העצבית בנשים עם HDSS מראה הפעלה במהלך הצגת גירויים מיניים; עם זאת, מרכזים נוירו-פונקציונליים "ברמה נמוכה" אלו (אזורים לימביים) מוסווים על ידי הפעלה בו-זמנית של אזורים בקליפת המוח ברמה גבוהה יותר, התומכים בהשערת העיכוב "מלמעלה למטה" שהוצעה על ידי Cacioppo. לעומת זאת, גברים עם HDSS לא הצליחו להציג הפעלה של רשת המין העצבית, מה שמצביע על כך שרמזים מיניים חזותיים אינם מועברים ביעילות למרכזים רגשיים הקשורים לתגובה מינית. מחקר זה הוא העבודה המדעית הראשונה להבהיר את הדימורפיזם המיני בין HDSS נוירו-פונקציונלי של זכר ונקבה. הוא מדגיש את הצורך במחקר נוסף, במיוחד בגברים, לפני שניתן יהיה לגבש התערבויות טיפוליות יעילות נגד המצב.
