Search
מחוברות לבית הספר מנבאת דיכאון מופחת והתנהגות תוקפנית אצל מתבגרים שחורים

מחקר חושף בעיות בריאות נפשיות מוגברות בקרב סטודנטים באוניברסיטה במהלך COVID-19

המועמדת לדוקטורט בבריאות הציבור איליין ראסל והמנטור שלה קנת גריפין, פרופסור במחלקה לבריאות גלובלית וקהילתית, במכללה לבריאות הציבור של אוניברסיטת ג'ורג' מייסון, עבדו עם טולולופה אבידוגון, גם היא דוקטורנטית לבריאות הציבור, ולשעבר גלובלית וקהילה פרופסור לבריאות ליסה לינדלי, כיום מאוניברסיטת ליהי, לנתח נתונים מאגודת הבריאות הלאומית של המכללה האמריקאית (ACHA-NCHA III) במאמץ להבין כיצד צרכי בריאות הנפש של סטודנטים באוניברסיטאות השתנו במהלך מגיפת COVID-19.

יותר סטודנטים בארה"ב סבלו מחששות לבריאות הנפש במהלך המגיפה, אך פחות קיבלו טיפול נפשי הכרחי".

איליין ראסל, דוקטורט בבריאות הציבור, המכללה לבריאות הציבור של אוניברסיטת ג'ורג' מייסון

מחקר זה הוא הראשון שמשתמש במערך נתונים לאומי כדי לבחון שינויים ברווחתם הפסיכולוגית של סטודנטים באוניברסיטאות ובניצול שלהם בשירותי בריאות הנפש מקדם-COVID-19 ועד למגיפה שיא. ראסל וצוות המחקר מצאו כי בהתאם למחקרים קודמים הקשורים לאוכלוסיות מגוונות, קבוצות מיעוט גזעיות/אתניות, מגדריות ומיניות היו בסיכון גבוה יותר לסבול מבריאות נפשית לקויה במהלך המגיפה. ממצאים נוספים גילו כי במהלך המגיפה, סטודנטים צבעוניים, במיוחד סטודנטיות צבעוניות, נטו פחות לקבל שירותי בריאות הנפש.

"כאשר מפתחים גישות חדשניות לשיפור תוצאות בריאות הנפש בקמפוסים במכללות, חשוב להיות רגישים מבחינה תרבותית ולהבין את הצרכים המגוונים של אוכלוסיית הסטודנטים הספציפית", אומר ראסל.

המחקר השתמש בנתונים מלפני מגיפת COVID-19 (סתיו 2019 ותחילת אביב 2020) ובמהלך המגיפה (אביב 2021) כדי לבחון תסמינים של בריאות הנפש וניצול שירותי בריאות הנפש בקרב סטודנטים באוניברסיטה. המדגם הוגבל לסטודנטים במשרה מלאה לתואר ראשון בגילאי 18-24 הלומדים באוניברסיטאות ארבע שנים בארצות הברית. בנוסף לניתוח כל המדגם של סטודנטים באוניברסיטה, הצוות בחן תת-קבוצות דמוגרפיות על סמך גזע/אתניות, נטייה מינית וזהות מגדרית.

במחקר נעשה שימוש במספר סולמות בדיקות פסיכולוגיות מאומתות כדי להצביע על רמות הדיווח העצמי של התלמידים של מצוקה פסיכולוגית, בדידות, מתח כללי, רווחה פסיכולוגית וחוסן. שאלות סקר נוספות שנשאלו לגבי גורמי לחץ ספציפיים ל-COVID-19, כולל הדאגה של התלמידים לגבי עצמם או יקיריהם שחולים ב-COVID-19 ואי יכולתם לבלות זמן עם האנשים שאכפת להם מהם עקב הסגרות המגיפה. כמו כן הוערך השימוש של התלמידים בשירותי בריאות הנפש במהלך 12 החודשים שקדמו לסקר.

"ממצאים אלו חשובים כדי להבין טוב יותר תת-קבוצות שסובלות באופן לא פרופורציונלי ממצוקה פסיכולוגית חמורה, אך ייתכן שאינן ניגשות לטיפול הדרוש", מדווח המחקר. בעוד שנושאים כמו היעדר גישה לשירותי בריאות הנפש ואפליה במערכת הבריאות הם ללא ספק גורמים לחוסר הרצון של תלמידים לפנות לטיפול נפשי, הסטיגמה סביב בריאות הנפש היא גם אוסרת.

"שיפורים במשאבי בריאות הנפש חייבים גם לתת מענה לסטיגמה ולהעצים תלמידים לגשת לטיפול הכרחי", אומר ראסל, תוך שהוא מפרט את השימוש במחנכי בריאות עמיתים ועשיית מאמצים לנרמל את הטיפול בבריאות הנפש עשויות להיות אסטרטגיות מניעה יעילות.

ראסל מסכם בקריאה למחקר עתידי כדי להגביר את ההבנה של החסמים לשימוש בשירותי בריאות הנפש בקרב סטודנטים בסיכון גבוה.

דילוג לתוכן