מחקר חושף בלם עצבי המגביל את המוטיבציה במצבים לא נעימים

רֶקַע

רובנו מכירים את ההרגשה: אולי מדובר בשיחת טלפון קשה, התחלת דוח שאתה חושש שיזכה לביקורת, או הכנת מצגת שמלחיצה רק לחשוב עליה. אתה מבין מה צריך לעשות, אבל לעשות את הצעד הראשון הזה מרגיש קשה להפתיע. כאשר קושי זה הופך לחמור, הוא ידוע ברפואה כ-avolition. אנשים עם אבולציה אינם עצלנים או לא מודעים: הם יודעים מה הם צריכים לעשות, אבל נראה שהמוח שלהם לא מסוגל ללחוץ על כפתור ה"לך". Avolition מופיעה בדרך כלל במצבים כמו דיכאון, סכיזופרניה ומחלת פרקינסון, והיא משבשת קשות את יכולתו של האדם לנהל את חיי היומיום ולשמור על תפקודים חברתיים.

מחקר במדעי המוח והפסיכולוגיה הצביע על כך שלפני שאנו פועלים, המוח שוקל כמה מאמץ עשויה לעלות משימה. אם העלות מרגישה גבוהה מדי, המוטיבציה יורדת. אבל עד עכשיו לא היה ברור איך המוח הופך את השיפוט הזה להחלטה לא לפעול. כדי לחקור את השאלה הזו, צוות מחקר ב-WPI-ASHBi יישם טכניקה גנטית מתקדמת הנקראת כימוגנטיקה לקופי מקוק אינטליגנטיים ביותר, המאפשרת להם להתאים את התקשורת באופן זמני ומדויק בין אזורי מוח ספציפיים ולזהות מעגל שפועל כמו בלם למוטיבציה.

שיטות וממצאים מרכזיים

הקופים אומנו לבצע שני סוגי משימות. באחד, השלמת המשימה זכתה בפרס מים. באחר, התגמול הגיע עם חיסרון נוסף: נפיחת אוויר לא נעימה לפנים. לפני כל ניסוי, הקופים ראו רמז ויכלו להחליט בחופשיות אם להתחיל או לא. החוקרים התמקדו לא באיזו אפשרות בחרו הקופים, אלא במשהו יותר מהותי: האם הם עשו את הצעד הראשון בכלל? כצפוי, כאשר המשימה כללה רק פרס, הקופים בדרך כלל התחילו ללא היסוס. אבל כשהמשימה כללה שאיפה לא נעימה, הם התאפקו לעתים קרובות, למרות שעדיין היה זמין פרס.

לאחר מכן, החוקרים החלישו זמנית קשר מוחי ספציפי המקשר בין שני אזורים המעורבים במוטיבציה: הסטריאטום הגחוני (VS) והפלידום הגחוני (VP). במשימה של תגמול בלבד, לדיכוי המסלול הזה הייתה השפעה מועטה על התנהגות הקופים, והקופים יזמו את המשימה כרגיל. לעומת זאת, במשימות הכרוכות בנשיפה לא נעימה, הבלם המנטלי להתנעה הוקל: הקופים נעשו הרבה יותר מוכנים להתחיל. חשוב לציין, היכולת של הקופים לשפוט תגמולים ועונשים לא השתנתה. מה שהשתנה היה הצעד שבין לדעת לעשייה.

החוקרים בחנו מקרוב מה קורה בפועל באזורי המוח הללו במהלך תהליך זה. הפעילות העצבית ב-VS עלתה במהלך המשימה המלחיצה, מה שמרמז על כך שהיא עוזרת למוח להירשם כאשר מצב מרגיש מלחיץ. לעומת זאת, הפעילות בסמנכ"ל ירדה בהדרגה כשהקופים הפכו פחות מוכנים להתחיל במשימה, מה שמראה ששני האזורים הללו ממלאים תפקידים שונים. יחד, ממצאים אלה מראים שמסלול VS ל-VP מתפקד כ"בלם מוטיבציה" שמדכא את כפתור ה"סע" הפנימי, במיוחד כאשר מתמודדים עם משימות מלחיצות או לא נעימות.

נקודות מבט לעתיד

גילוי זה של "בלם המוטיבציה" של VS–VP עשוי לשפוך אור על מצבים כמו דיכאון וסכיזופרניה, שבהם אובדן חמור של מוטיבציה נפוץ. בעתיד, התערבויות כגון גירוי מוחי עמוק, גירוי מוחי לא פולשני או אסטרטגיות תרופות חדשות עשויות לשאוף לכוונון עדין של בלם זה כאשר הוא הופך חזק מדי. אבל ה"בלם" הזה קיים מסיבה כלשהי. בעוד שבלם חזק מדי עלול להוביל להתחמקות, בלם רופף מדי עלול להקשות על העצירה, אפילו במצבי לחץ יתר, שעלולים להוביל לשחיקה. במילים אחרות, מעגל VS–VP עשוי לעזור לשמור על המוטיבציה בטווח בריא. "החלשת יתר של בלם המוטיבציה עלולה להוביל להתנהגות מסוכנת או לקיחת סיכונים מוגזמת", אמר קן-איצ'י אממורי, המחבר הראשי של המחקר. "תיידרש אימות זהיר ודיון אתי כדי לקבוע כיצד ומתי יש להשתמש בהתערבויות כאלה".

בחברה המודרנית, במיוחד בתקופה שבה השחיקה נמצאת בשיא של כל הזמנים, הממצאים הללו מזמינים אותנו לחשוב מחדש על המשמעות של "מוטיבציה". המוח יכול לדכא באופן פעיל את הדחף לפעול כאשר המשימות אינן נעימות או מלחיצות, כך שההתחלה אינה קשורה רק לכוח רצון. במקום לנסות להגביר את המוטיבציה בכוח, ההתמקדות צריכה לעבור לכיוון איך החברה יכולה לתמוך טוב יותר באנשים בהתמודדות עם לחץ. זו שאלה שמצדיקה דיאלוג חברתי רחב יותר.