מחקר שפורסם לאחרונה באורך שפורסם בראשות אוניברסיטת OULU זיהה שני דפוסי BMI בני הילדות החדשים, ובו אתגר את התפיסה המסורתית של מצב המשקל. הממצאים מראים כי פיתוח BMI משתנה בין דורות וייתכן שהוא לא מהווה אמצעי עצמאי מספיק בבריאות הילדים. המחקר החדש, שפורסם ב כתב העת הבינלאומי להשמנהבדק כיצד התפתחות מדד מסת הגוף של הילדים (BMI) יכולה להשתנות בין יחידים. היא בחנה את האפשרות לחלק אנשים לקבוצות שונות המשקפות את גיל ההשוואה 'הבשלה' של ה- BMI שלהם, ולא רק את גילם הכרונולוגי. כתוצאה מכך, זוהו שני דפוסים חדשים – חיזוק המקרה עבור קלינאים כי BMI בלבד עשוי לא להיות מידה מספקת של מצב המשקל אצל ילדים. הבדלים דוריים בולטים יכולים גם לרמוז כי התפתחות BMI יכולה להיות מושפעת מגורמים בסביבה הרחבה יותר ילדי הגדלים. התשובה עשויה להיות בהן החברה והסביבה שלנו השתנו בין הדורות.
מדוע היה צורך במחקר זה? מחקרים על האופן בו אנו משתנים ככל שאנו מתבגרים – המכונה 'תופעות אורכיות' – מבחינים לעתים קרובות כי בעוד שכולנו חולקים באופן נרחב את אותם מסלולי התפתחות, אנו עושים זאת לעתים קרובות אחרת, ומכות באבני דרך בזמנים שונים. עד למחקר זה באורך, אף מחקר ידוע לא התייחס כיצד מסלולי BMI יכולים להשתנות בין ילדים ביחס לזמן (המכונה 'וריאציה שלב' בהתפתחותם הכרונולוגית) ככל שגדלו. כאשר ילדים מתפתחים, ה- BMI שלהם, המחושב באמצעות משקלם וגובהם, משתנה ונע לעבר ה- BMI הבוגר שלהם. זה קורה בעקבות מסלול מובהק, עם שתי תקופות עיקריות: 'ינקות' או 'שומן' שיא (כאשר ילדים צעירים מאוד מגיעים ל- BMI מקסימאלי לפני שהוא נופל שוב) ו'ריבאונד של השומן '(שם ה- BMI של ילדים, בדרך כלל בסביבות ארבע עד ארבע גיל שש שנים, עולה בפעם השנייה, לקראת רמתם למבוגרים). המחקר נועד לחקור אם התפתחות ה- BMI של ילדים יכולה להשתנות, נפרדת רק מהסתכלות על גילם הכרונולוגי, ואם היו דפוסי BMI מובחנים ולא קונבנציונליים שילדים עברו בזמנים שונים.
מה נעשה ומה מצאנו? החוקרים השתמשו בנתונים של כמעט 6,200 ילדים משני קבוצות גדולות – קבוצת הלידה בצפון פינלנד 1966 ו -1986. עם עשרים שנה בין השניים, הקוהורטים מספקים תמונת מצב מעניינת של הבדלים דוריים. החוקרים בדקו את גובהם ומשקלם של ילדים במרווחי קבוע, בין 3 חודשים עד 16 שנים, כדי לעקוב אחר התפתחות BMI. המחקר חשף כמה הבדלים מעניינים בהתפתחותם של ילדים על פני קבוצותיהם. ניתן לחלק מסלולי BMI לשלושה פרופילים מובחנים בולטים, שנצפו בשני המינים. מסלולי סוג 1 תואמים את ההבנה המסורתית של התפתחות BMI, אך שני החדשים – סוג 2 וסוג 3 – לא דווחו בעבר באף אחת מהספרות. הם נבדלים ממסלולי סוג 1 עד כמה לאט או במהירות ה- BMI משתנה עם הזמן.
מסלולי המסלול השונים שנראו בהתפתחות BMI בילדות
סוג 1 מייצג את מסלול ה- BMI המסורתי לילד. סוג 2 יש עלייה וירידה תלולה יותר לפני ואחרי שיא ה- BMI של הינקות, וריבאונד של שומן פחות מוגדר בבירור ממה שנראה בסוג 1. סוג 3 יש מסגרות זמן דומות למסלול מסוג 1, אך לעומת זאת – הפסגות והשוקות נוטות להיות לא סדירות יותר, בעקבות דפוס פחות מובחן מאלו שנראו בסוגים האחרים.
בנוסף, השכיחות של מסלולי 'סוג 2' בקבוצת 1986 מרמזת על שינוי דורי אפשרי באופן בו מתפתחת ה- BMI של הילדים ככל שהם גדלים. שינויים בסביבתם הרחבה יותר – מבחינת רמות התזונה, התמיכה החברתית ונהלי הטיפול הראשוני – עשויים להסביר זאת. אפילו בפער הקוהורט העשרים שנה, כמה מגורמים סביבתיים אלה השתנו וייתכן שהשפיעו על מסלולי ההתפתחות השונים הללו.
מחברת ראשונה וחוקרת דוקטורט באוניברסיטת OULU, אנני הייסקלה אומרת: "המחקר הזה באורך הארוך מראה כי ישנם ניואנסים בתזמון האופן בו גופנו מתפתח ואלה ראויים לתשומת לב מקהילת המחקר. הבנת השונות במסלולי BMI תסייע למחקרים עתידיים למקד טוב יותר התערבויות ולחקור מגמות בריאות לטווח הארוך." מחקרים ימשיכו לחקור את הגורמים הבסיסיים של מסלולי מסלול שונים אלה, תוך חיזוק האפשרות של אמצעי מניעה מותאמים אישית לשמירה על בריאותם של ילדים לבגרות. מאמר זה מספק עדויות נוספות לקלינאים ולהורים כי ה- BMI של הילד, בכל זמן נתון, אינו מדד חותך למצב המשקל הכולל של ילדים.
