במחקר שפורסם לאחרונה ב eClinicalMedicineהשוו החוקרים את היעילות והבטיחות של טיפולים רציפים זמינים לניהול ארוך טווח של אוסטאופורוזיס לאחר גיל המעבר (PMO) בנשים.
לימוד: בטיחות ויעילות של טיפולים עוקבים לאוסטאופורוזיס לאחר גיל המעבר: מטה-אנליזה ברשת של ניסויים מבוקרים אקראיים. קרדיט תמונה: Pixel-Shot/Shutterstock.com
רקע כללי
אוסטאופורוזיס (OP) משפיעה לרעה על נשים רבות לאחר גיל המעבר, מה שמגביר את שבריריות העצם שלהן ואת הסיכון לשבר בעצם עקב ירידה בצפיפות העצם (BMD). עד 2030, PMO עשוי להשפיע על ~13.2 מיליון נשים אמריקאיות בגילאי 50≥.
רוב החולים עם OP שורדים לאורך זמן; עם זאת, הם דורשים כל הזמן טיפול. לפיכך, הנחיות ממליצות על טיפולים עוקבים עבור חולי OP.
עם זאת, קיימת אי ודאות סביב הסדר הרציף האופטימלי של מתן חומרים אנטי-ספוגתיים (AR) וחומרים אנבוליים (AB), תרופות המשמשות כיום לטיפול ב-OP.
כתוצאה מכך, יש צורך בראיות חזקות כדי להנחות ולהצדיק את הבחירה הקלינית של טיפולים עוקבים שונים עבור OP.
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, החוקרים ערכו לראשונה חיפוש יסודי ב-ClinicalTrials.gov, EMBASE, PubMed, Web of Science וספריית Cochrane מההתחלה ועד ה-19 בספטמבר 2023, כדי לזהות ניסויים קליניים אקראיים (RCTs) הכוללים טיפולי OP ודיווח עוקבים תוצאות הקשורות ל-PMO.
לאחר מכן, הם ערכו מטה-אנליזה ברשת (NMA) תוך שימוש בטכניקת אפקטים אקראיים רב-משתנים כדי להעריך חמש התערבויות עוקבות של PMO: i) ABtAR; ii) ARTAAR; iii) ARTAB; iv) ABtC; ו) ARtC והשתמשו במשטח מתחת לעקומת הדירוג המצטברת (SUCRA) כדי להעריך תוצאות.
קבוצת ההתערבות הראשונה עברה מ-AB ל-AR, השנייה כללה מעבר ממשטר AR אחד לאחר, השלישית כללה מעבר מ-AR לטיפול AB, והרביעית והחמישית כללו מעבר מ-AB ל-AB. משטר AB ו-AR משולב, ומ-AR למשטר משולב, בהתאמה.
תוצאות המחקר היו סיכון לשברים בחוליות, אחוז השינוי ב-BMD בחלקי גוף שונים (למשל, ירכיים), וכל פרמטרי הבטיחות לאחר החלפת טיפול.
לבסוף, הצוות העריך את וודאות הראיות באמצעות מסגרת האמון במטה-ניתוח רשת (CINeMA).
מחקר זה פעל בהתאם להנחיות הדיווח המועדפות עבור ביקורות שיטתיות ומטה-ניתוחים (PRISMA).
תוצאות
מחקר זה כלל 19 RCTs הכוללים 18,416 משתתפים בגיל ממוצע של 71.2 שנים, שפורסמו בין 2003 ל-2021.
ההתערבות ARtC הראתה סיכון נמוך משמעותית לשברים בחוליות בהשוואה להתערבויות אחרות, עם יחס סיכון (RR) של 0.11 ו-95% רווחי סמך (CIs). ARtC היה גם הטיפול הטוב ביותר למניעת שברים בחוליות בשלב השני (SUCRA 81.5%).
התערבויות ABtAR ו-ARtAB בשלב השני גם הפחיתו באופן ניכר את השכיחות של שברים בחוליות, כאשר ABtAR המתאים ביותר להפחתת השברים הכוללים (SUCRA: 94.3%).
קבוצות ABtC ו-ABtAR הראו גם שיפור גבוה יותר ב-BMD של עמוד השדרה המותני. ההסתברות המצטברת של SUCRA הצביעה על כך ש-ARtAAR גרם לשינוי המשמעותי ביותר ב-BMD של עמוד השדרה המותני, עם ה-SUCA הגבוה ביותר של 69.4%.
יתרה מכך, ARtAAR היה עדיף על טיפולים אחרים בשיפור BMD של צוואר הירך עם הסתברות של 77.3% ו-BMD כולל של ירך עם הסתברות של 96.1%.
השכיחות של תופעות לוואי בשלב שני (AEs) הייתה הנמוכה ביותר בקבוצת ABtAR (SUCRA 83.2%) בהשוואה לקבוצות ARtAAR ומונותרפיה. המחברים לא ציינו הבדל בתוצאות הבטיחות בהשוואות אחרות. יתר על כן, ל-ABtC (SUCRA 86.2%) היה השיעור הנמוך ביותר של הפסקות, מה שמעיד על סבילותו הגבוהה.
מסקנות
מחקר זה הוא סינתזת נתונים מקיפה על טיפולים עוקבים לנשים עם PMO, המספק ראיות חזקות התומכות בשימוש הקליני הרציונלי שלו.
ABtAR ו-ARtAAR היו קשורים להפחתת שברים משמעותית ושיפורי BMD בהשוואה לטיפולים מונותרפיים לאחר החלפת טיפול.
טיפול משולב לאחר AB, כלומר ABtC, הגן רק על חלק עמוד השדרה המותני מכיוון שהוא יכול לשפר את אחוז השינוי של BMD ולהפחית את השכיחות של שברים בחוליות.
ARtAB הפחית שברים לא-חולייתיים ושיפר את ה-BMD של עמוד השדרה המותני בהשוואה למשטרים לא רציפים.
יתר על כן, ARtC דורג במקום הראשון בהפחתת השכיחות של שברים בחוליות בשלב השני בהתבסס על ה-NMA. עם זאת, נדרשים נתונים נוספים על ARtC ו-ARtAB כדי להבין את יעילותם במלואה.
בסך הכל, נתוני המחקר עשויים לשמש אסמכתא חשובה עבור מטופלים, מטפלים, קלינאים וקובעי מדיניות כדי ליידע פרקטיקה קלינית עתידית, הנחיות ומדיניות לגבי טיפול רציף באוסטיאופורוזיס.
