מחקר גדול מגלה קשרים מפתיעים בין אנטיביוטיקה נפוצה, טיפולים נגד פטריות וסיכון לפרקינסון – האם תרופות מסוימות יכולות להציע הגנה?
לִלמוֹד: השפעות של חשיפה למיקרוביאלית על הסיכון למחלת פרקינסון. קרדיט תמונה: AlexandrMusuc/Shutterstock.com
במחקר שפורסם לאחרונה ב- פרקינסוניזם והפרעות קשורותקבוצת חוקרים העריכה את ההשפעה של חשיפה לאנטי-מיקרוביאלית על הסיכון לפתח מחלת פרקינסון (PD) (הפרעה המשפיעה על תנועה, גורמת לרעד, נוקשות ובעיות שיווי משקל) תוך שימוש בתכנון מחקר מקנן של מקרה-ביקורת.
רֶקַע
PD משפיע על למעלה מ-6.1 מיליון אנשים ברחבי העולם, כאשר השכיחות צפויה לעלות על 12 מיליון עד 2040. גורמים גנטיים וסביבתיים תורמים לאטיולוגיה של PD, והפרעה במיקרוביום המעי (דיסביוזה) עשויה למלא תפקיד קריטי.
מחקרים מראים כי אלפא-סינוקלאין מצטבר יכול להתפשט מהמעי למוח דרך עצב הוואגוס, ולעורר דלקת ואובדן עצבי. מחקרים אחרונים מצביעים על כך ששימוש בתרופות אנטי-מיקרוביאליות משנה את מגוון המיקרוביום במעיים, ועלול להגביר את הסיכון ל-PD.
עם זאת, דרוש מחקר נוסף כדי לחקור את הקשרים הללו על פני אוכלוסיות מגוונות ולהסביר גורמים מבלבלים כמו זיהומים.
לגבי המחקר
מחקר בקרת מקרה נערך תוך שימוש בנתונים מ-Clinical Practice Research Datalink GOLD (CPRD GOLD), מסד נתונים מקיף, מבוסס אוכלוסיה המספק מידע דמוגרפי וקליני מרשת רחבה של בריטניה (בריטניה) של רשומות בריאות אלקטרוניות המתפרשות על פני 1,700 מרפאות כלליות מאז 1987.
המחקר התמקד במרשם חוץ שנרשם מ-1995 עד 2019. מרשמים שהונפקו על ידי רופאים כלליים נרשמים באופן אוטומטי, מה שמבטיח מעקב מדויק אחר השימוש בסמים ואבחונים מתואמים.
בבריטניה, אנטיביוטיקה זמינה באופן בלעדי באמצעות מרשמים, מה שמשפר את המהימנות של הנתונים עבור מחקר בטיחות תרופות. המחקר קיבל אישור הן מוועדת הביקורת המוסדית של רוטגרס והן מהוועדה המייעצת המדעית העצמאית של CPRD.
כל המקרים הרשומים של PD זוהו באמצעות קודי קריאה ספציפיים, המחייבים את המשתתפים להיות בני 25 לפחות עם מינימום של 12 חודשים של נתונים בסיסיים. קריטריוני ההדרה כללו אבחנות מוקדמות של צורות שונות של פרקינסוניזם וחשיפה לחומרים ספציפיים המווסתים דופמין.
בהתבסס על מספר גורמים דמוגרפיים, כל מקרה של PD הותאם לעד 15 נבדקי ביקורת ללא היסטוריית PD.
חשיפה למיקרוביאלית הוגדרה על ידי מרשמים שמולאו לפחות 12 חודשים לפני תאריך המדד, מסווגים לפי סוג, משך ותדירות המרשמים. משוואות אומדן כלליות שימשו לניתוח סטטיסטי, והממצאים הוצגו כיחסי סיכויים מותאמים עם רווחי סמך. תוצאות משמעותיות נקבעו על ידי ערכי p מותאמים בשיעור גילוי שגוי.
תוצאות המחקר
המחקר כלל 12,557 מקרי PD ו-80,804 נבדקי ביקורת תואמים. זמן המעקב החציוני היה 26.0 שנים (טווח בין-רבעוני (IQR) 17.4-40.4) עבור מקרי PD ו-25.3 שנים (IQR 17.1-43.0) עבור ביקורת.
הגיל הממוצע היה דומה בין הקבוצות, כאשר למקרי PD היה גיל ממוצע של 73.6 שנים (± 9.82) ובביקורת על 73.4 שנים (± 9.56). יש לציין כי מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) הייתה נפוצה יותר בקרב נבדקי ביקורת (5.90%) בהשוואה למקרי PD (3.97%, p < 0.0001).
בנוסף, זיהומים בדרכי הנשימה התרחשו בתדירות גבוהה יותר בקבוצת הביקורת, בממוצע של 1.30 מופעים לאדם לעומת 1.06 במקרי PD (p < 0.0001).
נצפה קשר הפוך של מינון-תגובה בין מספר מנות הפניצילין שנקבעו לבין הסיכון ל-PD לאורך תקופות מרובות. עבור אלה שקיבלו חמישה קורסי פניצילין או יותר 1-5 שנים לפני תאריך המדד, יחס הסיכויים (OR) היה 0.85 (95% CI 0.76-0.95, p = 0.043).
באופן דומה, ה-OR היה 0.84 (95% CI 0.73-0.95, p = 0.059) עבור 6-10 שנים לפני כן ו-0.87 (95% CI 0.74-1.02, p = 0.291) עבור 11-15 שנים לפני כן. מספר קורסי המקרולידים הראה גם קשר הפוך לסיכון ל-PD במהלך תקופת החשיפה של 1-5 שנים, אם כי זה לא היה מובהק סטטיסטית (OR 0.89-0.91, 95% CI: 0.79-0.99, p=0.140-0.167 מתואם).
דפוס דומה צוין עבור cephalosporins, עם ירידות הקשורות למינון ב-ORs עבור חשיפות שהתרחשו 6-10 שנים ו-11-15 שנים לפני כן, אך אלה לא הגיעו למובהקות סטטיסטית.
לעומת זאת, היה קשר מובהק בין קורסים אנטי פטרייתיים וסיכון מוגבר ל-PD, במיוחד עם חשיפה לשני קורסים או יותר בתוך 1-5 שנים לפני האבחנה (OR 1.16, 95% CI: 1.06-1.27, p = 0.020).
יתר על כן, סיכון מוגבר לפתח PD נקשר למספר הזיהומים בדרכי גניטורינאריות (בטא = 0.08, p = 0.003 מותאם), זיהומי עור (בטא = 0.07, מותאם p = 0.003), ומספר הזיהומים הכולל (בטא = 0.06 , מותאם p = 0.01) בתוך אותה מסגרת זמן.
לא נמצא קשר מובהק בין מינון-תגובה בין חשיפה לטטרציקלין לסיכון ל-PD, בעוד שהנתונים לגבי חשיפה ללינקוסמיד ואימידאזול לא היו חד-משמעיים בגלל מספר מוגבל של נבדקים שנחשפו. ניתוחי רגישות הניבו תוצאות התואמות את הממצאים העיקריים, והגדילו את הדיוק של מסקנות המחקר.
מסקנות
לסיכום, במחקר, מבוגרים שרשמו קורסים מרובים של פניצילינים במהלך 15 השנים האחרונות הראו סיכון מופחת במידה מתונה ל-PD. לעומת זאת, אלו שקיבלו שני קורסים או יותר של תרופות אנטי-פטרייתיות בשנים האחרונות היו בסיכון מוגבר במידה מתונה ל-PD.
ה-OR המותאם ל-PD לאחר חשיפה לתרופות נגד פטריות היה 1.16. ממצאים אלו מדגישים את ההשפעה המגנה הבלתי צפויה של פניצילינים ומעוררים שאלות לגבי תפקידו של המיקוביום ב-PD, מה שמצביע על כך שחשיפה אנטי-פטרייתית עשויה לשמש כסמן ולא כטריגר למחלה עתידית.