מערכת התגמול של המוח שלנו מעבדת ומחזקת חוויות מהנות, ומניעה אותנו לחפש ולעסוק בפעילויות מתגמלות החל מאכילה לאינטראקציות חברתיות ועד לשימוש בסמים. לדופמין תפקיד חשוב בתהליך זה, המתווך על ידי קולטן הדופמין D2 (D2R). מחקר חדש שפורסם היום ב מדעי המוח בטבע מגלה שאותו מנגנון שגורם להתמכרות לסמים (דיסנסיטיזציה של D2R) שולט גם בפיחות הטבעי של התנהגויות חוזרות ונשנות (למשל חיפוש אחר אותו ריגוש של נסיעה לרכבת הרים בפעם הראשונה). זהו השימוש הטבעי הראשון שנמצא במנגנון זה.
חוקרים מבית החולים לילדים בבוסטון השתמשו בזבובי פירות זכרים כדי לחקור עייפות התנהגות. הם גילו שבמהלך ההזדווגות, הדופמין סימן דרך ה-D2R לקדם חוסן מול איומים שעלולים לגרום לזכר להחליף התנהגות אחרת. עם זאת, לאחר הזדווגויות מרובות, הקולטנים הפכו לחוסר רגישות, מה שהפך את הדופמין ליעיל פחות והזדווגויות שלאחר מכן יותר נטישו בעת אתגר.
הממצאים שלנו מצביעים על כך שסוג זה של פיחות שנגרם על ידי חזרות עשוי לעמוד בבסיס סוגים רבים של עייפות נפשית ומוטיבציונית (למשל, אובדן עניין). התמכרות לסמים גורמת לחוסר רגישות בכל המוח, וכתוצאה מכך, מפחיתה מערכה של כל ההתנהגויות המתגמלות המולדות. הממצאים שלנו מצביעים על כך ששחרור דופמין מקומי גורם לחוסר רגישות למעגלים המקומיים, וגורם למוח להוריד מערכו של התנהגות ספציפית."
מייקל קריקמור, דוקטור, מהמרכז לנוירוביולוגיה FM קירבי בבית החולים לילדים בבוסטון וחוקר ראשי של המחקר
רופאים וחוקרים יודעים מזה זמן רב שחוסר הרגישות של ה-D2R הוא הסיבה לכך שצריך יותר ויותר תרופות כדי להשיג את אותה השפעה בהקשר של התמכרות. עם זאת, עד כה לא היו עדויות לכך שמנגנון זה משפיע על התנהגויות מוטיבציה טבעיות.
"ההדגמה של חוסר רגישות D2R בתגובה לדופמין המשתחרר באופן טבעי מקשרת את המנגנון הפתולוגי הזה לשפל הטבעי של הדחפים האישיים שלנו. הבנה טובה יותר של המנגנון הזה עלולה להוביל להשערות חדשות לבקרת מוטיבציה וכיצד הוא מושחת בהתמכרות", הוסיף קריקמור.
