מתנדבים לא מחוסנים שנדבקו ב-COVID-19 במחקר אתגר אנושי הראו ירידה משמעותית בזיכרון ובתפקוד הניהולי שנמשך עד שנה, למרות שלא דווח על תסמינים סובייקטיביים, מה שעורר שאלות חדשות לגבי ההשפעות הקוגניטיביות ארוכות הטווח של הנגיף.
מחקר: שינויים בזיכרון ובקוגניציה במהלך מחקר האתגר האנושי SARS-CoV-2. קרדיט תמונה: pathdoc / Shutterstock
במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת EClinicalMedicineצוות חוקרים מבריטניה בדק את הליקויים הקוגניטיביים הקשורים לזיהומים חמורים של תסמונת נשימה חריפה נגיף קורונה 2 (SARS-CoV-2). הם ערכו את מחקר האתגר האנושי הראשון בקרב קבוצה מבוקרת פרוספקטיבית של מתנדבים תמימים ב-SARS-CoV-2 לא מחוסנים, שחוסנו בזן הפראי ונצפו בבעיות קוגניטיביות ארוכות טווח.
רֶקַע
מחקר מהותי מצביע כעת על כך שחסרים קוגניטיביים מתמשכים המשפיעים על הזיכרון, ההבנה והריכוז מתרחשים גם לאחר מקרי מחלת וירוס קורונה קלה 2019 (COVID-19). חלק גדול מהאנשים שמתאוששים מ-COVID-19 ממשיכים לחוות "ערפל מוחי", פגמים בזיכרון וקושי ביצירת מילים במשך חודשים לאחר הזיהום החריף הראשוני.
מחקרי חתך ואורכיים ראו ירידה קוגניטיבית בחולים שנה לאחר ההדבקה, וסריקות מוח גילו הצטמקות באזורים במוח הקשורים לקוגניציה וזיכרון. יתרה מזאת, בדיקות דם בחולים שאושפזו עקב זיהומי SARS-CoV-2 גילו רמות גבוהות של סמני פגיעות מוח, כגון אור נוירופילמנט (NfL) וחלבון גליאלי פיברילרי חומצי (GFAP), המעידים על בעיות קוגניטיביות עתידיות פוטנציאליות, אם כי סמנים כמו טאו לא היו שונים באופן משמעותי בין קבוצות נגועות לקבוצות לא נגועות.
עם זאת, האופי הרטרוספקטיבי של מחקרים אלה הציב קשיים בהתחשבות בתפקידם של מקצועות, מצבים בריאותיים קיימים וגורמים חברתיים בסיכון לליקויים קוגניטיביים לאחר COVID-19. יתר על כן, הקצב שבו מתפתחים ליקויים קוגניטיביים לאחר זיהומי SARS-CoV-2 קלים ומשך הליקויים הללו נותר לא ברור.
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, החוקרים קראו תיגר על קבוצה של מתנדבים תמימים ב-SARS-CoV-2 לא מחוסנים עם זן הבר של הנגיף בתנאים מבוקרים. לאחר מכן, המתנדבים הוכנסו להסגר ומעקב אחריהם כדי לקבוע את ההשפעות הקוגניטיביות ארוכות הטווח של COVID-19.
החוקרים דאגו שכל ההנחיות האתיות יבוצעו במחקר אתגר אנושי זה, והתקבלה הסכמה בכתב מכל המתנדבים, שגם קיבלו פיצוי על זמן ההסגר.
למחקר נכללו 36 מבוגרים בריאים בין 18 ל-30 שנה שמעולם לא חוסנו נגד או נדבקו ב-SARS-CoV-2. מתוכם, 18 משתתפים סווגו כנגועים, בעוד ש-16 לא היו נגועים. המתנדבים עברו בדיקות ובדיקות מקיפות, כולל בדיקות דם, רדיוגרפיה של חזה, מדד מסת הגוף והערכות לגורמי סיכון ל-COVID-19.
לאחר מכן, המשתתפים חוסנו תוך-נאזי עם SARS-CoV-2 והועברו להסגר למשך שבועיים לפחות. המעקבים התרחשו במרווחים לא קבועים עד שנה לאחר החיסון.
העומס הנגיפי של כל המשתתפים הנגועים נוטר פעמיים ביום באמצעות משטחי אף או אורופרינג. בנוסף, החוקרים ערכו סקר סימפטומים סובייקטיבי שלוש פעמים ביום כדי לעקוב אחר התסמינים. המשתתפים סווגו על סמך האם הם חוו זיהום ויראלי מתמשך, ושישה קיבלו remdesivir כאמצעי זהירות.
החוקרים מדדו את הביצועים הקוגניטיביים של המשתתפים באמצעות 11 משימות מבוססות מחשב שמדדו תחומים קוגניטיביים שונים, כגון זמן תגובה, זיכרון, חשיבה מרחבית ותכנון. המשתתפים נדרשו לבצע משימות אלו בתחילת הדרך, בכל יום של ההסגר ובכל אחד מחמשת המעקבים. המדד הקוגניטיבי העיקרי היה התוצאה הקוגניטיבית הקוגניטיבית הגלובלית מתוקנת הבסיסית או bcGCCS.
בנוסף, החוקרים ניתחו גם את רמות סמני הפגיעה במוח, כגון אור נוירופילמנט (NfL) וחלבון חומצי גליאלי פיברילרי (GFAP), בדגימות הדם שהתקבלו מהמשתתפים.
תוצאות
המחקר מצא כי ציוני bcGCCS הצביעו על כך שהאנשים הנגועים הפגינו ליקויים קוגניטיביים משמעותיים בהשוואה לאנשים שאינם נגועים. גירעונות אלו נשמרו במשך כמעט שנה, ללא התאוששות או שיפורים. למרות הליקויים הקוגניטיביים האובייקטיביים הללו, אף אחד מהמתנדבים הנגועים לא דיווח על תסמינים קוגניטיביים סובייקטיביים.
האזור הקוגניטיבי שהראה את הליקוי הגדול ביותר היה משימות הקשורות לזיכרון, כגון אלה המדידות זיכרון מיידי ומושהה בזיכרון. האנשים הנגועים הפגינו ביצועים גרועים יותר מאלה שאינם נגועים במשימות הקשורות לזיכרון ותכנון ביצועי.
המשימות הקוגניטיביות קובצו על סמך האם נצפו השפעות למידה על פני מפגשים, והתוצאות הצביעו על כך שההבדלים הקוגניטיביים בין האנשים הלא נגועים והנגועים היו חזקים גם לאחר שהתייחסו להשפעות הלמידה.
יתר על כן, חלק מהסמנים הביולוגיים של פגיעות מוח בסרום, כגון GFAP, היו גבוהים יותר במשתתפים הנגועים מאשר באלה שאינם נגועים, אך סמנים אחרים, כגון Tau ו-NfL, לא היו שונים באופן משמעותי בין שתי הקבוצות.
למרות שממצאים אלה הצביעו על כך שזיהומי SARS-CoV-2 הביאו להבדלים הניתנים למדידה בהיבטים שונים של ירידה קוגניטיבית, במיוחד בתחומי הזיכרון והתפקוד הביצועי, הבדיקות הסטטיסטיות לא גילו מתאם מובהק בין ליקויים קוגניטיביים לעומס נגיפי, סמני מוח, ו חומרת הסימפטומים.
מסקנות
המחקר הצביע על כך שבעוד שניתן היה להבחין בשינויים אובייקטיביים ומדידים בהיבטים שונים של ביצועים קוגניטיביים עקב זיהומי SARS-CoV-2, מחקר נוסף חיוני כדי להבין את המנגנונים הביולוגיים מאחורי הליקויים הקוגניטיביים הללו. החוקרים מאמינים כי נדרשים מחקרים ארוכי טווח נוספים על קבוצות גדולות יותר כדי להבין את ההשפעה ארוכת הטווח של COVID-19. חשוב לציין, תוצאות המחקר מצביעות על כך ששינויים קוגניטיביים אלו עשויים להימשך גם בהיעדר תסמינים סובייקטיביים, מה שמדגיש את הצורך בכלי הערכה רגישים יותר.
