נראה כי המאמצים לקדם רישום בטוח יותר של אופיואידים בקנדה משפיעים, שכן מחקר חדש ב CMAJ (כתב העת של האיגוד הרפואי הקנדי) https://www.cmaj.ca/lookup/doi/10.1503/cmaj.250670 מראה ירידה בחלוקת אופיואידים בין 2018 ל-2022.
בתחילת שנות ה-2000, השימוש באופיואידים מרשם לטיפול בכאב חריף וכרוני שאינו סרטני גדל באופן משמעותי בקנדה, ואיתו הגיעה עלייה בנזקים הקשורים לאופיואידים. זמינותם של יותר מוצרים אופיואידים, יחד עם שיווק אגרסיבי של תרופות אלו, תרמו לעליות המוקדמות הללו בקנדה ובמדינות אחרות.
יוזמות רבות הוכנסו במטרה לצמצם את הנזקים הללו ברחבי הארץ, לרבות שינויי מדיניות, התמקדות בחינוך רפואי מתמשך לרישום מבוסס ראיות, והנחיה קנדית לאומית לרישום אופיואידים שפורסמה ב-2017.
עם שינויים אלה, נוצר צורך במידע לאומי על שימוש באופיואידים במרשם בקנדה וכיצד זה משתנה בחלקים שונים של האוכלוסייה. חוקרים שאפו לעזור למלא את הפער הזה עם מחקר של רישום אופיואידים ב-6 מחוזות קנדיים (קולומביה הבריטית, אלברטה, ססקצ'ואן, מניטובה, אונטריו וקוויבק) בין 2018 ל-2022. מספר האנשים שהתחילו לאחרונה אופיואידים ירד ב-8% במהלך תקופת המחקר, והמספר הכולל של אנשים ירד ב-1%. בשנת 2022, ברחבי קנדה, כ-1.8 מיליון אנשים התחילו לראשונה אופיואיד לטיפול בכאב. עם זאת, שיעור רישום האופיואידים השתנה בין המחוזות, ונע בין 55 התחלות של אופיואידים חדשים לכל 1000 אנשים באונטריו ועד 63 לכל 1000 אנשים באלברטה.
"השונות הבין-מחוזיות בממצאים שלנו עשויות להצביע על הבדלים ביישום הנחיות המרשם, המדגישות את הצורך באסטרטגיות לאומיות מתואמות ובהערכה מתמשכת של השפעותיהן על תוצאות המטופלים.," כותבת ד"ר טארה גומס, חוקרת ברשת המחקר למדיניות סמים של אונטריו בבית החולים סנט מייקל, Unity Health Toronto, עם מחברים שותפים.
השיעורים השנתיים של מרשמים חדשים היו גבוהים יותר עבור נשים, מבוגרים ואנשים המתגוררים בשכונות עם הכנסה נמוכה ובאזורים כפריים. קודאין נרשם בדרך כלל ברוב המחוזות, למעט קוויבק, שם אנשים קיבלו בדרך כלל מורפיום והידרומורפון. מתן אוקסיקודון ירד עם הזמן, אם כי באונטריו יותר מרבע מהאופיואידים שנרשמו עדיין היו עבור אוקסיקודון ב-2022.
הכותבים מזהירים שלמרות ששיעורים נמוכים יותר של רישום אופיואידים עשויים לשקף את מאמצי הרופאים להבטיח רישום בטוח והולם, יש צורך באיזון כדי להבטיח שאנשים לא יישארו ללא הקלה בכאב או מנותקים מתרופות ללא תומכים מתאימים ותיאום טיפול.
"חשוב לציין, למרות שהמלצות אלו נועדו לקדם רישום אופיואידים בטוח יותר, יישום לא נכון עלול להוביל להפחתת מינון מהירה, הפסקה פתאומית של אופיואידים וחוסר רצון להתחיל מטופלים עם אופיואידים כאשר יש התוויה קלינית. במקרים מסוימים, שינויים אלו הובילו למטופלים המחפשים גישה לאופיואידים מאספקת התרופות הבלתי מוסדר, אשר מטבעם מזיקים יותר", כותבים המחברים.
החוקרים מציעים כי קלינאים משתתפים בשיחות עם מטופלים כדי להבטיח קבלת החלטות משותפת, ולהעריך את רמות הכאב ואת יכולת התפקוד.
"האמת היא… שאופיואידים פחות יעילים ופחות בטוחים ממה שרבים דואגים להודות," כותב ד"ר דיוויד ז'ורלינק, רופא פנימי וחוקר במכון המחקר סאניברוק ובאוניברסיטת טורונטו, טורונטו, אונטריו, בפרשנות בנושא https://www.cmaj.ca/lookup/doi/10.1503/cmaj.251666 משבחים את המשך הירידה ברישום אופיואידים.
אופיואידים יכולים להיות יעילים כאשר הם נרשמים בקפידה, במיוחד לתקופות קצרות. אבל, עם שימוש לטווח ארוך, היעילות שלהם יכולה לדעוך והם יכולים להזיק למטופלים בדרכים שקשה להעריך.
"רוב הרופאים ראו עד כמה אופיואידים יכולים לעבוד כאשר הם ניתנים לראשונה", כותב ד"ר Juurlink. "אבל הם במיטבם התרופתי בימים הראשונים של הטיפול. המשיכו אותם במשך שבועות, חודשים או שנים והחשבון הופך פחות נוח בהדרגה."
Juurlink קורא לרשום מתחשב, אשר "במתחילים עם ההכרה שכל החולים בכאב מתחלקים ל-1 מתוך 3 קבוצות סותרות זו את זו: אלו שעדיין לא קיבלו אופיואידים, אלו הנוטלים אופיואידים באופן כרוני (נקראים לפעמים 'מטופלים מדור קודם'), ואלה עם התמכרות מבוססת. 2 הקבוצות האחרונות חופפות ונפגעות בקלות מהפחתת מינון מהירה, אך הן יכולות להיפגע גם מהעלאת מינון. עבור חולים כאלה, כאשר הכאב מתגבר, מועדפות אסטרטגיות לא-נופיואידיות. לקבוצה הראשונה, לעומת זאת, יש הכי הרבה מה להרוויח מניהול אופיואידים מתחשב."
