Search
Research: Maternal Vitamin D Deficiency Is a Risk Factor for Infants’ Epigenetic Gestational Age Acceleration at Birth in Japan: A Cohort Study. Image Credit: Fida Olga / Shutterstock

מחסור בוויטמין D של האם עלול להאיץ את הזדקנות העובר ולהשפיע על בריאות היילוד

מחקר חדש מגלה שרמות נמוכות של ויטמין D של האם עשויות "להריץ קדימה" שעונים ביולוגיים עובריים, ולעורר שאלות לגבי סיכונים בריאותיים ארוכי טווח ואסטרטגיות טיפול טרום לידתי.

מחקר: מחסור בוויטמין D של האם הוא גורם סיכון להאצת גיל ההריון האפיגנטי של תינוקות בלידה ביפן: מחקר עוקבה. קרדיט תמונה: פידה אולגה / Shutterstock

במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת חומרים מזיניםחוקרים מיפן חקרו את הקשר בין רמות ויטמין D של האם במהלך ההריון לבין האצת גיל ההריון האפיגנטי בלידה בקבוצה יפנית.

רֶקַע

מחסור בוויטמין D נפוץ ברחבי העולם, כאשר נשים הרות באסיה נפגעות במיוחד. מעבר לתפקידו בבריאות העצם, מחסור בוויטמין D נקשר לזיהומים בדרכי הנשימה, השמנת יתר ותוצאות לידה שליליות.

עדויות מתפתחות מדגישות את ההשפעות האפיגנטיות שלה, כולל תכנות התפתחות העובר והשפעה על תפקוד תאי מערכת החיסון. מתילציה של חומצה דאוקסיריבונוקלאית (DNA), מנגנון אפיגנטי, מנבא גיל ביולוגי ומשקף תהליכי התפתחות. האצת גיל ההריון האפיגנטי, סמן ביולוגי פוטנציאלי להתפתחות העובר, נקשרה לתוצאות שליליות בבריאות יילודים ומבוגרים.

מחקר נוסף חיוני כדי להבהיר כיצד מחסור בוויטמין D של האם משפיע על ויסות אפיגנטי ועל מסלולי בריאות ארוכי טווח.

לגבי המחקר

משתתפי המחקר גויסו מקבוצת לידה בבית חולים שנערכה במרכז הלאומי לבריאות והתפתחות הילד בטוקיו, יפן, בין השנים 2010 ו-2013. נשים הרות נרשמו במהלך השליש הראשון, והתקבלה הסכמה מדעת להשתתפותן זה של הילודים שלהם.

דגימות דם של האם נאספו במהלך השליש השני (שבועות 24-28 להריון), ודגימות דם טבורי התקבלו בלידה. זוגות אם-ילד לא נכללו אם האמהות עישנו, סבלו ממחלות קיימות, חוו סיבוכי הריון או השתמשו בתרופות במהלך ההריון.

יילודים שנכללו יילדו לאחר 37 שבועות של הריון והיו להם משקלי לידה מתאימים לגיל ההיריון, למעט אלו שנמצאים בטווח העליון (>90 אחוזון) או התחתון (האחוזון ה-10). זוגות אם-ילד נבחרו על סמך רמות ויטמין D בדם האם, תוך הבטחת ריכוז חציוני של 20 ננוגרם/מ"ל, הנחשב מתאים לפי הנחיות המכון לרפואה.

מדד מסת הגוף לפני ההריון (BMI) חושב על פי דיווח עצמי של משקל וגובה. גיל ההריון נקבע באמצעות שילוב של הווסת האחרונה ונתוני אולטרסאונד. ציוני z-משקל לידה וגובה חושבו באמצעות נתוני ייחוס יפנים.

רמות 25-hydroxyvitamin D (25(OH)D) בדם האם ובדם הטבורי נמדדו באמצעות בדיקת קשירת חלבון תחרותית. DNA הוצא מדגימות דם טבורי, ומתילציה נותחה באמצעות מערך Infinium MethylationEPIC BeadChip. יש לציין כי למערך ה-EPIC חסרו כמה בדיקות CpG המשמשות באלגוריתמים המקוריים של בוהלין ונייט, מה שעשוי להשפיע על הערכות גיל ההריון.

גיל ההריון האפיגנטי חושב באמצעות האלגוריתמים של Bohlin ו- Knight, מיושם באמצעות חבילת 'methylclock' ב-R.

ניתוחים סטטיסטיים כללו רגרסיה ליניארית להערכת קשרים ומבחני מתאם של Spearman לבחינת קשרים בין מאפיינים להאצת גיל אפיגנטי.

תוצאות המחקר

רמת החציון של 25(OH)D בסרום של 157 המשתתפים במהלך אמצע ההיריון הייתה 20.5 ננוגרם/מ"ל. מבין אלה, ל-76 משתתפים היו רמות 25(OH)D בסרום מתחת ל-20 ng/mL, הסף שהוגדר על ידי המכון לרפואה (IOM) כמתאים.

גיל האם והאב, BMI לפני ההריון, עלייה במשקל הריון, שבועות הריון בלידה, גובה לידה, משקל לידה ורמות 25(OH)D בדם טבורי תועדו כדי לספק מערך נתונים מקיף לניתוח.

גילי הריון אפיגנטיים (DNAmGAs), כפי שחושבו בשיטות של בוהלין ונייט, הראו מתאמים מובהקים עם גילי הריון כרונולוגיים. המתאם היה חזק יותר בשיטת בוהלין (r=0.71) בהשוואה לשיטת נייט (r=0.48). השיטה של ​​בולין גם העריכה באופן עקבי DNAmGAs ישנים יותר.

ניתוח רגרסיה ליניארי גילה קשרים שליליים מובהקים בין רמות 25(OH)D של האם באמצע ההיריון לבין האצת גיל ההריון האפיגנטי (מחושב בשיטת Bohlin), עם מקדם רגרסיה של -0.022 (95% CI: -0.039 עד -0.005). לא נצפו קשרים כאלה עם רמות 25(OH)D בדם טבורי.

בנוסף, גיל האם בלידה וגובה לידה היו קשורים באופן מובהק להאצת הגיל, והראו מתאם חיובי (0.049, 95% CI: 0.013 עד 0.085) ושלילי (-0.071, 95% CI: -0.142 עד -0.005), בהתאמה. קשרים אלו נותרו משמעותיים לאחר התאמה למין תינוקות.

הבדלים בין המינים צוינו במתאם בין רמות סרום 25(OH)D של האם לבין האצות DNAmGA. מקדמי המתאם היו -0.227 (p = 0.037) בתינוקות זכרים ו-0.170 (p = 0.153) בתינוקות.

למרות הקשרים המשמעותיים של רמות סרום 25(OH)D של האם וגובה לידה עם האצת גיל הריון אפיגנטי, לא נמצא מתאם בין הגורמים הללו עצמם (p=0.248). יתר על כן, רמות 25(OH)D של האם לא נמצאו בקורלציה עם גיל ההריון בלידה (p=0.409).

ממצאים אלו מצביעים על כך שרמות ויטמין D של האם במהלך אמצע ההיריון משפיעות על האצת הגיל האפיגנטי בלידה, מה שמדגיש קשר פוטנציאלי בין מצב תזונתי אימהי ותכנות אפיגנטי עוברי. עם זאת, נראה שרמות 25(OH)D בדם טבורי אינן קשורות לתוצאה זו.

מסקנות

לסיכום, מחקר זה מצא מתאם חזק יותר בין גיל הריון כרונולוגי לבין DNAmGA בשיטת בוהלין בהשוואה ל-Knight. רמות סרום 25(OH)D של האם נמצאות בקורלציה שלילית עם האצת גיל ההריון, מה שמצביע על כך שמחסור בוויטמין D עלול להאיץ בצורה לא נכונה את התפתחות העובר.

גורמים כמו וריאנטים גנטיים, חשיפה לאולטרה סגול B (UV-B) והשמנת יתר משפיעים על רמות 25(OH)D, בעוד שמחקר קודם (Chen et al., 2020) הראה לתוספי ויטמין D3 השפעה מגנה.

גיל האם וגובה הלידה היו קשורים גם להאצת DNAmGA, המשקפת השפעות על צמיחת השלד. לא נצפה קשר למשקל לידה.

הכותבים מזהירים כי גודל המדגם ושיטת הבחירה של המחקר (תעדוף משתתפים ממצבים קיצוניים של ויטמין D) עשויים להגביל את יכולת ההכללה.

דילוג לתוכן