כאשר אישה נכנסת להריון, דרישות הברזל שלה גדלות כמעט פי עשרה כדי לתמוך בהתפתחות העובר, כמו גם את צרכי הברזל המוגברים שלה. יכולתה לענות על צרכי הברזל המוגברים הללו תלויה במאגרי הברזל שלה בתחילת ההריון וכן בהתאמות הפיזיולוגיות המשפרות את ספיגת הברזל עם התקדמות ההריון. אולם, ההתאמות הפיזיולוגיות הללו לא תמיד מספיקות כדי לתמוך בצרכי הברזל של האישה ההרה, במיוחד בקרב 50% מהנשים שמתחילות הריון עם מאגרי ברזל מדוללים. למרות שלעתים קרובות נחשבת לבעיה במסגרות של משאבים נמוכים, מחקרים עדכניים תיעדו שיעורי מחסור בברזל של 33-42% בקרב נשים הרות במסגרות עתירות משאבים.
מחסור בברזל יכול להוביל לאנמיה, מצב בו הגוף אינו יכול לייצר מספיק המוגלובין, אשר, בתורו, מגביל את יכולתם של תאי הדם האדומים לשאת דם מחומצן בכל הגוף. אנמיה במהלך ההריון קשורה לסיכון גבוה יותר לתוצאות שליליות של האם וגם לתוצאות שליליות של תינוקות, כולל דיכאון לאחר לידה, דימום לאחר לידה, לידה מוקדמת, משקל לידה נמוך ולידה קטנה לגיל הריון. גם ללא נוכחות של אנמיה, מחסור בברזל אימהי יכול לגרום לאתגרים נוירו-התפתחותיים ארוכי טווח עבור הילד.
נכון לעכשיו, בדיקת חוסר ברזל במהלך ההריון אינה שגרתית אוניברסלית. יתרה מכך, אין קריטריונים מוסכמים כלליים לחוסר ברזל במהלך ההריון. טיוטת ההמלצה העדכנית ביותר של כוח המשימה לשירותי מניעה בארה"ב, למשל, קובעת כי "הראיות הנוכחיות אינן מספיקות כדי להעריך את מאזן היתרונות והנזקים של בדיקת אנמיה מחוסר ברזל בנשים הרות". לעומת זאת, הפדרציה הבינלאומית לגינקולוגיה ומיילדות והאגודה האירופית להמטולוגיה ממליצה לכל הנשים ההרות בשליש הראשון שלהן, ללא קשר לנוכחות או היעדר אנמיה, להיבדק לאיתור מחסור בברזל. יתרה מכך, הם גם ממליצים לכל הנשים בגיל הפוריות, ללא קשר לנוכחות או היעדר אנמיה, להיבדק לאיתור מחסור בברזל.
גם כאשר נערכת ההקרנה, ייתכן שזה לא מספיק כדי לזהות מחסור בברזל. בפרקטיקה הקלינית, למשל, המוגלובין הוא לרוב המדד היחיד המשמש להערכת מצב הברזל בקרב נשים הרות. המוגלובין, לעומת זאת, מספק רק אינדיקציה לאנמיה. כתוצאה מכך, תוצאות גרועות של בריאות האם והתינוק שעלולות להתפתח לפני שחוסר ברזל מתקדם לאנמיה עלולות להופיע ללא זיהוי.
למרבה הצער, מחקרים מתוכננים היטב על השינויים במצב הברזל במהלך ההריון מוגבלים. בתגובה, המחברים של "הערכה אורכית של מצב ברזל במהלך ההריון: מחקר עוקבה פרוספקטיבי במשאבים גבוהים" העריכו את השינויים בסמנים ביולוגיים של ברזל במהלך ההיריון, ביססו את השכיחות של מחסור בברזל והציעו מדדי סטטוס ברזל בתחילת ההריון. המנבאים מחסור בברזל בשליש השלישי. המחברים, איליין ק. מקארתי וחב', ביקשו גם לקבוע כיצד גורמי סיכון נפוצים למחסור בברזל כמו השמנת יתר ועישון משפיעים על מצב הברזל במהלך ההריון. תוצאות המחקר, אחד המחקרים הגדולים אי פעם שתיעדו את השינויים במצב הברזל במהלך ההריון, פורסמו ב כתב העת האמריקאי לתזונה קליניתפרסום של האגודה האמריקאית לתזונה.
כדי לבצע את המחקר שלהם, המחברים עבדו עם נתונים שנאספו מ-641 נשים באירלנד שהיו בהריון ולידה מוצלחת בפעם הראשונה והשתתפו בפרויקט הקונסורציום IMproved Pregnancy Outcomes via Early Detection (IMPROvED). דגימות נלקחו מהנשים בשבועות 15, 20 ו-33 להריון כדי לקבוע את מצב הברזל. תוך 72 שעות לאחר הלידה, מידע על ההריון, הלידה והתינוק התקבל מהאם באמצעות ראיון עם מיילדת מחקר. מידע הנוגע לתוצאות קליניות וסיבוכים במהלך ההריון והלידה אושר על ידי סקירת רשומות רפואיות.
"בהגדרה עתירת משאבים זו,"המחברים גילו את זה "מחסור בברזל המוגדר על ידי מגוון סמנים ביולוגיים וספים, היה נפוץ מאוד במהלך ההריון, למרות פרופיל העוקבה כבריא בדרך כלל."מעניין שאף אחד מהמשתתפים במחקר לא היה אנמי בשליש הראשון, ובכל זאת יותר מ-80% מהנשים סבלו ממחסור בברזל בשליש השלישי. במיוחד, החוקרים ציינו כי "לקבוצה שלנו היו שיעורים גבוהים יותר של מחסור בשליש השלישי מאשר אפילו כמה הגדרות עם משאבים נמוכים."
במחקר זה, כמעט שלושה רבעים מהמשתתפים נטלו תוסף המכיל ברזל שהכיל את כמות הברזל היומית המומלצת האירית/אירופאית של 15-17 מ"ג. המחברים ציינו כי "תוספי תזונה המכילים ברזל (בעיקר מולטי ויטמינים) שנלקחו לפני/מוקדם ההריון היו קשורים לסיכון מופחת למחסור במהלך ההריון, כולל השליש השלישי".
לדברי המחברים, ממצאים אלו מפנים את תשומת הלב ל"יתרון של בדיקת חוסר ברזל עם המוגלובין ופריטין באוכלוסיות מוגדרות בסיכון נמוך". יתרה מכך, בהתבסס על ממצאיהם, החוקרים הציעו סף לפריטין, חלבון המאחסן ברזל, של 60 מיקרוגרם לליטר או פחות בשבוע 15 להריון, שחזה את נוכחותו של מחסור בברזל בשבוע 33 להריון, המוגדר כ-15 מיקרוגרם של פריטין. לליטר או פחות. המחברים ציינו זאת "זה זוהה בעבר כנקודת הפיתול שבה הצטברות ברזל עוברית נפגעת, מה שמוביל לתפקוד נוירוקוגניטיבי ירוד יותר ולהופעה מוקדמת יותר של מחסור בברזל לאחר לידה אצל הצאצאים."
במאמר מערכת נלווה למחקר זה, "סוף סוף, מחקר פרוספקטיבי איכותי לתמיכה בפרדיגמה פרואקטיבית באנמיה של הריון", פורסם גם ב- כתב העת האמריקאי לתזונה קליניתהמחברים מיכאל אורבך והליין לנדי תייגו בבוטות את הגישה של הקהילה הרפואית לנשים, כולל היעדר בדיקות וטיפול במחסור בברזל ובאנמיה בקרב נשים הרות, כ"מיזוגניה". לאור ממצאי המחקר, מאמר המערכת קורא לקולג' האמריקאי למיילדות ולגינקולוגים ולצוות המשימה של שירותי המניעה של ארצות הברית "לשנות את הגישה שלהם לאבחון כדי לסנן את כל הנשים ההרות לאיתור מחסור בברזל, ללא קשר לנוכחות או היעדר אנמיה, ולהמליץ תוספת כאשר קיימת להפרעת המחסור התזונתית השכיחה ביותר שאנו נתקלים בה."
במבט לעתיד, מחברי "הערכה אורכית של מצב ברזל במהלך הריון: מחקר עוקבה פרוספקטיבי בסביבה עתירת משאבים" מאמינים כי "מחקרים אורכיים נוספים באיכות טובה בקנה מידה גדול של מצב ברזל, עם מצב דלקתי במקביל, נדרשים כדי לספק את בסיס הראיות כדי לסייע ביצירת הסכמה נחוצה יתרה מכך, השימוש בסמנים ביולוגיים של ברזל בהריון מוקדם צריך להתבצע בהתאמה טובה יותר עם תוצאות בריאותיות משמעותיות מבחינה קלינית.
