אנשים היום משקיעים לא מעט בקורסי העצמה אישית, בסדנאות, בשיחות עם פסיכולוגים שילמדו אותם כיצד להצליח בבחינות, איך להצליח עם בנות, איך להצליח בעסקים, או כיצד להצליח בחיים. איני מזלזל כמובן בצורך זה, אך אבקש לשתף אתכם בסדנה אחת מתוך קורס ארוך אותו העביר המנחה/ מורה הגדול מכל – משה רבנו. הוא העביר את הקורס לעמו על סף הכניסה לארץ ותיעד אותו בספר דברים. בניגוד לכל אותם מבטיחי הצלחה ואושר משה ממקד דווקא בהזהרת עמו מפני ההצלחה:

“אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף ה’ אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה’ לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה’ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ. לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה’ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.” (דברים ט ד-ה)

לפני שננסה מעט להעמיק בדברים, עלינו להעמיד למול פסוקים אלו פסוקים אחרים שנאמרו אך לפני שני פרקים ואשר מהם עולה גישה הפוכה:

“כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה’ אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה’ בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים. כִּי מֵאַהֲבַת ה’ אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא ה’ אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם” (דברים ז, ו-ח)

אז ה’ אוהב אותנו או לא? ירשנו את הארץ בזכות או בחסד? כך ניסח הרמב”ן את השאלה: “ויש על השואל לשאול, שהרי אמר (לעיל ז ח) כי מאהבת ה’ אתכם, והנה הם אהובים למעלה, והשם לא יאהב רק את הטובים, כי רשע ואוהב חמס שנאה נפשו, אם כן גם בצדקתם ירשו ארץ.” מדוע משה בפרשתנו מתכחש לעובדה שה’ אוהב את עם ישראל ונימק את הורשת הארץ בשל בחטאות הגויים ולא בצדקת הבנים?

הרמב”ן ענה: “והתשובה, כי שם ידבר עם ישראל בכללם, וכאן יוכיח הדור ההוא שהיו ממרים את ה’ מיום היותם במדבר” יש להבחין, כן מלמד הרמב”ן, בין הראייה הכללית של עם ישראל לכל דורותיו לבין דור ספציפי, הבחירה שה’ בחר בישראל מתייחסת לכלל ישראל ואינה מבטיחה דבר ביחס לדור מסוים או אדם מסוים.

אבקש להתבונן עוד בדברי משה. דומני שמשה מציע כאן תפיסה מורכבת ביחס להצלחה והצלחות. בעיניו דווקא, כשההצלחה מאירה פנים, זהו רגע מסוכן לאדם. האדם עשוי בנקל לייחס את ההצלחה לעצמו, לכוחותיו שלו, לגבורתו ועוצם ידו ומכאן הדרך קצרה לחטא הגאווה, להיבריס ההרסני, לשכחת האלוקים וההליכה בדרכיו. משה מלמד את עמו שזו טעות לייחס את ההצלחה לאדם, אפילו בשעה שעשה מאמצים רבים. אדם אינו יכול לדעת אל נכון את הסיבה האמתית להצלחתו, עשויים להיות לה גורמים רבים, תלויי נסיבות ומשתנים, שאינם תלויים בו עצמו. כמו משל, חולשת המתחרים, חטאי הגויים, מזל ששיחק ואפילו הכוח והכישרון אינם לגמרי של האדם הם נתנו לו מלידה ופרי חינוך לו זכה.

משה מלמד שעל האדם ליצור הפרדה בין אמת להצלחה, אפשר שההצלחה תאיר פנים לאדם אך זה לא אומר כלום על טיב בחירותיו. ההיסטוריה האנושית מלאה במצליחנים שהביאו לעולם אסונות ועשו פשעים נגד האנושות. אדם שדרכו היא רק דרך תלוית הצלחות, עשוי להתמכר להן ויהיה מוכן לעשות הכול על מנת להמשיך להצליח, גם במחיר וויתור על ערכים, או לחילופין, לנטוש את ערכיו בנקל, כשתחדל ההצלחה לחייך אליו.

לכן, כך מלמד אותנו משה, הימנעו מלקבוע את ערכו של דבר לפי הצלחתו, קנה המידה לבחינת הדרך בחיים צריך להיות בלתי תלוי בגורמים חיצוניים. יהודי צריך לבחור בדרכו אך ורק לאור ערכם האמתי והעצמי של הדברים. עליו להכיר בערך השתייכותו לעם ישראל, העם בו בחר ה’ “להיות לו לעם סגולה”. זהו ערך עצמי, שאינו תלוי כלל בגורמים חיצוניים ובהערכתם של אחרים. למד להעריך את ערכו האמיתי של דברים בעיני האלוקים, ובכך תמנע מלהיות קרבן להצלחות או להתרסק מכישלונות.

דומני, שיכולתם של אבותינו להפנים את המסר הזה של משה, היה סוד הישרדותו המופלא של עם ישראל. עמנו ידע הצלחות גדולות לצד לא מעט כישלונות צורבים ובכל זאת נשאר נאמן לדרכו. עמנו ידע ללכת בדרך ה’ גם כשהיה צריך לעמוד כנגד עולם מגנה ועוין ולא התבלבל. לכן חלילה שנבלבל אנו לנוכח ההצלחה ששבה תודה לא-ל, להאיר לנו פנים.