Search
Study: A Close Relationship Between Ultra-Processed Foods and Adiposity in Adults in Southern Italy. Image Credit: Rimma Bondarenko / Shutterstock

מזונות מעובדים במיוחד מובילים להשמנה וסיכונים מטבוליים

גלה כיצד מזונות מעובדים במיוחד מזינים השמנת יתר וסיכונים מטבוליים, ומדוע אימוץ תזונה ים תיכונית עשוי להפוך את הגאות לאתגרים הבריאותיים העולים.

מחקר: קשר הדוק בין מזונות מעובדים במיוחד לשומן אצל מבוגרים בדרום איטליה. קרדיט תמונה: Rimma Bondarenko / Shutterstock

במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת חומרים מזיניםקבוצת חוקרים באיטליה חקרה את הקשר בין צריכת מזונות מעובדים במיוחד (UPFs), השמנת יתר ומדידות שומן בקרב מבוגרים בדרום איטליה.

רֶקַע

השמנת יתר היא אתגר עולמי לבריאות הציבור, כאשר עיבוד המזון משחק תפקיד מרכזי בעלייתו. מערכות מזון מודרניות שינו את הדיאטות לכיוון UPFs עתירי אנרגיה, שהם טעימים מאוד, דלים בחומרי תזונה ועשירים בקלוריות. מזוהים על ידי סיווג NOVA, UPFs כוללים חטיפים, משקאות קלים ובשרים מעובדים הקשורים לשיעורי השמנה מוגברים. בעוד שמחקרים מצביעים על קשר חזק בין צריכת UPF להשמנה, המגבלות של מחקרים תצפיתיים, כולל הסתמכות על כלי סקר שאינם מיועדים להערכת עיבוד מזון, מחייבות מחקר נוסף. מחקרים אלה מסתמכים לעתים קרובות על מדדים פשטניים כמו מדד מסת הגוף (BMI), המדגישים את הצורך בשיטות חזקות יותר כדי להבין טוב יותר את השפעתן על הבריאות.

לגבי המחקר

המחקר הנוכחי נערך במרפאת החוץ של ה-IP "טיפול דיאטה בהשתלות, אי ספיקת כליות ופתולוגיה כרונית", אוניברסיטת נאפולי פדריקו II. נתונים נאספו מ-175 משתתפים בגילאי 18-65 עם BMI ≥30 ק"ג/מ"ר, שגויסו בין אוקטובר לדצמבר 2021. המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות מבוססות BMI: השמנת יתר בדרגה I (BMI 30-34.9 ק"ג/מ"ר), כיתה השמנת יתר II (BMI 35-39.9 ק"ג/מ"ר), והשמנת יתר בדרגה III (BMI ≥40 ק"ג/מ"ר). קריטריוני ההדרה כללו מצב מרותק למיטה, הריון, סרטן, דמנציה, דיכאון, הנקה, סוכרת או הפרעות נוירולוגיות.

מדידות אנתרופומטריות, כולל משקל, גובה והיקף מותניים, נאספו לפי פרוטוקולים סטנדרטיים. הרכב הגוף הוערך באמצעות ניתוח עכבה ביו-חשמלית, והנבדקים דבקו בתנאים שלפני המדידה, כולל צום והימנעות מקפאין או מפעילות גופנית. בנוסף, פרמטרים ביוכימיים כגון טריגליצרידים, כולסטרול HDL והיחס בין טריגליצרידים ל-HDL הוערכו כסמנים של תנגודת לאינסולין. לחץ הדם נמדד בהתאם להנחיות האגודה האירופית לקרדיולוגיה (ESC).

הערכות תזונתיות השתמשו בשאלוני PREvención con DIetaMEDiterránea (PREDIMED) ו-NOVA Food Frequency Questionaires (NFFQ) כדי להעריך את ההקפדה על תזונה ים תיכונית וצריכת UPF. מידת השומן נותחה באמצעות מדדים כמו יחס מותניים לגובה (WHtR), תוצר הצטברות שומנים (LAP), אינדקס שומניות קרביים (VAI) ואינדקס קרדיומטבולי (CMI). ניתוח סטטיסטי נערך באמצעות SPSS, עם מובהקות שנקבעה ל-p <0.05.

תוצאות המחקר

בסך הכל נותחו 175 משתתפים, 36% מהם גברים, עם גיל ממוצע של 43.3 ± 12.6 שנים ו-BMI של 42 (95% CI: 37-47), כדי להעריך את הרגלי האכילה ביחס ל-BMI. רוב המשתתפים היו נשואים ולמדו בתיכון, ללא הבדלים מובהקים סטטיסטית במאפיינים סוציו-דמוגרפיים, פעילות גופנית או רמת השכלה בין קבוצות BMI. עם זאת, אנשים בעלי ערכי BMI גבוהים יותר היו בסבירות גבוהה יותר להתגורר בערים קטנות עד בינוניות בהשוואה לאלו בקבוצת ה-BMI הנמוכה ביותר, שחיו בעיקר באזורים מטרופולינים (p <0.05).

צריכת UPF עלתה משמעותית עם BMI, הן באחוזים והן במונחים מוחלטים. בקבוצה 1, צריכת UPF היוותה 18.2% (95% CI: 16.7-23.5), לעומת 26.2% (95% CI: 26.6-32.5) בקבוצה 3 (p < 0.01). צריכת ה-UPF היומית עלתה מ-274.2 גרם ליום (95% CI: 241.5-495.5) בקבוצה 1 ל-526.2 גרם ליום (95% CI: 575.9-802.8) בקבוצה 3 (p < 0.001). משקאות קלים הופיעו בתור התורם העיקרי, כאשר הצריכה יותר מהכפילה בקבוצה 3 בהשוואה לקבוצה 1 (p <0.01). קבוצות BMI גבוהות יותר הדגימו גם צריכה מוגברת של ממתקים וצ'יפס, נקניקים, חטיפים מלוחים, גלידה ונאגטס (p < 0.05 עד p < 0.001), בעוד שצריכת MPFs ירדה באופן משמעותי ככל שה-BMI עלה (p < 0.001).

ההקפדה על דיאטה ים תיכונית (MD) הייתה גרועה בכל קבוצות ה-BMI, כאשר נצפתה ירידה משמעותית כאשר ה-BMI עלה. למשתתפים בקבוצה 3 היה ציון PREDIMED של 5 (95% CI: 4.8-5.3), המשקף דבקות נמוכה יותר בהשוואה לקבוצות 1 ו-2 (p < 0.005).

ניתוח נוסף חילק את המשתתפים לשישונים על סמך צריכת UPF, וחשף מגמה משמעותית של משתתפים צעירים יותר בשליש ה-UPF הגבוה ביותר (p <0.05). צריכה גבוהה יותר של UPF הייתה קשורה למדדי שומן מוגברים, כולל WHtR, VAI, LAP, CMI ו-Wist Triglyceride Index (WTI) (p<0.001). WHtR עלה מ-0.6 (95% CI: 0.6-0.7) ב-T1 ל-0.7 (95% CI: 0.7-0.8) ב-T3. ערכי VAI ו-LAP עלו באופן משמעותי, כאשר האחרונים גדלו מ-80.4 (95% CI: 65.9-91.4) ב-T1 ל-113.6 (95% CI: 95.3-129) ב-T3. ממצאים אלה מדגישים קשר ברור בין צריכה גבוהה יותר של UPF לבין תוצאות שליליות הקשורות לשומן.

מסקנות

לסיכום, מחקר זה חושף קשר חיובי בין צריכת UPF להשמנה, עם צריכת UPF מוגברת הקשורה למדדי שומן גבוהים יותר והיענות מופחתת ל-MD. משקאות קלים היו התורמים העיקריים, כאשר צריכתם עלתה לצד ה-BMI, ולאחר מכן חטיפים מעובדים וארוחות מוכנות לאכילה. טעימות יתר, צפיפות האנרגיה הגבוהה והתוספים ב-UPFs עשויים לקדם אכילת יתר, הצטברות שומן קרביים והפרעות מטבוליות. בנוסף, המחקר מדגיש את הסיכונים הקרדיו-מטבוליים הגבוהים יותר שנצפו במשתתפים עם מדדי WHtR ו-VAI מוגברים. מדדים מוגברים כגון WHtR ו-VAI בצרכנים גבוהים של UPF מדגישים סיכון קרדיומטבולי מוגבר.

המחברים מציינים מגבלות, כולל האופי הרטרוספקטיבי של המחקר והיעדר הערכה לרמות הלחץ ואיכות השינה, אשר עשויות להשפיע על תוצאות השומן. ממצאים אלה מדגישים את הצורך באסטרטגיות בריאות הציבור לקידום דיאטות מסורתיות כמו התזונה הים תיכונית ולהגביל את צריכת UPF כחלק ממאמצי מניעת השמנת יתר.

דילוג לתוכן