ככל ששיעורי ההישרדות מסרטן השד ממשיכים לעלות – 4.3 מיליון נשים בארה"ב חיות כיום עם היסטוריה של המחלה וב-10 השנים הבאות מספר זה צפוי לעלות בעוד מיליון – בריאות הלב הפכה לחלק חשוב יותר ויותר בטיפול בשורדים.
טיפולים מסוימים בסרטן השד, בעודם מצילים חיים, יכולים גם להפעיל לחץ על הלב, ולעורר שאלות חשובות לגבי מי עשוי להפיק תועלת ממעקב צמוד יותר.
אבל האם כל חולת סרטן שד צריכה לראות קרדיולוג?
מאמר מערכת חדש שפורסם ב JAMA אונקולוגיה ובהובלת חוקרי מרכז הסרטן המקיף של UCLA Health Jonsson, פטרישיה גנץ, MD, פרופסור מכובדת לרפואה בבית הספר לרפואה של דיוויד גפן ב-UCLA, ואריק יאנג, MD, מנהל ומייסד התכנית הקרדיו-אונקולוגית של UCLA, אומרת שהתשובה היא יותר ניואנסית ממה שרבים עשויים לצפות.
"הנחיות קרדיו-אונקולוגיות עדכניות ממליצות על הדמיית לב במהלך ומיד לאחר טיפולים סרטניים סיסטמיים בסרטן השד ובניאופלזמות ממאירות אחרות, אך מעקב ארוך טווח עם גישות אלו לא הוערך וחסרות הנחיות מבוססות ראיותg," כותבים מחברי UCLA. בדיקות ביולוגיות, כגון פפטיד נטריאורטי מסוג B, מראות הבטחה, אך התועלת שלהן בקרב שורדי סרטן נותרה לא ברורה.
הבנת הקשר בין טיפול בסרטן ללב
חלק מהטיפולים בסרטן השד, כולל כימותרפיה אנתרציקלין ותרופות ממוקדות HER2 כמו הרצפטין (טראסטוזומאב), ידועים כמלחיצים את הלב בחולים מסוימים. במשך שנים, רופאים עקבו אחר מטופלים במהלך הטיפול כדי לתפוס סימנים מוקדמים של תפקוד לקוי של הלב.
עם זאת, לא ברור כמה זמן ניצולים צריכים להמשיך להיות במעקב לאחר סיום הטיפול, והאם כל השורדים יפיקו תועלת מביקור קרדיולוג.
במאמר המערכת, ד"ר גנץ וד"ר יאנג העריכו מחקר שהציג כלי חדש שיעזור לאתר אילו שורדות סרטן שד עומדות בפני הסיכוי הגבוה ביותר לפתח אי ספיקת לב או קרדיומיופתיה בעשור שלאחר הטיפול. הצוות יצר מחשבון סיכונים תוך שימוש בנתונים קליניים בעולם האמיתי של יותר מ-26,000 חולות סרטן השד בתוך מערכת בריאות משולבת בדרום קליפורניה.
הממצאים גילו כי בעוד שטיפולים מסוימים בסרטן השד, כולל כימותרפיה אנתרציקלין ותרופות ממוקדות HER2, אכן הגבירו את הסיכון, רוב הנשים אינן ממשיכות לפתח מחלת לב חמורה. במקום זאת, המנבאים החזקים ביותר היו קשורים פחות לסרטן ויותר לבריאות הכללית.
רוב הנשים בנות 65 ומעלה שנכללו במחקר היו בסיכון גבוה למחלות לב, ללא תלות בטיפול בסרטן. לחץ דם גבוה, סוכרת, השמנת יתר, עישון והיסטוריה של מחלות לב תרמו יותר לתחזית הלב ארוכת הטווח של האישה מאשר משטר הכימותרפיה.
המחברים מצאו גם שטיפול בסרטן לבדו דחף רק לעתים נדירות נשים צעירות יותר לקטגוריית סיכון גבוה, כאשר מעט נשים מתחת לגיל 40 בזמן האבחון נמצאות בסיכון מוגבר, מה שמרמז על כך שדימות לב שגרתיות ארוכות טווח עבור כל השורדות עשויות לא להיות מוצדקות.
אז למי צריך לפנות לקרדיולוג?
"אֲנִילא תלוי!" אמרו ד"ר גנץ וד"ר יאנג.
נשים שעשויות להפיק תועלת מפנייה לקרדיולוג כוללות את אלו שקיבלו כימותרפיה בסיכון גבוה יותר, פיתחו בעיות לב במהלך הטיפול, מבוגרות יותר או שיש להן מספר גורמי סיכון קרדיו-וסקולריים, או מדווחות על תסמינים כמו קוצר נשימה, עייפות או נפיחות.
במקום בדיקת לב גורפת עבור כל שורד, מאמר המערכת מדגיש את חשיבות הדברים החיוניים: שליטה בלחץ הדם, ניהול כולסטרול, שמירה על משקל תקין והכרת סימני אזהרה מוקדמים למחלות לב.
עבור רוב הניצולים, ביקורים קבועים אצל רופא ראשוני, בשילוב עם קלט של אונקולוג, עשויים להספיק.
"כל ניצולי סרטן השד זקוקים לגישה לטיפול ראשוני המתמקד במניעה או ניהול של גורמי סיכון לבביים מבוססים, כמו גם הערכה קלינית קבועה של תפקודם." כתבו ד"ר גנץ וד"ר יאנג.עם תשומת לב למניעה ובקרה של הלב, סבירות נמוכה יותר להתרחש אי ספיקת לב/קרדיומיופתיה."
