מומחים קוראים למידע וטיפולים טובים יותר לתסמונת המחלה הפוסט-אורגזמית

במחקר שפורסם לאחרונה ב- כתב העת הבינלאומי לחקר אימפוטנציה, דפוסי התרגול של מומחי רפואה מינית לקראת תסמונת פוסט-אורגזמית (POIS).

התוצאות שלהם מצביעות על כך שרוב המומחים מוצאים שהמידע הזמין על POIS אינו מספק ומפנים בדרך כלל מטופלים לפסיכותרפיה או רושמים אנטיהיסטמינים, אם כי השיפור בתסמינים נותר מוגבל.

מחקר: הכרה ודפוסי תרגול של מומחי רפואה מינית לקראת תסמונת המחלה הפוסט-אורגזמית. קרדיט תמונה: Creative Cat Studio / Shutterstock

רקע כללי

מצב לא שכיח שתואר בתחילה בשנת 2002, POIS היא מחלה שבה אנשים שנפגעו מראים תסמינים דמויי שפעת, כמו כאבי שרירים, חום, עצבנות ועייפות, לאחר אורגזמה.

התסמינים יכולים להופיע תוך שניות עד שעות לאחר האורגזמה ולהימשך בין יומיים לשבעה ימים, מה שמשפיע באופן משמעותי על איכות חייהם ומוביל אנשים להימנע מפעילויות מיניות.

השכיחות של POIS אינה ידועה עקב תת דיווח וחוסר מודעות בקרב הרופאים. רוב הספרות על POIS מורכבת מדיווחי מקרים, אך יש מספר גדל והולך של מקרים המדווחים על עצמם באינטרנט.

מטופלים רבים מחפשים מידע על מצב זה באינטרנט, מה שמעיד על חוסר מודעות מקצועית ועל תת-אבחון פוטנציאלי שכן קריטריונים לאבחון והכרה בתסמונת נותרו לא ברורים. מחקרים קודמים סיפקו מידע מוגבל על אבחון, טיפול וניהול POIS.

לגבי המחקר

במחקר חתך זה, החוקרים התייחסו לפער מחקרי קיים על ידי חקירת דפוסי התרגול שאחריהם מומחים ברפואה מינית ברחבי העולם. הם ביקשו להבין את הגישות ואת אסטרטגיות הניהול שלהם עבור חולי POIS ואת השונות של שיטות עבודה אלה בין מומחים.

מ-14 בנובמבר 2022 ועד 15 בינואר 2023, מומחים ברפואה מינית ברחבי העולם התבקשו להשתתף בעילום שם בסקר שנערך בעצמו באמצעות כלי סקרים מקוון.

הסקר כלל סקירה קצרה של POIS וכלל שאלות סגורות וגם שאלות פתוחות. המשתתפים סיפקו הסכמה מדעת בכתב לפני תחילת הסקר.

הקישור לסקר הופץ באמצעות קבוצות ברשתות החברתיות, אתרי אינטרנט של ארגונים בינלאומיים ולאומיים שונים ודוא"ל כדי למקסם את טווח ההגעה. ארבע השאלות הראשונות אספו נתונים סוציו-דמוגרפיים, בעוד השאר התייחסו לפרקטיקות קליניות הקשורות לאבחון, טיפול ופיזיופאתולוגיה של POIS.

קריטריוני ההדרה כללו חוסר הסכמה, סקרים לא מלאים, מעמד של לא מומחה ברפואה מינית ודוברי אנגלית. המחקר דבק בהנחיות שנקבעו לדיווח על סקר אלקטרוני.

ניתוח הנתונים בוצע באמצעות חבילות תוכנה סטטיסטיות, כאשר משתנים קטגוריים מוצגים כאחוזים ומספרים.

ממצאים

בסקר השתתפו 211 מומחים לרפואה מינית, בני מעט מעל 45 שנים בממוצע, בעיקר גברים (83.9%), מתוכם 83.9% אורולוגים.

ניסיונם של המשתתפים ברפואה מינית שונה, כאשר ל-46.9% ניסיון של למעלה מעשור ול-18.9% 5-10 שנים; ל-34.1% היו פחות מ-5 שנים. חלק ניכר (51.2%) הצליח בין אחד לחמישה חולי POIS בשנה, אך 30.8% מעולם לא נתקלו בחולה POIS.

רוב המומחים (53.5%) התייחסו ל-POIS כהפרעה משמעותית בתפקוד המיני הדורש טיפול, אם כי 40.3% האמינו שטיפול נחוץ רק אם למטופל שלהם יש אי נוחות משמעותית, בעוד ש-6.2% לא חשבו ש-POIS מצריך טיפול. הייתה הסכמה לגבי חוסר ההתאמה של המידע הזמין על POIS עבור חולים (65.9%) וכן רופאים (66.3%).

בנוגע לפתופיזיולוגיה, 47.9% מהנשאלים ייחסו PIOS להפרעות פסיכולוגיות, 46.4% לגורמים ביו-פסיכו-סוציאליים, 41.2% לדה-וויסות של מערכת העצבים האוטונומית, ו-39.8% הנותרים לתגובות אלרגיות או אוטואימוניות.

גישות הטיפול היו מגוונות: 56.4% יפנו מטופלים לפסיכותרפיה או טיפול מיני, 41.7% דיווחו שהם ירשמו אנטיהיסטמינים, ו-38.4% בחרו במעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיביים (SSRI).

גם שיטות המעקב השתנו, כאשר 36.5% קבעו ביקורים לאחר חודש, 23.2% לאחר 3 חודשים ו-15.2% לא קבעו מעקבים. שיפור התסמינים דווח כנמוך, כאשר 48.3% ראו שיפור אצל פחות מ-10% מהחולים, 32.7% אצל 10-30% ו-18% אצל יותר מ-30%.

יש לציין כי 12 מומחים ניהלו שישה חולים או יותר מדי שנה ודיווחו על שיפור בתסמינים בלמעלה מ-30% מהמקרים.

מסקנות

הסקר הדגיש פרקטיקות מגוונות ופערים משמעותיים בניהול ובידע של מצב נדיר, מדווח חסר, הגורם לתסמינים פסיכולוגיים ופיזיים ושעדיין אין לו טיפולים סטנדרטיים.

מחקר זה הוא בין הראשונים להעריך את הידע והגישות של מומחים ל-POIS בקנה מידה עולמי. הוא מצא פערים משמעותיים בידע, עם הסכמה מועטה על הפתופיזיולוגיה של POIS ומגוון של שיטות עבודה בקרב מומחים, הכוללות בעיקר הפניות לפסיכותרפיה.

למעלה מ-50% מהמשתתפים ראו ב-POIS נושא מיני חשוב הדורש טיפול, אם כי המידע נחשב לבלתי מספק על ידי הרוב, מה שמדגיש את הצורך בחינוך מתמשך.

ממצאי המחקר משקפים את התיאוריות המגוונות בספרות על האטיולוגיה של POIS, לרבות פסיכולוגיות, ביו-פסיכו-חברתיות, דה-וויסות של מערכת העצבים האוטונומית וגורמים אוטואימוניים.

שיטות הטיפול מגוונות מאוד, ללא אפשרויות סופיות. זה מתיישב עם דיווחים קודמים על יעילות לא מאומתת עבור טיפולים זמינים כמו פסיכותרפיה, אנטיהיסטמינים ו-SSRIs. גם נוהלי המעקב היו מגוונים, ולא גילו הסכמה לגבי ההנהלה.

המגבלות כוללות הטיית בחירה אפשרית, הסתמכות על נתונים מדווחים עצמיים ושימוש בשאלון לא מאומת. למרות אלה, המחקר מספק תובנות חשובות לגבי המצב הנוכחי של ניהול POIS.

מחקר עתידי צריך להתמקד בזיהוי טיפולים יעילים והגברת יוזמות חינוכיות לאנשי מקצוע בתחום הבריאות. הקמת רישום של רופאים מנוסים עשויה להועיל גם לחולי POIS המחפשים טיפול מיוחד.