מהגרים ממדינות בעלות הכנסה נמוכה המתגוררים במסגרות טיפול בשוודיה היו בסבירות גבוהה יותר למות מ-Covid-19 מאשר אנשים שנולדו במדינה במהלך השנה הראשונה של המגיפה, כך עולה ממחקר חדש של חוקרים מאוניברסיטת שטוקהולם, שפורסם בכתב העת European Journal of Public Health. הממצא בולט, שכן למהגרים קשישים בטיפול יומיומי יש בדרך כלל תוחלת חיים גבוהה יותר מאשר אנשים ילידי שוודיה בנסיבות דומות.
בדרך כלל, מהגרים במסגרות טיפול מדגימים את מה שהחוקרים מכנים יתרון תמותה של מהגרים. הנתונים שלפני המגפה משנת 2019 מאששים דפוס זה, ומראים כי למהגרים מבוגרים ממדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית בטיפול מוסדי היו שיעורי תמותה נמוכים יותר מאשר קשישים ילידי שבדיה במסגרות דומות. יתרון תמותה זה נצפה בעקביות בקרב אוכלוסיות מהגרים שונות במדינות בעלות הכנסה גבוהה, במיוחד בקרב מהגרים ממדינות לא מערביות. במהלך מגיפת קוביד-19 חל היפוך ביתרון התמותה.
הופתעתי מאוד מהתוצאה הזו. זה מייצג חריגה משמעותית מדפוסים טיפוסיים ומדגיש את ההשפעה הלא פרופורציונלית שהייתה למגיפה על אוכלוסיות מהגרים, אפילו בתוך מערכת הטיפול המוסדר היטב של שוודיה. גם לאחר פיקוח על מחלות קודמות, חסרון המהגרים עדיין נמשך".
אלאונורה מוסינו, חוקרת דמוגרפיה, אוניברסיטת שטוקהולם
ידוע ממחקרים קודמים שלמהגרים בשוודיה היה שיעור תמותה מקוביד-19 גבוה יותר מאשר לילידים, במיוחד במהלך השנה הראשונה של המגיפה. לפעמים זה מוסבר על ידי הבדלים בדפוסי תנועה וסוציאליות. לכן, אלאונורה מוסינו ועמיתיה ציפו שלחיים במסגרות טיפול תהיה השפעה משווה גדולה על התמותה.
במקום זאת, החוקרים מצאו שלמסגרות הטיפול הייתה השפעה קלה, ושההבדל בתמותה בין מהגרים לילידים עדיין משמעותי.
"האמנו שכל מי שחיים במסגרת טיפולית ייחשף לאותו סוג של שגרה. לכן, זה מאוד מוזר לגלות שלחלק מהאנשים יש חיסרון למרות שהם חיים באותו הקשר עם אותם אנשים", אומרת אלאונורה מוסינו.
התמשכותם של הפערים בין אנשים ילידי שוודיה ומהגרים אפילו במסגרות מוסדיות מבוקרות מאוד מעידה, על פי החוקרים, שגורמים מעבר להבדלים ברמת המתקן – כגון מחסומים מערכתיים, אתגרי תקשורת או טיפול דיפרנציאלי בתוך אותם מתקנים – עשויים לתרום לאי-שוויון אלו.
"תוצאות אלו מדגישות את הצורך הדחוף באסטרטגיות ממוקדות לבריאות הציבור במהלך מגיפות עתידיות, המתייחסות לא רק לפרוטוקולים מוסדיים אלא גם להון עצמי בתוך המתקן", אומרת אלאונורה מוסינו.
בעוד שהמחקר מספק עדות מכרעת לפערי תמותה מתמשכים בין מסגרות טיפול, נותרו שאלות בסיסיות לגבי המנגנונים הבסיסיים המניעים את אי השוויון הללו, מסבירה אלאונורה מוסינו.
"הממצאים שלנו מצביעים על גורמים מערכתיים מורכבים הדורשים חקירה בין-תחומית. רק על ידי זיהוי גורמי השורש הללו נוכל לפתח התערבויות ממוקדות כדי להבטיח מוכנות מגיפה שוויונית באמת בכל האוכלוסיות, ללא קשר לארץ המוצא", אומרת אלאונורה מוסינו.
לגבי המחקר
שיטות
תוך שימוש בנתוני סך האוכלוסייה השוודית (2019-2022), החוקרים ריבדו משתתפים בגילאי 70+ לפי מסגרת טיפול ומצב הגירה. הם ניתחו את שנת המגיפה הראשונה (מרץ 2020-פברואר 2021) ואת השנה השנייה (מרץ 2021-פברואר 2022), לצד נתוני תמותה טרום-מגפה לצורך הקשר. מדדי התוצאה כללו את כל מקרי המוות מקוביד-19 ומסיבות אחרות. הופעלו מודלים של סיכונים פרופורציונליים של Cox תוך התאמה למשתנים סוציו-דמוגרפיים ובריאותיים.
מחברים
המחקר "האם מהגרים חוו חסרון תמותה מקוביד-19 במסגרת הטיפול השוודית? מחקר עוקבה תצפיתי על סוג הטיפול והתמותה בקרב מהגרים מבוגרים בשבדיה" נכתב על ידי אלאונורה מוסינו, סול פ. חוארז, קארין מודיג, גונאר אנדרסון וסוון דרפאל.
