שינויים גנטיים או מוטציות עלולים לגרום למחלת כליות תורשתית, שעלולה להוביל בסופו של דבר לדיאליזה או צורך בהשתלת כליה. זיהוי הגורם למחלת כליות תורשתית הוא השלב הראשון בזיהוי הטיפול.
מתוך מטרה זו בראש, חוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ווייק פורסט והפקולטה הראשונה לרפואה של אוניברסיטת צ'ארלס בפראג, צ'כיה, גילו גורם גנטי חדש למחלת כליות תורשתית.
הממצאים פורסמו לאחרונה ב הכליות הבינלאומי.
לדברי אנתוני ג'יי בלייר, MD, פרופסור לנפרולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ווייק פורסט והמחבר המקביל של המחקר, המוטציות נמצאו בגן המקודד לחלבון המעורב בהובלת שומנים. המוטציות גורמות להשקעת הליפופרוטאינים באמצע (מדולה) של הכליה, מה שמוביל למחלת כליות כרונית.
בלייר חקר משפחות עם מחלת כליות תורשתית במשך 20 השנים האחרונות ואסף DNA מיותר מ-500 משפחות. בעוד שהגורם הגנטי למחלת כליות נמצא ברוב המשפחות, חלק מהמשפחות נותרו לא פתורות.
במשך 10 השנים האחרונות, בלייר גם שיתף פעולה הדוק עם סטניסלב קמוך, Ph.D., מהפקולטה הראשונה לרפואה של אוניברסיטת צ'ארלס.
באמצעות עבודתנו עם ד"ר בלייר ובית הספר לרפואה של אוניברסיטת ווייק פורסט, זיהינו כעת בסך הכל חמישה גורמים שונים למחלת כליות תורשתית המשפיעה על אלפי אנשים."
סטניסלב קמוך, Ph.D., מהפקולטה הראשונה לרפואה של אוניברסיטת צ'ארלס
במחקר הנוכחי זיהו החוקרים מוטציה בגן APOA4, גן המקודד לחלבון APOA4 הנושא שומנים במחזור הדם, כגורם למחלת כליות במשפחות אלו.
"הופתענו מאוד שמוטציה בחלבון הנושא שומנים תוביל למחלת כליות", אמר קמוך.
לצורך מחקר זה, החוקרים אספו דגימות DNA ממשפחה גדולה מניו אינגלנד. קמוך השווה את ה-DNA של בני משפחה מושפעים לעומת בני משפחה לא מושפעים.
"כאשר ניתחנו את ה-DNA, מצאנו שינוי קטן בגן APOA4 שהיה קיים באנשים הפגועים שלא היה קיים בבני המשפחה הלא מושפעים. הופתענו כי APOA4 מתבטא באפיתל המעי ולא בכליה. לאחר מכן בדקנו את דגימות ה-DNA משאר המשפחות הלא פתורות שלנו ומצאנו שתי משפחות עם אותה מוטציה", אמר קמוך.
לאחר שמצא את המוטציה במשפחה אחת בניו אינגלנד, קמוץ' סרק את הרישום של ווייק פורסט ומצא משפחה נוספת בניו אינגלנד עם אותה מוטציה, וכן חולה ממשפחה במזרח קנדה. לאחר מכן החלו בלייר וקמוץ' לשתף פעולה עם אנדרו אור, MD, גנטיקאי ופרופסור חבר לרפואת עיניים של הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת דאלהוזי, הליפקס, נובה סקוטיה, שאפיין רבות את המשפחה במזרח קנדה. באמצעות בדיקות גנטיות, החוקרים קבעו כי שלוש המשפחות קשורות זה לזה רחוק.
בנוסף, היו שתי משפחות נוספות מהמרשם של ווייק פורסט שנמצאו בעלות מוטציה שונה ב-APOA4. בכל חמש המשפחות, בני משפחה שעברו את השינוי בגן APOA4 סבלו ממחלת כליות, בעוד שאלו שלא חלו במוטציה לא סבלו ממחלת כליות.
כדי לקבוע כיצד מוטציות APOA4 גרמו למחלה, החוקרים ניתחו משקעי חלבון (עמילואיד) שנמצאו באמצע הכליה בביופסיות קודמות של אנשים שנפגעו.
משקעים אלו נותחו על ידי מדענים בראשות נלסון ליונג, MD, ממרפאת Mayo ברוצ'סטר, מינכן, ונמצאו כי הם מכילים את החלבון החריג APOA4. מודלים ממוחשבים של החלבונים שעברו מוטציה גילו שהמוטציות גורמות לחלבון להיות לא יציב ונוטה להצטברות. החוקרים הראו שבעוד שהחלבון הרגיל של APOA4 מסונן בדם ונספג בחזרה בגוף או מופרש בשתן, החלבון המוטנטי נוטה להיצמד זה לזה ולהתרכז במדולה של הכליה. הצטברות איטית זו של חלבון מובילה למחלת כליות כרונית מתקדמת לאט.
בלייר גם ציין שחלק גדול מהעבודה הקודמת על המבנה והתפקוד של APOA4 בוצע על ידי ריצ'רד ויינברג, MD, פרופסור לרפואה פנימית בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ווייק פורסט,
"ד"ר ויינברג למד APOA4 במשך יותר מ-30 שנה", אמר בלייר. "עזרתו הייתה מכרעת בהבנת הפתופיזיולוגיה של מחלה זו שזוהתה לאחרונה."
החוקרים מעוניינים גם לראות האם התערבויות תזונתיות יעילות בהורדת ייצור החלבון החריג כדי למנוע התקדמות של מחלת כליות, אך יש צורך במחקר נוסף, אמר בלייר.
"בעוד שמחלת כליות תורשתית יכולה להוביל לצורך בדיאליזה או לצורך בהשתלת כליה, משפחות רבות אינן יודעות את הסיבה", אמר בלייר. "אנחנו מחויבים לעזור למשפחות האלה".
