Search
Scientists locate the source of stuttering in the brain

מדענים מאתרים את מקור הגמגום במוח

קבוצת מחקר בינלאומית בראשות חוקרים מאוניברסיטת טורקו ומבית החולים האוניברסיטאי טורקו בפינלנד הצליחה לזהות את המקור הסביר של הגמגום במוח.

אדום: הצמתים המרכזיים של רשת המוח שזוהו על סמך נגעי שבץ הגורמים לגמגום. כחול: שינויים מבניים בקורלציה עם חומרת הגמגום ההתפתחותי המתמשך. ASt=אזור מעבר אמיגדלוסטריטלי. Pu=Putamen. Cl=קלאוסטרום. קרדיט תמונה: אוניברסיטת טורקו

גמגום הוא הפרעת קצב דיבור המאופיינת בחזרות לא רצוניות, הארכות או הפסקות בדיבור המונעות הפקת דיבור טיפוסית. כ-5-10% מהילדים הצעירים מגמגמים, וכ-1% ממשיכים לגמגם בבגרותם. לגמגום חמור יכולה להיות השפעה שלילית עמוקה על חייו של הפרט המושפע.

גמגום נחשב פעם להפרעה פסיכולוגית. עם זאת, עם מחקר נוסף, ברור כעת שמדובר בהפרעה מוחית הקשורה לוויסות הפקת דיבור."

Juho Joutsa, פרופסור לנוירולוגיה, אוניברסיטת טורקו

גמגום עלול להירכש גם כתוצאה ממחלות נוירולוגיות מסוימות, כגון מחלת פרקינסון או שבץ מוחי. עם זאת, המנגנונים הנוירוביולוגיים של הגמגום עדיין אינם מובנים במלואם, והיכן הוא מקורו במוח נותר לא ברור. הממצאים ממחקרי הדמיית מוח סותרים בחלקם, ומאתגר לקבוע אילו שינויים הם הגורם השורשי לגמגום ואילו הם רק תופעות קשורות.

גמגום התמקם באותה רשת מוחית ללא קשר לסיבה שלו

חוקרים מפינלנד, ניו זילנד, ארצות הברית וקנדה פיתחו עיצוב מחקר חדש שיכול לספק פתרון לבעיה זו. המחקר כלל אנשים שלקו בשבץ מוחי, חלקם פיתחו גמגום מיד לאחריו. החוקרים גילו שלמרות שהשבץ נמצא בחלקים שונים של המוח, כולם התמקמו לאותה רשת מוחית, בניגוד לשבץ שלא גרמו לגמגום.

בנוסף לאנשים שלקו בשבץ מוחי, החוקרים השתמשו בהדמיית תהודה מגנטית (MRI) כדי לסרוק את המוח של 20 אנשים עם גמגום התפתחותי. אצל אנשים אלה, הגמגום היה קשור לשינויים מבניים בצמתים של רשת המוח שזוהו במקור ביחס לנגעי שבץ סיבתיים – ככל שהשינויים גדולים יותר, הגמגום חמור יותר. ממצא זה מצביע על כך שהגמגום נגרם על ידי רשת מוחית משותפת, ללא קשר לאטיולוגיה (התפתחותית או נוירולוגית).

הצמתים המרכזיים של הרשת שזוהו על ידי החוקרים היו פוטאמן, אמיגדלה וקלאוסטרום הממוקמים עמוק בתוך המוח, והקשרים ביניהם.

"ממצאים אלו מסבירים מאפיינים ידועים של גמגום, כמו הקשיים המוטוריים בהפקת דיבור והשונות המשמעותית בחומרת הגמגום על פני מצבים רגשיים. כגרעינים מרכזיים במוח, הפוטמן מווסת את התפקוד המוטורי והאמיגדלה מווסתת רגשות. הקלאוסטרום , בתורו, פועל כצומת למספר רשתות מוחיות ומעביר מידע ביניהן", מסביר Joutsa.

תוצאות המחקר מספקות תובנה ייחודית לגבי הבסיס הנוירוביולוגי של הגמגום. איתור הגמגום במוח פותח אפשרויות חדשות לטיפול רפואי. החוקרים מקווים שבעתיד ניתן יהיה לטפל ביעילות בגמגום, למשל, באמצעות גירוי מוחי שניתן לכוון ספציפית לרשת המוח המזוהה כעת.

תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת היוקרתי מוֹחַ ב-27 במאי 2024: https://academic.oup.com/brain/advance-article/doi/10.1093/brain/awae059/7667029?login=true

דילוג לתוכן