מחקרים חדשים מראים כי קיצוץ זמן הישיבה מפחית משמעותית את הסיכון לתסמונת המטבולית בקרב מבוגרים – אפילו בקרב אלה שאינם עומדים בהנחיות האימון או עוקבים אחר דיאטות מושלמות.
מחקר: אסוציאציות בין זמן בילוי בהתנהגויות בישיבה לבין סיכון תסמונת מטבולית בקרב מבוגרים אירופאים פעילים ובלתי פעילים.
מחקר שפורסם ב כתב העת לתזונה, בריאות והזדקנות מדגיש את החשיבות של להיות פעיל פיזית ומגביל התנהגויות בישיבה בשיפור הבריאות המטבולית בקרב מבוגרים פעילים או לא פעילים.
רֶקַע
פעילות גופנית היא גורם אורח חיים חיוני המשפיע מאוד על בריאות הלב וכלי הדם. ההנחיות הגלובליות הנוכחיות ממליצות על יותר מ -150 דקות של פעילות גופנית בינונית-למורה בשבוע, יחד עם הגבלת התנהגויות בישיבה למבוגרים, כדי לשפר את הבריאות המטבולית ולהפחית את הסיכון לתסמונת המטבולית.
תסמונת מטבולית מתייחסת לקבוצה של הפרעות מטבוליות, כולל עמידות לאינסולין, השמנת יתר בבטן, דיסליפידמיה ויתר לחץ דם, המגדילים באופן קולקטיבי את הסיכון להתפתחות מחלות לב וכלי דם וסוכרת מסוג 2, במיוחד בקרב מבוגרים.
מבוגרים מבוגרים מבלים את רוב זמנם בעיסוקים בישיבה. אורח חיים בישיבה זה, בשילוב עם רמה מופחתת של פעילות גופנית, מגביר את הסיכון שלהם לפתח חריגות קרדיומבוליות.
ראיות קיימות מקשרות זמן מוגזם בילה בהתנהגויות בישיבה לסיכון מוגבר לתחלואה ותמותה. עם זאת, לא ברור אם התנהגויות בישיבה תורמות באופן עצמאי לסיכון מטבולי או שמא ניתן להחליש את ההשפעה השלילית שלהן על ידי עיסוק בפעילות גופנית קבועה, בהתאם להנחיות הנוכחיות.
המחקר הנוכחי נועד לקבל תובנות עמוקות יותר על ההשפעה של התנהגויות בישיבה על סיכון מטבולי בקרב מבוגרים פעילים ובלתי פעילים פיזית, תוך התמקדות בציון סיכון תסמונת מטבולית רציפה ושוקלת את דבקותם בהתנהגויות אכילה בריאות.
עיצוב לימוד
המחקר הנוכחי השתמש בנתוני הבסיס ממחקר גיל NU (מרשם המחקר להזדקנות באוניברסיטת צפון-מערב), שהיה ניסוי מבוקר אקראי ובוחן את ההשפעה של תזונה בריאה על הסמנים הביולוגיים של דלקת בקרב מבוגרים אירופאים מבוגרים.
מחקר זה ניתח באופן ספציפי את נתוני הבסיס של NU גיל על התנהגויות בפעילות גופנית וגורמי סיכון מטבוליים אצל 871 מבוגרים שומנים בקהילה (טווח גילאים: 65-79 שנים) מארבע מדינות אירופאיות.
רמות הפעילות הגופניות של המשתתפים וזמן בילוי בהתנהגויות בישיבה הוערכו במשך שבוע באמצעות תאוצה שלבשו בשעות הערות. אחוז השעה היומית שבילתה בהתנהגויות בישיבה סווגו על סמך תחריפים הנגזרים מתמטיים (שליש מכלל הנתונים) של התנהגויות בישיבה (תחריפים נמוכים, בינוניים וגבוהים).
חמישה גורמי סיכון מטבוליים נותחו והשתמשו ביצירת ציון סיכון תסמונת מטבולית רציפה (CMSY). יתר על כן, הרגלי האכילה הבריאים של המשתתפים הוערכו באמצעות רשומות מזון.
ממצאי לימוד
המחקר דיווח כי בממוצע, המשתתפים בילו 60%, 37%ו -3%משעות הערות שלהם בהתנהגויות בישיבה, פעילויות גופניות בעוצמה קלה ופעילויות גופניות בינוניות עד קוויות, בהתאמה.
למשתתפים עם הזמן הנמוך ביותר שהוקדש להתנהגויות בישיבה (נמוך טרייל) היו פעמיים ממשך הזמן בפעילות גופנית בינונית עד שמורה בהשוואה לאלה עם הזמן הגבוה ביותר שהושקע בהתנהגויות בישיבה (חליפה גבוהה).
כ- 50% מאוכלוסיית המחקר סווגו כפעילה פיזית, וביצעה לפחות 150 דקות של פעילות גופנית בינונית עד קצה בשבוע. מרבית המשתתפים הפעילים פיזית היו בשטחי ההתנהגות הנמוכה.
סיכון לתסמונת מטבולית
המחקר מצא סיכון נמוך משמעותית לתסמונת מטבולית, שנמדד באמצעות ציון הסיכון לתסמונת מטבולית מתמשכת, בקרב משתתפים פעילים ובלתי פעילים פיזית שבילו זמן קצר יותר של זמן בהתנהגויות בישיבה (נמוך טרייליל) בהשוואה לאלה שבילו זמנים בינוניים וארוכים יותר בהתנהגויות בישיבה (חשענית בינונית ושושלת גבוהה), ללא קשר של הרגלי אכילה בריאים.
לעומת זאת, לא נצפתה שום הבדל משמעותי בסיכון לתסמונת המטבולית בין תחומי ההתנהגות הבינוניים והגבוהים של התנהגות בישיבה אצל משתתפים פעילים או לא פעילים. ממצא זה מצביע על אפקט סף פוטנציאלי, כאשר הסיכון עולה בעיקר מעל 8.3 שעות ליום של זמן בישיבה.
השוואה נוספת בין הקבוצות הפעילות והלא פעילות גילתה כי למשתתפים פעילים פיזית יש סיכון נמוך משמעותית לתסמונת מטבולית בכל תחומי ההתנהגות הישיבה.
ממצא זה מצביע על כך ש- 150 דקות של פעילות גופנית בינונית עד הוגנת בשבוע יכולות לשפר משמעותית את הבריאות המטבולית בקרב מבוגרים, גם אם הם מבלים תקופות ארוכות יותר בהתנהגויות בישיבה. חשוב לציין כי ההשפעה המועילה של להיות פעילה פיזית נותרה משמעותית לאחר ההתאמה לזמן ה- MVPA הכולל, מה שמרמז כי הקפדה על הנחיות הפעילות הגופנית מציעה יתרונות אפילו בקרב אנשים פעילים מאוד.
משמעות המחקר
המחקר מגלה שככל שהזמן הקצר יותר בהתנהגויות בישיבה, כך הסיכון לתסמונת מטבולית נמוך יותר בקרב מבוגרים, ללא קשר למצב הפעילות הגופנית שלהם ולהרגלי האכילה הבריאים.
ראוי לציין כי המחקר מדגיש כי הסיכון הנמוך ביותר לתסמונת מטבולית קשור להתנהגות פעילות גופנית המאופיינת בזמן קצר יותר בילה בהתנהגות בישיבה בשילוב עם דבקות גבוהה יותר בהנחיות הפעילות הגופנית הבינונית-בינונית.
המחקר מגלה גם כי משתתפים לא פעילים פיזית המבלים פחות זמן בהתנהגות בישיבה יכולים להשיג בריאות מטבולית טובה יותר למרות רמות נמוכות של פעילות גופנית בינונית עד ערבית. מכיוון שפחות זמן בהתנהגות בישיבה מתורגמת בעיקר ליותר זמן בפעילות גופנית בעוצמה בהירה יותר, ממצא זה מרמז כי פעילות גופנית בעוצמה קלה-אפילו מתחת לאינטנסיביות בינונית-עשויה להציע יתרונות בריאותיים מטבוליים משמעותיים. זה מעודד במיוחד עבור מבוגרים מבוגרים שעשויים למצוא את זה מאתגר לעמוד ביעדי פעילות גופנית בינונית עד קצה.
המחקר גם הוכיח כי להתנהגות בישיבה יש קשר עצמאי לסיכון מטבולי – אפילו כאשר מהווים את הפעילות הגופנית והתזונה – מחייב את הצורך לטפל בזמן בישיבה כגורם סיכון התנהגותי נפרד.
המחקר לא כלל מבוגרים מבוגרים עם שבריריות, דמנציה או מחלות לב חמורות, מה שעשוי להגביל את ההכללה של הממצאים לאוכלוסיות מבוגרות יותר, שוכנות קהילה. יתר על כן, בגלל תכנון חתך הרוחב, המחקר לא יכול היה לקבוע את הסיבתיות של אסוציאציות שנצפו.
