מדי יום מתים 17 אמריקאים בזמן שהם ממתינים להשתלת איברים. מדיניות ביטול של תרומת איברים, הרושמת את כולם לתוכניות תרומה שלאחר המוות כברירת מחדל, אלא אם כן אנשים בוחרים לבטל את הסכמתם, הוגדרה כדרך להגדיל את היצע האיברים הדרושים נואשות. אבל מדיניות ביטול של תרומת איברים עשויה להפחית את תרומות איברים חיים, ולהשאיר למערכות לא מסופקות יותר עם איברים מצילי חיים.
Pascal Güntürkün ועמיתיו ניתחו נתונים אפידמיולוגיים מ-24 מדינות בין השנים 2000-2023 וערכו ארבעה מחקרים ניסיוניים עם למעלה מ-5,000 משתתפים כדי לבחון כיצד המעבר ממדיניות תרומת איברים לביטול הסכמה משפיע הן על שיעורי התורמים הנפטרים והן בחיים. הכותבים מצאו כי בעוד שמדיניות ביטול הסכמה הובילה לעלייה לא משמעותית בתורמים שנפטרו של 1.21 אנשים למיליון אוכלוסייה, המדיניות הפחיתה משמעותית את התורמים החיים ב-4.59 אנשים למיליון אוכלוסייה – ירידה של 29%.
באמצעות ניסויים והשוואות בין גרמניה (opt-in) ואוסטריה (opt-out), המחברים הוכיחו שאפקט הצפיפות הזה משפיע בעיקר על מה שמכונה "תרומות אלטרואיסטיות" למכרים ולזרים, ולא על תרומות לבני משפחה. אנשים שחיים במדינות עם מערכות ביטול תופסים אספקת איברים כמספיקה, וכתוצאה מכך פחות מוכנים להפוך לתורמים חיים. לדברי המחברים, הממצאים חושפים את ההשלכות הבלתי מכוונות של דחיפה למדיניות ציבורית ומציעים שקובעי מדיניות צריכים לשקול השפעות דחיפה אפשריות בעת יישום מערכות תרומת איברים לביטול הסכמה.
