צוות מחקר מאוניברסיטת קלן ערך את אחד המחקרים המקיפים ביותר על דופמין וקבלת החלטות בבני אדם עד כה, וסיפק ראיות להשפעות של הראשון על האחרון. דופמין הוא נוירוטרנסמיטר המעורב במספר פונקציות, כולל מוטיבציה ותגמול. הצוות במחלקה לפסיכולוגיה בראשות ד"ר אלקה סמית ופרופסור יאן פיטרס מצא ש-L-DOPA, מבשר של דופמין המגביר את רמות הדופמין במוח, הגביר מעט את נכונותם של משתתפי המחקר לחכות לתגמולים מאוחרים יותר, והפחית את האימפולסיביות בכ-20 אחוז בהשוואה לפלסבו. ההשפעה הצנועה הזו מאתגרת כמה ממצאים קודמים בעלי השפעה ממחקרים קטנים בהרבה, שמצאו כי L-DOPA הגביר את הבחירות האימפולסיביות. המחקר "דופמין והנחה זמנית: ביקור מחדש בפרמקולוגיה והבדלים אינדיבידואליים" הופיע ב- כתב עת למדעי המוח.
בעת קבלת החלטות, אנשים מעדיפים לעתים קרובות תגמולים מיידיים קטנים יותר על פני דחויים גדולים יותר, נטייה המכונה הנחה זמנית. הנחה חזקה קשורה לבחירות אימפולסיביות יותר והיא שכיחה כאשר מערכת הדופמין של המוח משתנה, כמו בהפרעות שימוש בחומרים והתמכרויות התנהגותיות. למרות שידוע היטב שדופמין משפיע על קבלת החלטות, מחקרים קודמים יצרו השפעות לא עקביות, לפעמים הפכו אנשים לאימפולסיביים יותר, ובפעמים אחרות לנכונות יותר לחכות. לרבים מהמחקרים הללו היה מדגם קטן, מה שהקשה על הסקת מסקנות נחרצות. כדי להבהיר את הממצאים המעורבים הללו, צוות המחקר ערך מחקר גדול יחסית, הכולל משתנים נוספים שעשויים לעמוד בבסיס הבדלים אינדיבידואליים בתפקוד הדופמין ושעשויים להשפיע על האופן שבו אנשים מגיבים לתרופות משפרות דופמין.
במחקר אקראי כפול סמיות מבוקר פלצבו בתוך הנבדק, 76 גברים ונשים בריאים קיבלו פלצבו או L-DOPA, ובחרו בין תגמול מיידי קטן יותר לדחיית תגמולים גדולים יותר. באמצעות מודלים קוגניטיביים, שיטה המשתמשת במודלים מתמטיים וסטטיסטיים מבוססי מחשב כדי להבין תהליכים נפשיים, הם בדקו עוד כיצד הדופמין השפיע על היבטים ניואנסים יותר של קבלת החלטות, כולל קצב צבירת הראיות, זהירות תגובה ומהירות עיבוד.
המשתתפים הראו את "אפקט הגודל" הידוע, כך שתגמולים גדולים יותר איבדו פחות מערכם לאורך זמן מאשר קטנים יותר. L-DOPA גרם למשתתפים להיות קצת יותר מוכנים לחכות לתגמולים בסך הכל, אבל זה לא שינה באופן אמין את אפקט הגודל. כמו כן, זה לא השפיע באופן אמין על כמה מהר המשתתפים אספו מידע, באיזו זהירות הם קיבלו החלטות, או כמה זמן לקח להם להגיב. זה מצביע על כך שהשפעתו של דופמין על ההמתנה לתגמולים אולי לא נובעת משינויים בתהליכי החלטה בסיסיים, אלא מהאופן שבו מעריכים תגמולים עתידיים לאורך זמן.
המדענים גם ניתחו מדדים אשר הונחו זה מכבר לשקף את רמות הדופמין הבסיסיות, כמו יכולת זיכרון עבודה, קצב מצמוץ עין ספונטני ואימפולסיביות, שצפוי להשפיע על האופן שבו אנשים מגיבים ל-L-DOPA. מדדים אלה נקשרו לפעילות דופמין במעגלים שונים במוח, כולל אזורים פרה-פרונטליים המעורבים בשליטה קוגניטיבית ואזורים תת-קורטיקליים התומכים בעיבוד תגמול. עם זאת, הצוות לא מצא אינטראקציה כזו, מה שמצביע על כך שמדדים אלה עשויים שלא להיות אינדיקטורים ישירים אמינים לדופמין הבסיסי.
הממצאים שלנו מראים כי L-DOPA מגביר את הנכונות של בני אדם לחכות לתגמולים, ומספק ראיות חדשות המאתגרות כמה מחקרים משפיעים קודמים שנערכו בדגימות קטנות יחסית. מעניין לציין שלא מצאנו שפרוקסי נפוץ עבור דופמין בסיסי, כגון קיבולת זיכרון עבודה או קצב מצמוץ עין ספונטני, או אימפולסיביות, השפיעו על השפעה זו. "לדעתי, בעוד שמדדים אלה עשויים ללכוד הבדלים אינדיבידואליים משמעותיים, סביר להניח שהם אינם משקפים ישירות את רמות הדופמין הבסיסיות, והשימוש בהם ככזה עשוי להיות לא תקף."
ד"ר אלקה סמית', אוניברסיטת קלן
תובנות אלו תורמות להבנה טובה יותר של מנגנוני המוח הדופמינרגיים המנחים את הבחירות ומסייעות להסביר בחירות אימפולסיביות במצבים שבהם האותות של דופמין משתנה, כגון בהתמכרויות. מחקרים עתידיים עשויים להתייחס לאופן שבו דופמין משפיע על קבלת החלטות באוכלוסיות חולים כדי לסייע בהתערבויות עתידיות המכוונות לתפקוד דופמינרגי. "במבט קדימה, מחקרים עתידיים צריכים לבחון כיצד דופמין משפיע על קבלת החלטות באוכלוסיות חולים ולחקור אינטראקציות אפשריות עם תנודות הורמונליות", אומרת אלקה סמית'.
