“הכל נידונים בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר… ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים. רבי יוסי אומר אדם נידון בכל יום שנאמר ‘ותפקדנו לבקרים’. רבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה שנאמר ‘לרגעים תבחננו'” (ראש השנה טז ע”א)

על פי שיטת רבי מאיר ור’ יהודה, חיתום הדין של האדם נעשה ביום הכיפורים. לעומת זאת, לשיטת רבי יוסי ורבי נתן, נידון האדם מחדש בכל יום ואולי אף בכל שעה. שיטת רבי יוסי ורבי נתן מעוררת תהיות. אם בכל יום נגזר גורלו של האדם – מה פשר חיתום הדין שבימים הנוראים? גם שיטתם של ר’ יהודה ור’ מאיר מעוררת תמיהה. לפי שיטתם, מה הטעם בתפילות היום יומיות שלנו? מדוע להתפלל אם הכל חתום וסגור כבר מיום כפורים שעבר? הגמרא בהמשך מתלבטת בשאלה זו ומסבירה שגם לשיטתם של ר’ יהודה ור’ מאיר יש טעם בתפילה על פי דברי רבי יצחק “יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין”. אך אז חוזרת הקושיה הראשונה – מהי המשמעות המשפטית של חיתום הדין ביום הכפורים?

השינוי שבנו

כדי להבין זאת, יש לעיין במשמעות השכר והעונש בעולם. כך כותב השל”ה הקדוש: 

“דע כי הברכות הכתובות בתורה אינם על צד הגמול והעונש לבד רק הן טבעיות ממש כדמיון הזורע שקוצר וההיפך…

אל יעלה בדעתך כי העונשים הכתובים בתורה הם כמו המעניש את האדם על עברו על מצוות המלך, לא כן – הם רק דבר טבעי ממש כדמיון מי שאינו זורע שדהו שאינו קוצר, וכמי שאינו לובש בגדים שגופו מתקרר… כך טבע כל מצוה ומצוה לעשות אותן הטובות הכתובים בה או העונשים…

וכן מה שאמרו: “הקב”ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים” – זה דרך לשון בני האדם, אבל הענין הוא בעצם כפי בחירת האדם כך מתעורר.” (של”ה הקדוש, תולדות אדם, בית חכמה)

על פי השל”ה, אין הקב”ה מעניש אותנו על כל עבירה כמו שאין הוא נותן שכר על כל מצוה. השכר טמון במעשה עצמו, כפי שהעונש טמון בעבירה. גם המעבר מכסא הדין לכסא הרחמים אינו שינויי בהנהגתו של הקב”ה את עולמו, כי אם שינוי המתחולל בקרבנו – “מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך” (משנה עדיות ה, ז).

כך ניתן להסביר את משמעות הספרים הנפתחים בימים הנוראים. הספרים הינם תשקיף של מעשינו. אין הקב”ה כותב וחותם אותנו, כי אם אנו בעצמנו – “וחותם יד כל אדם בו”. את הדין וחיתומו עורכים אנו לעצמנו על ידי מעשינו.

תפוס כפי יכולתך

אכן, בכל יום ויום אדם נידון, כדברי ר’ יוסי, שהרי “כל מעשיך בספר נכתבים” (אבות ב, א). ברם, יש משהו מיוחד המתחולל בעשרת ימי תשובה ומעניק לנו הזדמנות מיוחדת להשפיע על הנכתב בספרים. בימים קדושים אלו, נפתחים כל שערי שמיים והדרך אל הקדושה הינה קלה וסלולה. אדם יכול בקלות יחסית להתעלות, להתקרב לריבונו של עולם וממילא להיכתב במקום טוב יותר.

בימים אלו פותח הקב”ה ב”מבצע”, מבצע של “תפוס כפי יכולתך”. כולנו רשאים להיכנס למחסני הרוחניות ולקחת ללא גבול מתנות רוחניות המחולקות בחינם. אמנם מבצע זה מוגבל בזמן. שערי המחסן ננעלים בשעת הנעילה ואז חוזרים אנו למצב הרגיל בו קיימת עדיין אפשרות לזכות לרוחניות אך דרך עבודה מאומצת יותר. זהו חיתום הדין של יום הכפורים – היום בו נגמר מבצע חלוקת המתנות הרוחניות.

“סוד החתימה שבנעילה, שפותחים השערים העליונים ומי שמכניס עצמו לתוך השערים האלו, הוא נשאר כל השנה במעמד השערים הרוממים האלו, ומי שלא זכה אליהם, כשמגיעה שעת הנעילה נסגרים השערים ומי שבחוץ, נשאר בחוץ כל השנה” (הרב חרל”פ, אורי וישעי)

אכן, תפילות ומעשים של כל יום מועילים, אך עם זאת ישנה הזדמנות בלתי חוזרת במהלך הימים הנוראים לזכות באותה מתנת רוחנית הצפונה לנו.

 

יהי רצון שנזכה בימים הקדושים הבאים עלינו לטובה, לספוג את שפע האור האלוקי אשר ימשוך אותנו מעלה מעלה, וממילא נכתב ונחתם בספר חיים טובים וארוכים יחד עם כל בית ישראל.