מבוגרים עם מוגבלות בגיל עבודה חווים שיעורי בדידות גבוהים בהרבה מאלה ללא, כך עולה ממחקר חדש של חוקרים בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בראון ובבית הספר לרפואה של וורן אלפרט.
מהניתוח מצא כי כמעט שליש מהמבוגרים עם מוגבלות בגילאי 18-64 דיווחו על תחושות בדידות מתמשכות בסקר לאומי ששאל באיזו תדירות הם חשו חוסר חברות, נותר בחוץ או מבודד. כשני שליש מהנשאלים אמרו שלעתים קרובות חוו בדידות קשה, ללא קשר לסוג הנכות.
העבודה מאירה זרקור על דאגה משמעותית של בריאות הציבור אך לעיתים קרובות התעלמה ממנה עם אנשים עם מוגבלות והחסמים המבניים המגבילים לעתים קרובות את השתתפותם המלאה בעבודה, בקהילה ובחיי היומיום.
בדידות ידועה כגורם סיכון לתחלואה ותמותה, אך ישנם מחקר דליל על בדידות בקרב אנשים עם מוגבלות, במיוחד בקבוצת הגילאים של מבוגרים מתחת לגיל 65. המחקר שלנו מפנה את תשומת הלב לצורך במחקר נוסף המתמקד במבוגרים בגיל הפועלים עם מוגבלות, הן לאפיין את הגורמים המניעים את נטל הבדידות הגבוה באופן יוצא דופן והן על השלכות הבריאות. "
מליסה א. קלארק, פרופסור לשירותי בריאות, מדיניות ופרקטיקה, ומנהלת הסקר, ליבת המחקר האיכותית והיישומה (Squad)
פורסם ב Annals of Medicineהמחקר החדש ניתח את נתוני הסקר של יותר מ -3,800 מבוגרים בגיל עבודה עם מוגבלות בארה"ב שהשתתפו בסקר הלאומי בנושא בריאות ונכות. בגל אחד של הסקר, שנערך מאוקטובר 2019 עד ינואר 2020, החוקרים מצאו כי בדידות קשה השפיעה על 65% מהמשתתפים. בגל שני, שנערך מאוקטובר 2023 עד פברואר 2024, מספר זה עלה ל -68%.
בגל הראשון והשני, 30% ו -33% מהנשאלים אמרו שלעתים קרובות חשו חוסר חברות; 29% ו -37% אמרו שלעתים קרובות הם חשו שנשארו בחוץ; ו- 34% ו- 40% אמרו שלעתים קרובות הם חשו מבודדים.
שיעורים אלה גבוהים בהרבה מאשר בקרב אנשים ללא מוגבלות, מציינים קלארק וסופר משותף מגי סלינגר, עוזרת פרופסור לרפואה. בסקר המייצג הלאומי שנערך בקרב למעלה מ- 20,000 מבוגרים בארה"ב, למשל, רק 8% מהמבוגרים שדיווחו כי לעתים קרובות חשים שנשארו או מבודדים ורק 10% אמרו שלעתים קרובות הם הרגישו לבד.
"אנו חושבים שאנשים עם מוגבלות עשויים להיות נוטים לבדידות, מכיוון שהנכות היא תוצר לוואי של חסמים חברתיים ומבניים המגבילים את הגישה של אנשים להשתתפות חברתית מלאה", אמר סלינגר. "אנו חוששים שדרגה גבוהה של בדידות באופן לא פרופורציונאלי עלולה להרכיב את מערך הפערים הבריאותיים שכבר ידועים כמשפיעים על אנשים עם מוגבלות, וזו הסיבה שאנו מתכוונים לכמת את נטל הבדידות שלהם וללמוד אותה מקרוב."
ממצאי צוות בראון מצביעים גם על פתרונות, ומראים מדוע התייחסות לבדידות חייבת להיות חלק מהמאמצים הרחבים יותר לשיפור ההון הבריאותי עבור אנשים עם מוגבלות.
"משבר הבדידות כבר נמצא ברדארים של גורמי בריאות הציבור", אמר קלארק. "מחקר זה מראה להם כמה חשוב לתכנן התערבויות בדידות הנגישות ומותאמות גם לאנשים עם סוגי מוגבלות מגוונים."
