הלכות רבות הנוגעות להדלקת נר חנוכה קשורות בבית היהודי. כך, למשל, קובעת הגמרא: “תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו” וכן – “מצוה להניחה על פתח ביתו , מבחוץ” (שבת כ”א:).

למרות שמצות נר חנוכה היא מצוה המוטלת על האדם (“חובת גברא”), קשרו חז”ל את המצוה גם ל”חפצא” – לבית. דוגמא לכך היא ההלכה המפורטת בגמרא, לפיה אדם שאינו מתעתד לשהות בביתו בלילה סומך על הדלקת אשתו בביתו, ואינו מדליק בברכה במקום בו הוא שוהה: ” אמר רב ששת: אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא: מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא. בתר דנסיבי איתתא אמינא: השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתאי. (אמר רבי זירא מתחילה כשהייתי אורח בבית רב השתתפתי במעות עם בעל הבית. אחר שנשאתי אשה אמרתי – עכשיו ודאי איני צריך, שהרי מדליקים בשבילי בתוך ביתי) (שבת כ”ג.).

יוצא מכך, שלמרות שחובת ההדלקה מוטלת על האדם, יש עדיפות לקיימה בבית, אע”פ שמתקיימת רק ע”י שליח ולא ע”י האדם בעצמו.

מדוע נשתנתה מצות החנוכה משאר מצוות? מדוע היא קשורה בקשר כה אמיץ לבית?

בעל שו”ת הציץ אליעזר, מסביר, כי תפקידו המרכזי של הבית היהודי בהלכות החנוכה נעוץ במהות נצחון בית חשמונאי את היוונים. היוונים ביקשו לפגוע בצביון המשפחתי של עם ישראל וכנגד זאת לחמו החשמונאים.

למאבקם של היוונים בבית היהודי קדם מאבקו של בלעם בתא המשפחתי. ברכותיו של בלעם מעידות על כוונת קללותיו. “מה טובו אהליך יעקב” מברך בלעם, ובכך מעיד על תפיסתו, כי הבית היהודי הוא מקור חוסנו של העם היהודי.

היוונים הבינו, את מה שהבין גם בלעם הרשע שהדרך היחידה לשבור את רוחו של עם ישראל, היא ע”י פירוק הבית היהודי. העצה של בלעם לבלק, להזנות את בנות מדין בבני ישראל, הפילה חללים רבים יותר מאשר בכל מלחמות המדבר. בדיוק באותו האופן מבקשים היוונים לגזור על פתחי הבית היהודי: “עמדו וגזרו כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגור לפתחו ידקר בחרב, וכל כך למה כדי שלא יהיה לישראל כבוד ולא רשות (צניעות), שכל בית שאין לו דלת אין לו כבוד ולא צניעות וכל הרוצה ליכנס נכנס בין ביום ובין בלילה.” (אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד קפה)

נצחון החשמונאים את היוונים נעוץ בהבנת חשיבות השמירה על הבית היהודי. זו הסיבה להלכה לפיה פרסום נס הנצחון נעשה מתוך הבית. פרסום הנס הוא פרסום שבחו של הבית היהודי.

 

פורסם בכיפה