התדהמה שלי מהתמונות והדיווחים על המתפרעים במטה חטיבת אפרים לא נבעו ממעשי הבריונות. אנו מכירים ונדליסטים ופורעי חוק גם ממקומות אחרים אבל מעולם לא ראיתי קוזקים בעלי פאות וציצית.

הפאות והציצית, סמל העדינות והרוך של תלמידי חכמים, סמלו של יעקב התם יושב האוהלים הפך לסמלו של עשיו בדמות בריוני הגבעות. לא בעשבים שוטים מדובר כי אם בעשוים שוטים!!

יש להדגיש – לא מדובר בפעילי ימין. מי שמכנה אותם כך מעניק למעשיהם מעטה אידיאולוגי כשכל כוונתם היא אלימות לשם אלימות. מדובר בנשורת חינוכית, נוער מנותק שמנוכר לערכים כל שהם, לא ימין ולא שמאל – נוער הפקר שמצא לעצמו רב כזה או אחר להצדקת מעשיו. אבל היכן ההורים של הנוער הזה? איזו מערכת חינוכית איפשרה להם להגיע למצב זה? היכן המסגרת הלימודית? הגב של הבית? של הישוב? מתי ויתרו על החינוך של הילדים האלה?

כחבר מועצת העיר רעננה, סגן ראש העיר הממונה על החינוך הבלתי פורמאלי עד לא מזמן, אני יכול להעיד מכלי ראשון שברעננה לא מוותרים על שום ילד!! מערכת החינוך העירונית, כן – זו שאנו, אנשי הציונות הדתית, מביטים עליה מגבוה – השכילה ליצור פתרון לכל ילד. כיתות אתגר ומב”ר, כיתות אייל וקידום נוער, מערך יועצים ושירות פסיכולוגי-חינוכי וכל פתרון אפשרי אחר על מנת שהתלמיד ישאר במסגרת תומכת ומעניקה שמאפשרת לו להפוך לאדם בוגר, ערכי ותורם לחברה. אפס נשירה.

כשאני רואה את נוער הפרא הזה על הגבעות, אני לא מבין איך מערכת שאמורה לגדל מהר”לים מייצרת גלמים מעין אלה? אני יודע שמדובר באחוז קטן ביותר מהנוער הנפלא של הישובים ביש”ע. ברור לי שמדובר בשוליים של השוליים. אך מדוע המערכת אינה משדרת שאסור לוותר על אף תלמיד?? איפה העובדים הסוציאליים? מחלקות הרווחה??

גם ברעננה קיימים עשבים שוטים. ונדליסטים ששורפים מתקני משחקים בבתי ספר או ספסלים בגנים ציבוריים. כשקורה מקרה כזה המערכת מתמודדת עם הבעיה עד למציאת פתרון. סיירת הביטחון מאתרת את הונדליסטים, מחלקת הנוער משוחחת איתם, אגף הרווחה מציע פתרונות ובעת הצורך נלקחים הסוררים והוריהם לתחנת המשטרה להגשת תלונה ולטיפול משטרתי.

מדוע המערכת שאמורה לטפל בנוער המנותק על הגבעות אינה מתפקדת? איך הגענו למצב של “בן סורר ומורה” שאינו שומע בקול אביו ובקול אמו?? שמזלזל ברבניו ובכל סמכות ממלכתית?? מדוע המערכת מעגלת פינות? מדוע אינה מטפלת בהם טיפול שורש?

קו עבה וברור מפריד בין פעילות מחאה לגיטימית לבין פגיעה במדינה ובסמל הקדוש ביותר שלה – צה”ל. בתקופת פינוי ימית, בהיותי שמיניסט (“דלית” בפי המדרשיסטים) בגילם של נערי הגבעות, שהיתי בימית ובעצמונה שבועות רבים אם לא חודשים. לאחר פינוי העיר הצליחו רבים, ואני בתוכם, לחזור ללילה האחרון לשהיה על הגגות ברחוב האיקסים. עליתי על גג ‘חצר אדר’ יחד עם חברי מהמדרשיה כשמטרתנו היא למחות נגד הפינוי. על הגג ראינו נער שהכין ארגז מלא בקבוקי זכוכית ריקים שביקש לזרוק על החיילים המפנים. חברי ואני הרמנו אותו ואת בקבוקיו ו”זרקנו” אותם מהגג. מחאה היא לגיטימית. פגיעה בחיילי צה”ל – בשום פנים ואופן – לא!!! היום כשאני רואה את חבורת הונדליסטים הללו, אני שואל את עצמי, האם יש מי שיזרוק אותם מהגבעות??