הדבר המטריף ביותר בדונלד טראמפ הוא שכל מה שהוא עושה הוא הסחה מכל דבר אחר שהוא עשה. אי אפשר לעמוד בקצב. בחודשים האחרונים, שיחות רבות התנהלו כך: האם הוא אמר משהו סקסיסטי בצורה טיפשית? או גזעני? או איסלמופובי? האם הוא הכריז שהוא רוצה להיות א דיקטטור ביום הראשון? האם הוא ינק את ולדימיר פוטין הרצחני (שוב)? האם הוא התיידד עם המטורף המרושע, לורה לומר? האם הוא האשים מהגרים מהאיטי באוהיו בחטיפה ואכילה חיות מחמד ביתיות? האם הוא ציטט את הקניבל הבדיוני חניבעל לקטר?

האם השארתי משהו? כן, הרבה למען האמת. למשל, החלק על יצירת אנטישמיות שעלולה להיות רצחנית.

האמת, החיבוק העקבי של טראמפ לטרופים אנטישמיים הוא אחד ההיבטים הפחות מוזרים והעקביים ביותר בפוליטיקה שלו. שלא כמו למשל, מהגרים אוכלי חתולים או טחנות רוח מחוללות סרטן, הטרופים האנטישמיים עליהם הוא נוטה להישען – לאחרונה על ידי מציע יהודים יישאו באשמה חמורה אם יפסיד בבחירות לנשיאות בנובמבר – זה זמן רב מרכיב עיקרי בפוליטיקה הימנית באמריקה.

הנציג המנוח ג'ון רנקין, שעזר לייסד את ועדת בית הנבחרים האמריקני הידועה לשמצה לפעילויות לא אמריקאיות, הזהיר את האומה מפני "האויבים הקומוניסטיים בעלי השכל של הנצרות" ש"מנסים להשתלט על תעשיית הקולנוע". כדי שמישהו לא יישאר מבולבל בקשר למי הוא התכוון, רנקין – שהיה דמוקרט במיסיסיפי, לפני שהמפלגה חיבוק התנועה לזכויות האזרח שלח את דומיו לזרועות הרפובליקנים – אמר שהאיום שזיהה "רדף ורדף את המושיע שלנו במהלך הארצי שלו. השירות, העניק השראה לצליבה, לעג לו בייסוריו הגוססים, ואז הימר על בגדיו למרגלות הצלב". כעת, אותה קבוצה של "מנודים עם אף ארוך" נועדה "לערער ולהרוס את אמריקה", אולם קולנוע אחד בכל פעם.

עשרות שנים מאוחר יותר, כאשר נוצרים אוונגליסטים גדלו והפכו לבסיס של המפלגה הרפובליקנית, גישות אנטישמיות במפלגה זו גדלו יותר ויותר. בשיחה עם עצרת "אני אוהב את אמריקה" ב-1979 בריצ'מונד, וירג'יניה, אמר הכומר ג'רי פאלוול, איש צבא רפובליקני, "אני יודע שכמה מכם כאן היום לא אוהבים יהודים, ואני יודע למה", והוסיף כי יהודים, "יכול להרוויח יותר כסף בטעות ממה שאתה יכול בכוונה." בספרו משנת 1991, הסדר העולמי החדשנגן הטלוויזיה פט רוברטסון – שנואם לוועידה הלאומית הרפובליקנית בשנה שלאחר מכן – פלט תיאוריות קונספירציה שנקראו כמו עדכון של הפרוטוקולים של זקני ציון.

לאחרונה, ג'ון הייגימייסד Christians United for Israel – הארגון הפרו-ישראלי הגדול בעולם – תיאר את היטלר כ"צייד" שנשלח על ידי אלוהים כדי לשכנע את "העם היהודי… לחזור לישראל".

סנטימנטים כאלה במפלגה הרפובליקנית הפכו גרורות בעשורים האחרונים. במקרה של הלאומנים הנוצרים, גוש חזק יותר ויותר בתוך ה-GOP, הם חלק בלתי נפרד מהתמיכה הקשוחה של הקבוצה בישראל. (הכל, אבוי, בתקווה לעורר את ההתלהבות, שבמהלכה כל היהודים המאמינים ילכו לגיהנום.) עם זאת, יהודים ימניים נטו להסתכל לכיוון השני בכל הנוגע לרעיונות המגעילים של חבריהם למפלגה על יהודים.

לגבי פאלוול ורוברטסון, למשל, ה"סנדק" הניאו-שמרני, אירווינג קריסטול, שם את הפשרה כְּדִלקַמָן: "זו התיאולוגיה שלהם, אבל זו ישראל שלנו." פַּרשָׁנוּתהעורך הוותיק של נורמן פודהורץ הציע לעבור לתיאוריות הקונספירציה היהודיות של רוברטסון בנימוקים דומים, ואמר כי הפוליטיקה הפרו-ישראלית שלו "גובר על אילן היוחסין האנטישמי מהרעיונות שלו".

"ישראל הייתה, אחרי הכל, הנושא החשוב ביותר של הדאגה היהודית", התעקש פודהורץ; בנושא הזה, אמר, רוברטסון היה "בצד של המלאכים".

כל זה אומר שכאשר טראמפ אומר משהו מזעזע על יהודים – מה שהוא עושה בהכרח, בדיוק כפי שהוא אומר בהכרח דברים מזעזעים על מהגרים, נשים או הזהות הגזעית של סגנית הנשיא קמאלה האריס – זו הסחת דעת. אנו הופכים כל כך ממוקדים בקנאות הייחודית שלו עד שאנחנו יכולים לשכוח שהוא לא סטייה בתוך המפלגה הרפובליקנית, אלא במובנים רבים ייצוג של הערכים שהיא הנציחה זה מכבר.

עם זאת, תחת טראמפ, הרפובליקנים התחצקו עוד יותר לגבי פנייה לאנטישמים שבקרבם. קיבלנו רמז למה שעתיד לקרות, כאשר, בימים האחרונים של קמפיין 2016, טראמפ ניהל פרסומת שתקפת את ג'ורג' סורוס, מנכ"ל גולדמן זאקס לויד בלנקפיין, ויו"ר הפדרל ריזרב ג'נט ילן – כולם יהודים – בטענה שהם היו מבקשים לשלוט בעולם. שנתיים לאחר מכן, במהלך בחירות אמצע הקדנציה של 2018, מנהיג הרוב בבית הנבחרים, קווין מקארתי, הזהיר בטוויטר כי סורוס וחבריו המיליארדרים היהודים מייקל בלומברג וטום שטייר מנסים "לקנות את הבחירות האלה!”

מנחה רשת העסקים של פוקס, לו דובס, הזמין אורח להעלות את הטענה המגוחכת ששיירת המהגרים (הדמיונית ברובה) שעומדת כביכול "לפלוש" לארצות הברית בגבולה המקסיקני, הייתה חלק מתוכנית שרקמה "מחלקת המדינה הכבושה בסורוס". ” הרעיון הזה נקלט על ידי עמיתו פוקס מריה ברטירומו, ששאלה, "מי לדעתך עומד מאחורי הקרוואנים האלה? הרבה ספקולציות שזה היה ג'ורג' סורוס".

זה היה מרחק קצר מהטענות הללו למרג'ורי טיילור-גרין ולחששותיה הכנים לכאורה לגבי ההשפעות של "לייזר חלל יהודי." נושאים שונים, בטח; אלא משחק האשמה שנובע מאותו ריקבון אנטישמי.

ובכל זאת ההערות האחרונות של טראמפ על יהודים שונות מהקודמים שלו בצורה בולטת אחת – לא רק עבורו, אלא גם עבור המיינסטרים במפלגתו. מה היה חדש בטירידה של טראמפ בשבוע שעבר היה האיום המפורש של הבטחתו.

טראמפ לא אמר שום דבר חדש, מבחינתו, כשדיבר ביום חמישי, הוא התעקש "אני זה שמגן עליך". זה גם לא היה חדש כשהסביר שהדמוקרטים "הם האנשים שהולכים להשמיד אותך". כבר מזמן שמענו אותו טוען ש"כל אדם יהודי שמצביע לדמוקרטים שונא את הדת שלו". לא רק זה, "הם שונאים כל דבר על ישראל, והם צריכים להתבייש בעצמם כי ישראל תושמד". ברכותיו של טראמפ לראש השנה בשנה שעברה הכריזו שיהודים ליברליים שלא תמכו בו – שזה רובנואגב – "הצביע להרוס את אמריקה וישראל".

אבל בכך שאמר ש"לעם היהודי יהיה הרבה מה לעשות עם הפסד" אם האריס ינצח בנובמבר, ברור שהוא הניח את היסודות לאותו הדבר. סוג של האשמות נגד יהודים שהיו בולטים בגרמניה הנאצית בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה. בהתחשב באלימות שהיינו עדים לה מצד תומכיו המושבעים של טראמפ ב-6 בינואר, בין מקרים רבים אחרים, לא קשה לדמיין שרטוריקה כזו עשויה להיות מובנת על ידי חלק מאנשיו כהזמנה לפוגרום אמריקאי אמיתי. (זכור, למרות המחאות האחרונות בקמפוסים מובחרים נגד ישראל, מחקר אקדמי נרחב מוכיח בבירור כי "מוקד הגישות האנטישמיות הוא מבוגרים צעירים בימין הקיצוני.”)

ה תְגוּבָה ממנהיגי הקהילה היהודית האמריקאית המקצועית היה קריטי באופן טבעי – אבל לא מספיק קריטי. גם ה-ADL וגם ה-AJC פרסמו ציוצים שביקרו בחריפות את דבריו של טראמפ, אם כי אף אחד מהם כנראה לא חשב לנכון לצאת ולראות אותם ישירות "אנטישמיות" – למרות שה-ADL מקודד כעת באופן אוטומטי כל מחאה פרו-פלסטינית בקמפוסים של אמריקה ככזו. הופיעה תגובה מתאימה יותר לרגע המסוכן הזה בציוץ של הרב ריק ג'ייקובסנשיא האיחוד ליהדות רפורמית.

"הנשיא טראמפ, המילים שלך להאשים את היהודים בהפסד הפוטנציאלי שלך בבחירות הן חלק עם אלפי שנים של שקרים אנטישמיים על כוח יהודי", כתב ג'ייקובס. "זה שם מטרה על יהודי אמריקה. וזה הופך אותך לבעל ברית לא לקהילה הפגיעה שלנו אלא לאלה שמאחלים לנו נזק. לְהַפְסִיק."

הדבר המפחיד באמת באנטישמיות של טראמפ – ובזו שמתסיסה בקרב תומכיו – הוא שאמנם היא תואמת את האמונות ההיסטוריות של השמרנים האמריקאים, אבל היא קשורה כעת להסרה כללית של כל מעקות הבטיחות בכל הנוגע להתנהגות הפוליטית של המפלגה הרפובליקנית. יהודים אמריקאים בטוחים ובטוחים רבים גדלו עם סבים וסבתות שחיו את השואה והזהירו אותנו שהפוגרום הבא עלול להיות ממש מעבר לפינה. צחקנו מהפרנויה שלהם. אנחנו לא צוחקים יותר.