“בשמלה אדומה ושתי צמות, ילדה קטנה, יחידה ותמה עמדה ושאלה – למה? וכל הרי הגעש וכל הסערות עמדו מזעפם ולא מצאו תשובה עמדו מזעפם ולא מצאו תשובה.”

השיר הזה שכתבה רותי ספרוני ושרו חברי להקת הנח”ל היה לשלאגר גדול (מי בכלל משתמש היום במילה הזאת?) אי אז בשנות ילדותי היחפות… אך מה לשיר הזה ולפרשת השבוע? בפסוק הבא נמצא את התשובה “וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה’ מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.”(שמות יג, יד) ואולי נאמר אך מקרה הוא שהבן שואל- והנה בדברים חוזרת התורה (פעמים) ומדגישה את שאלת הבן: “כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֱלֹקֵינוּ אֶתְכֶם” (דברים ו, כ). המשנה בפסחים לקחה את השאלה מהמקרא וקבעה אותה כרכיב מרכזי בליל הסדר “מזגו לו כוס שני, וכאן הבן שואל אביו.” (י,ד)

אז נשאל גם אנחנו את שאלת הילדה עם שתי הצמות – למה? למה השאלה כל כך עקרונית להם שבלעדיה לא ניתן להמשיך בסיפור יציאת מצרים?

תשובה סוגרת, לעומתה שאלה טובה פותחת תמיד אפשרויות רבות וגם אנחנו נעלה כמה נקודות למחשבה וכמובן עוד היד נטויה…

א. תהליך למידה אמיתי מתרחש רק כאשר נשאלת שאלה ע”י הלומד, כאשר נוצר אצלו עניין אמיתי. השאלה מוודאת שיש מישהו בצד השני שמקשיב, שמעוניין ללמוד, שהמלמד לא מדבר אל עצמו בלבד.

ב. השאלה מאפשרת למלמד לתהות על קנקנו של הלומד, על יכולותיו הקוגניטיביות, על המוטיבציה שלו, לדעת אם הוא חכם או טיפש, תמים או ציניקן (ארבעת הבנים כמובן) ובכך להעניק לו את אופן הלימוד התואם את כישוריו ומצבו בבחינת “חנוך לנער על פי דרכו”

ג. השאלה מעמיקה את מערכת היחסים שבין האב לבן, היא יוצרת את השיח הבין דורי. רק כאשר הבנים שואלים את הוריהם מוקם הקשר המאפשר את העברת המסורת ושמירת רציפותה.

ד. כוחה של שאלה טובה שמרחיבה ומעמיקה את הלימוד, לא רק של הלומד אלא גם של המלמד. לכן קובעים חכמים “ת”ר חכם בנו שואלו ואם אינו חכם אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל לעצמו ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח שואלין זה לזה” היה זה רבי יוחנן שלמד לקח זה על בשרו לאחר שגרם בשוגג למותו של תלמידו חברו ריש לקיש, בשל מחלוקת קשה. ר’ יוחנן הצטער על כך צער רב. כשניסו תלמידיו לנחמו ע”י הבאת ר’ אלעזר בן פדת כ”חברותא” הוא סירב להתנחם ואמר: “אתה אינך כבן לקיש! בן לקיש על כל דבר שהייתי אומר היה מקשה עשרים וארבע קושיות והייתי נדרש לתת עשרים וארבע תירוצים וכתוצאה מכך הלימוד התעמק והתרחב, ואתה אומר לי “‘תנא דמסייעא לך’ וכי איני יודע שאני צודק?!” (תרגום, בבא מציעא פד ע”א) רק באמצעות שאלות טובות ומאתגרות החכמה והדעת מעמיקים ומתרחבים.

ה. “למה עוקרין את השולחן? אמרי דבי ר’ ינאי כדי שיכירו תינוקות וישאלו” (פסחים קטז ע”א) שאלה היא סוג של הפרת איזון בריאה היא מטרידה, יוצרת חוסר מנוחה וגורמת לתחושה של חוסר שלמות. מציאת התשובה היא המחזירה את שיווי המשקל. במרווח שבין שאילת שאלה למתן התשובה עליה מתרחש תהליך מורכב של סקרנות, חשיבה, חקירה ובכך מתפתח תהליך למידת עומק של הלומד. ולכן הורו חכמים על יצירת שינויים בליל הסדר שיעוררו את הילדים לשאול.

יכולנו להמשיך אך די בכך כדי להשתכנע בחשיבות השאלה וכדי לאמץ את דרכם של המורים הגדולים לעודד שאלת שאלות ולהפכן לרכיב מרכזי ומהותי בהוראה שלנו ובכלל כדרך חיים. צדק איינשטיין שאמר “הדבר הכי חשוב, הוא לעולם לא להפסיק לשאול שאלות.” וצדקה הילדה ששאלה – למה?