במחקר שפורסם לאחרונה ב- Nutrients, חוקרים ערכו התערבות אוכמניות באמצעות חלוקות רבעונים כדי להגדיר תגובות בין-אישיות בנקודות קצה כלי דם וקוגניטיביות בעקבות התערבות תזונתית מסוימת.
לימוד: תגובות בין-אישיות להתערבות אוכמניות על פני מספר נקודות קצה. קרדיט תמונה: Bukhta Yurii/Shutterstock.com
רקע כללי
שיפור בריאותי אינדיבידואלי מחייב הבנת הטרוגניות בין-אישית בתגובת המזון ובנקודות הקצה הקשורות למחלות כלי דם ופגיעה קוגניטיבית. ספיגה, חילוף חומרים, פיזור רקמות, זמינות ביולוגית ותפקוד תזונתי משפיעים על השונות.
אוכמניות נחשבות ל"פרי-על" בגלל תכולת הפוליפנולים הגבוהה שלהן ופעילותן נוגדת החמצון, והן נקשרו עם סיכון נמוך יותר להשמנה, מחלות לב וכלי דם, סוכרת מסוג 2, תחזוקה קוגניטיבית והגנה עצבית.
מטה-אנליזה שנערכה לאחרונה על ידי מחברי המחקר הנוכחי הדגימה שונות בתגובה לפירות בהגנת לב ובקוגניציה על פני תוצאות קליניות שונות.
התוצאות הצביעו על עלייה של 4.0% בלחץ הדם הסיסטולי, עלייה של 15% בכולסטרול הכולל, עלייה של 9.0% בזיכרון ועלייה של 10% בתפקוד הניהולי. עם זאת, אין נתונים התומכים בעקביות או בחוסר עקביות.
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, חוקרים ביצעו ניתוח מטבולומי בשתן כדי להשוות הבדלים בין-אישיים בעקבות צריכת אוכמניות כפרי ואבקה שלמים כדי לזהות מנבאי תגובה.
בניסוי מוצלב אקראי מבוקר (RCT) שנמשך שבוע אחד באוכלוסייה בריאה, החוקרים בחנו שני סוגים של אוכמניות: אוכמניות טריות שלמות (160 גרם), אבקת אוכמניות מיובשות בהקפאה (20 גרם) ו- בקרת פלצבו (תאית מיקרו-גבישית).
הם חישבו את תגובת ההתערבות עבור כל נקודת קצה כאחוז שינוי (±%) ביחס לקו הבסיס.
החוקרים הורו למשתתפים לבלוע כף אחת מהאבקה המעורבבת במים פעם ביום, באופן אידיאלי לפני ארוחת הצהריים. הם גם פירטו מזונות עשירים בפוליפנולים שיש להימנע מהם ויומן מזון למדידת צריכת האוכמניות.
החוקרים מדדו שבעה נקודות קצה קוגניטיביות ותשע תפקוד כלי דם. נקודות הקצה לתפקוד כלי הדם כללו לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי (SBP ו-DBP) ומהירות גלי הדופק של הצוואר והעורק הרדיאלי (crPWV).
הם מדדו את קצב הלב באמצעות כרית אלקטרוקרדיוגרמה (ECG). הם אספו דגימות נסיוב מהמשתתפים כדי להעריך את רמות הגלוקוז בדם ופרופילי השומנים בדם (כולסטרול כולל, ליפופרוטאין בצפיפות נמוכה (LDL), ליפופרוטאין בצפיפות גבוהה (HDL) וטריגליצרידים) וניטרו את מטבוליט ה-NO ניטריט (NO2-) על ידי כימילומינסנציה.
נקודות הקצה הקוגניציה כללו זיכרון עבודה שהוערך באמצעות משימות של 3 שניות ו-7 שניות; זיכרון אפיזודי המוערך על ידי משימות זיהוי מילים ושיחזור מילים מושהה ומיד; תשומת לב מוערכת על סמך מצבי רוח (ערנות, רוגע ותוכן) וערנות ספרותית; ועייפות נפשית המוערכת באמצעות סולם אנלוגי ויזואלי.
בכל יום מחקר ערכו החוקרים מבחנים קוגניטיביים ממוחשבים שנמשכו כ-30 דקות. הם בחנו דגימות שתן שהוגשו על ידי המשתתפים באמצעות כרומטוגרפיה נוזלית בלחץ גבוה במיוחד (UHPLC).
הם השתמשו בטכניקת פרופיל לא ממוקד ובניתוח ROC כדי לחקור את פוטנציאל הסמנים הביולוגיים של מטבוליטים בשתן בתגובה לנקודות קצה של כלי דם וקוגניטיביות.
תוצאות
המחקר כלל 40 אנשים עם גיל ממוצע של 26 ומדד מסת גוף (BMI) של 23 ק"ג/מ"ר. לאחר ההתערבות, הנבדקים הראו שונות בין-אישית ניכרת במדדים לבריאות כלי הדם ובאזורים קוגניטיביים.
לכל נקודת קצה שנבדקה, לא הייתה תגובה עקבית בעקבות שני הטיפולים, הן בתוך הנבדקים והן בתוך הנבדקים. ניתוח רב-משתני מפוקח לא גילה פוטנציאל משמעותי להבחנה בין מטבוליטים בשתן בין טיפולים.
לאחר פיקוח על השונות הבסיסית וטריגליצרידים בסרום, כולסטרול כולל, LDL, HDL, ניטריט וגלוקוז, הטיפולים לא השפיעו על רמות SBP, DBP או PWV.
צריכת אוכמניות שלמות או אבקה שלה הובילה לרמות ניטריט גבוהות יותר (+69% ו-+4.30%, בהתאמה) מהבסיס, בעוד שתוספי פלצבו הביאו לירידה (9.10%); עם זאת, ההשפעה לא הייתה מובהקת סטטיסטית.
הטיפולים לא השפיעו על מדדים קוגניטיביים, אך הן נקודות הקצה הקוגניטיביות והן בכלי הדם הראו שונות, והמשתתפים הגיבו באופן אקראי להתערבות ולבקרת פלצבו.
הייתה עקביות מוגבלת בתגובות על פני נקודות קצה קוגניטיביות וכלי דם בכל התערבות, כולל טיפולי אוכמניות זהים. לא היה מתאם בין מגדר, BMI, רצף ביקורים או תגובה.
פרופיל מטבוליטים בשתן של דגימות הבסיס חשף מנבא של תגובה עם ערך שטח מתחת לעקומה (AUC) של 0.7 ודיוק ניבוי של 61%.
מסקנות
המחקר על טיפולי אוכמניות גילה תגובות משתנות על פני תוצאות, ללא סמן ביולוגי מנבא להבחין בין המגיבים.
הממצאים מדגישים את הצורך בטכניקות נוספות לאפיון תגובות במחקר התערבות אנושי וצימוד נתונים עם משוב מטבולומי, גנוטיפי והתנהגות אורח חיים.
נדרשת גישה ייחודית לזיהוי מזונות בריאים או קטגוריות תזונתיות. המחקר גילה גם הבדלים בין-אישיים בתוצאות הקליניות, כאשר 31% עד 71% מהנבדקים דיווחו על תגובות טובות יותר ו-29% עד 66% דיווחו על החמרה בתגובות.
דפוסי זרימת דם במוח, מתאמים נוירולוגיים, תורשה, סביבה פיזית וחברתית ואישיות יכולים לתרום להבדלים אלו.
