כשהתחלתי לעבוד כרב בקהילה הנוכחית שלי ממש מחוץ לבולדר, קולורדו, לפני שש שנים, ראיתי את התפקיד הזדמנות חלקית להיפטר לפני הפרישה. אבל כמו שהפתגם היידיש הישן הולך, "מאן מאצ'ט און גוט לאכט"או" האדם מתכנן ואלוהים צוחק. "
כמעט ברגע שהתחלתי, פרצה מגיפת קוביד. לאחר מכן הגיעו שריפות בר הרסניות, שהרסו את הבתים ושינה את חייהם של רבים ממשפחותינו בדצמבר 2021. ואז התקפת חמאס מיום 7 באוקטובר 2023, ומלחמת ישראל-חמאס שלאחר מכן.
כל כך הרבה לעבודה שקטה לפני הפרישה. אך אף אחד מהאתגרים הרבים שנגעו בקהילה שלי במהלך כהונתי לא הכין אותנו למה שהתמודדנו לאחרונה: עלייה בשנאת אנוש שהגיעה לגובה חדש עם התקפת קוקטייל המולוטוב של יום ראשון על מפגינים בבולדר מעלה מודעות לבני הערובה הישראלים שנשארים בעזה.
אני ניצול שואה מהדור השני. אמי ברחה מהנאצים ובמשתפי פעולה שלהם בפולין ובהונגריה. גדלתי ושמעתי קטעי סיפור שלה. כילדה אובססיבית להרפתקאות, הסתקרנתי ביותר מאיך שהיא וחברה מצאו מחסה לאורך מסלולם בכך שהסתתרתי בתוך קטר, לאחר ששוחד את המהנדס מספיק כדי לא למסור אותם.
אבל מאחורי ההרפתקה שנצמדתי אליה הייתה מורשת של אלימות וטרור. היא גדלה מאוימת על ידי ילדים אחרים, שעשתה תנועות מרוסקות בגרון כשראו שהיא יהודית. היא נמלטה מיצירת הקו לעלות לרכבת כבולה של אושוויץ, ושלוש פעמים, מהכלא הנאצי. בסופו של דבר היא מצאה קרוב משפחה שעבד אצל הבריטים, שהכינו עבורה מסמכי כניסה לארץ שהעולם באותה תקופה נקרא פלסטין.
במשך שנים היו לי סיוטים חוזרים ונשנים של בריחה משלי – כממציאים לי כאילו הם קרה בפועל.
לרוב כל יהודי שאני מכיר יש סיפור כזה. עכשיו, בפעם הראשונה בחיי, מורשת הפחד הזו לא סתם מרגישה כמו שריד מהעבר, אלא גם באופן טרגי, כמו סמל של המתנה המוגבלת שלנו.
בולדר נמצא נסיעה של חצי שעה בלבד מבית הכנסת שלי. ההתקפה של יום ראשון, על ידי אזרח מצרי, שאמר לרשויות שהוא כיוון "להרוג את כל האנשים הציוניים", הותיר את הקהילה והקהילה שלי באבל, מבועת ומלא זעם. כן, זעם. מכיוון שלמרות הודעות התמיכה והתנחומים שהגיעו משכנים מודאגים, רשויות אכיפת החוק ואנשי הממשלה שהבטיחו לנו שאין מקום לשנאה במדינתנו, אנו יודעים כעת טוב יותר.
זו הייתה הפעם השנייה מזה שבועיים, לאחר ירי שהרג שני עובדי שגרירות ישראל בוושינגטון הבירה, כי מעשים אלימים פגעו בלב הקהילה היהודית בארצות הברית.
לא משנה לאותו היורה שהתשוקה המשותפת של קורבנותו היא להפגיש אנשים, וכי מוקד עבודתם הוא בניית גשרים בין ישראלים לפלסטינים. הוא תקף מחוץ לאירוע במוזיאון היהודי בבירה ואמר "עשיתי את זה למען פלסטין."
ולא היה משנה בפני התוקף של יום ראשון כי קורבנותיו השתתפו בהפגנה שלווה, שנערכה במטרה להעלות את המודעות מטעם בני הערובה שנותרו שעדיין מתמוגגים במנהרות עזה, יותר מ -600 יום לאחר שנחטפו ב -7 באוקטובר. הוא מעולם לא ביקש מהם את דעותיהם הפוליטיות. זה לא משנה לו. כל מה שחשוב היה שהקבוצה הביעה אהדה כלשהי עבור ישראלים, איפשהו.
שנאה עיוורת זו לכל אדם או ישות שנראית קשורה לישראל בכל דרך שהיא הגלגול האחרון של הדעות הקדומות העתיקות ביותר בעולם – אנטישמיות.
הסטראוטיפים משובצים עמוק בשנאה ההיא – שכל היהודים פועלים כישות יחידה ומעורפלת; כי יהודים שולטים בממשלות העולם; יהודים הם חמדנים, עשירים ומעיקים לעניים – התבצרו בספרות, אמנות, מוזיקה, כן, כתבי הקודש של דתות אחרות במשך מאות שנים. הם עברו את הדורות, הם הפכו כל כך במוחם של אנשים עד שמילות קוד או תמונות פשוטות להחיות אותם, עם תוצאות אלימות צפויות.
אנו רואים, כעת, שמערכת רעיונות חדשה מתאימה אותם לתחייה. רעיונות שהוזעקו על ידי ביטויים כמו "Globalize the Intifada"-קריאה שמפגינים פרו-פלסטינים עשויים להתעקש רק משקפת את חלומם על פלסטין חופשי, אך למעשה מעוררת היסטוריה אלימה במיוחד, בה סדרה של פיגועי טרור מחרידים שניהלו על ידי פלסטינים הביאו למותם של כ -1,400 ישראלים.
כן, רבים מהאנשים ששומעים את המילים האלה לא יתבקשו לאלימות אנטישמית. אולם ההתקפה של יום ראשון על קהילה כל כך קרובה לבית שלי מראה שאיננו יכולים להניח שהדבר הגרוע ביותר יהודים אמריקאים יחוו כתוצאה מהתנפחות הזו של רטוריקה אנטי-ישראלית הוא חשיפה לביטויים לא נוחים.
מה המשמעות של זה עבורנו, אם מצב העניינים במזרח התיכון ממשיך להיות לא מעורער בחמש, 10 או 50 השנים הבאות – מכיוון שהוא לא היה מעורער מאז הקמת ישראל?
ניתן למצוא תשובות מסוימות בתרבות ובמסורת היהודית, המלמדת אותנו כי נקמה אינה התשובה, לא משנה כמה אנו מלאים או מוכי צער אנו עשויים לחוש. התורה מלמדת, "צדק, צדק תרדוף", וזה תמיד היה אחד הערכים הבולטים ביותר יהודים אושרו. עלינו לשמור על אמוננו במערכת המשפט שלנו, למרות פגמיו, ולסמוך עליה כדי לשמור עלינו.
עלינו לבנות קשרים חזקים עם הקהילות הגדולות סביבנו – שכנים, פקידי ממשל, כנסיות ומרכזים אסלאמיים. ארגונים אלה הגיעו לקהילה שלי לאחר הטרור של יום ראשון, ועלינו להגיב אליהם בחסד ובהערכה שווים. קשרים חזקים ופלורליסטיים הופכים את כולנו לבטוחים יותר.
עלינו להמשיך ולדרוש תמיכה פוליטית מכל כנפי השלטון. על המנהיגים שלנו להבהיר, ללא יוצא מן הכלל, כי לא ניתן יהיה לסבול או לתרץ את האנטישמיות במילים או במעשים.
אנחנו לא צריכים להסכים עם הפוליטיקה של ישראל; ישראלים עצמם מפוצלים יותר ויותר כמעט בכל נושא. אך אסור לנו להיכנע לקריאות להשמדת ישראל. בעודם מפגין חמלה לכאב וסבלם של כל התמימים שהפכו לנפגעים במלחמה כואבת זו, עלינו גם לעמוד על זכותה של ישראל להגן על עצמה, ולהכחיש את כל מי וכל מי שיבצע את זהותנו, קיומנו ואת הקשר שלנו למולדתנו.
רבים מאיתנו, ברגע זה, מרגישים נחרדים ומפחדים. חלקנו שוקלים לבטל אירועים, להתרחק מההפגנות הציבוריות או להסתיר סמלים של זהותנו היהודית – כוכבי דייוויד שלנו ו ירמולקסו עם זאת, למרות מעשי שנאה ואלימות, אסור לנו להיכנע בדרכים אלה לאלה שלא יאהבו דבר טוב יותר מאשר לראות אותנו נעלמים. הביטחון שלנו בזהותנו היהודית הוא כוחנו.
עקרונות אלה, אני מקווה, יכולים לעזור להנחות אותנו בעידן הלא בטוח הזה. כמו כל כך הרבה מאיתנו, הופתעתי כמה מהר מעמדם הבטוח של היהודים בארה"ב נראה שהשתנה. 1 ביוני, יום פיגוע הבולדר, סימן את היום הראשון של החודש האחרון שלפני הפרישה שלי. מכל סיבה שהיא, חשבתי שזה יכול להיות מעבר חלק. אבל – איך זה הפתגם היידיש הזה שוב?
