חזרות על תוצאות אלטרנטיביות של השלכה באמצעות תיאור מחדש של תמונות מראה הבטחה כאסטרטגיית טיפול עבור אנשים שאוגרים, כך הראה מחקר של חוקרי פסיכולוגיה של UNSW.
הפרעת אגירה היא מצב מתיש מאוד שמחמיר עם הגיל. אנשים האוגרים יוצרים התקשרויות רגשיות עזות לחפצים, צוברים עומס יתר ומתקשים להשליך רכוש. רבים נמנעים מטיפול.
אנשים שאוגרים גם חווים דימויים נפשיים תכופים יותר, חודרניים ומטרידים בחיי היומיום שלהם, אומר מר אייזק סאבל ממעבדת המחקר של גרישם, קבוצת מחקר ניסויית בפסיכולוגיה קלינית ב-UNSW בסידני.
"זיכרונות שליליים ותוצאות פחד, כגון פריט שנרקב במזבלה, חרטה קטסטרופלית או אכזבה של אדם אהוב, יכולים לעורר חרדה ולחסום את תהליך ההדחה. הטיפולים הטובים ביותר שלנו מבוססי ראיות אינם משיגים את התוצאות שהיינו רוצים ," אומר הפסיכולוג והמועמד לדוקטורט ב-UNSW.
"בעוד שאחד מכל שלושה אנשים שאוגרים עלול לחוות שיפור בתסמינים, פחות משליש מהאנשים חווים שינוי משמעותי מבחינה קלינית. בנוסף, ישנם שיעורים גבוהים של נשירה וסירוב לטיפול".
כתיבה מחדש של דימויים היא טכניקה חווייתית, המשמשת לעתים קרובות בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), שבה המשתתפים מציגים מידע חיובי או שפיר כדי 'לכתוב מחדש' את התוצאות של דימויים נפשיים שליליים, במקרה זה תרחישים מהמקרים הגרועים ביותר של השלכה.
"הוא משמש בדרך כלל להפחתת מצוקה הקשורה לזיכרונות שליליים, עם זאת, הוא זכה להצלחה עם הפרעות אחרות המאופיינות בדימויים נפשיים ממוקדי עתיד, כגון חרדה כללית והפרעה טורדנית כפייתית (OCD)", אומר מר סבל.
מחקר זה שנערך בקרב 176 אנשים נועד לקבוע אם מחדש של נרטיב שלילי ממוקד עתיד של השלכה סייע לאנשים עם תכונות אגירה גבוהות להפטר. המשתתפים לקחו חלק בהתערבות מקוונת באמצעות פריט שהתקשו להשליך. הם רשמו את התוצאה המדומיינת של לזרוק אותו ואז השלימו תרגיל המבוסס על אחד מארבעה טיפולים.
התגובה לשחזור דימויים הושווה לשינוי מבנה קוגניטיבי (למידה לזהות ולהתעלם ממחשבות לא רציונליות ומזיקות); חשיפה דמיונית (עיסוק בדימויים/נרטיבים מעוררי חרדה כדי להפחית את השפעתם לאורך זמן); והתעקשות על דימויים נפשיים חיוביים כדי לשפר את מצב הרוח שלהם (כשליטה). לאחר מכן התבקשו המשתתפים לזרוק את הפריט שלהם.
המחקר מצא כי משתתפים שעסקו בכתיבה מחדש של תמונות היו מאושרים יותר, בעלי מוטיבציה גבוהה יותר ובעלי סיכוי גבוה יותר להשליך את הפריטים שלהם. כתיבה מחדש של דימויים הייתה יעילה יותר גם בהפחתת חרדה, עצב וכעס והגברת תחושות האושר והרגיעה סביב השלכה, ביחס לחשיפה דמיונית ושינוי מבנה קוגניטיבי.
היכולת של משתתף לדמיין השפיעה על מידת היעילות של עיבוד התמונות מחדש, כך מצא המחקר. משתתפים שכתבו מחדש השלימו את השאלון Vividness of Visual Imagery Questionnaire (VVIQ), תוך דירוג עצמי של חיוניותם של אלמנטים בתרחישים שנקבעו, כגון שמש עולה או קשת בענן. יכולות ויזואליזציה יצירתיות גבוהות יותר היו קשורות לנכונות ולמוטיבציה גבוהות יותר להשליך.
תוצאות אלו שוכפלו במחקר שני בהובלת מטפל, שטרם פורסם, המשווה בין יצירת תמונות מחדש לבין רישום מחשבות, טכניקה שנמצאה יעילה בהקלת השלכה אצל אנשים עם בעיות אגירה.
ממצאים ראשוניים מראים כי רשימת מחשבות עם ביצועים גבוהים יותר בתחומים מרכזיים, כאשר המשתתפים בעלי מוטיבציה רבה יותר להשליך וחיוביים יותר לגבי חווית ההדחה. ממצאים אלו ייבחנו כעת בניסוי קליני.
העלויות הגבוהות ואתגרי הטיפול של אגירה
הפרעת אגירה משפיעה על 2.5 אחוזים מאוכלוסיית גיל העבודה, כ-715,000 אוסטרלים. לאנשים שאוגרים יש לרוב איכות חיים ירודה. המצוקה הפסיכולוגית והליקוי החברתי הנלווים נחשבים שווה ערך לחיים עם סכיזופרניה.
המצב עלול להוביל לתנאי מחיה לא סניטריים ולא בטוחים, בידוד חברתי, בעיות בריאות וחוסר יכולת לעבוד. אגירה יכולה גם לתרום לשריפה, דיור, מגיפה, נפילה וסכנות אחרות. העלות של החזרת בתים למצב ראוי למגורים נאמדת ביותר מ-87 אלף דולר למשק בית אוגר.
העומס יכול להקשות על ביצוע דברים שלרובנו רואים כמובן מאליו, כמו אכילה ליד השולחן או שינה במיטה, אומרת פרופסור ג'סיקה גרישם שמובילה את מעבדת המחקר של גרישם.
"במקרים החמורים ביותר, הבתים אינם סניטריים לחלוטין, בין אם בגלל שאי אפשר לנקות או בגלל שהאדם חוסך אשפה. העומס על המשפחות יכול להיות קיצוני".
סטיגמה קשורה יכולה למנוע מאנשים האוגרים ומשפחותיהם לחפש תמיכה. לעתים קרובות אגירה אינה מטופלת עד שהמצב מבוסס היטב. בנוסף, אנשים שאוגרים מתקשים לווסת ולסבול רגשות שליליים, מה שעשוי להפחית את המעורבות בטיפול ולהגביר את שיעורי הנשירה מטיפול בחשיפה, היא אומרת.
יש כל כך הרבה לחץ ולעיתים קרובות קונפליקט בינאישי כדי שאנשים ייפטרו מדברים, אגירת לקוחות עלולה להרגיש פגועה למדי. אולי יש להם הרבה מוטיבציה או תובנה והם מרגישים ממש לחוצים ותגובתיים".
פרופסור ג'סיקה גרישם, UNSW
"במחקר ראשוני זה, נראה כי כתיבה מחדש של דימויים מפחיתה חלק מהתגובתיות הזו. במקום גישה ישירה – (לשאול) מה מונע ממך לזרוק את זה… ולחקור ולאתגר את האמונות הללו – יש לו יותר סגנון יצירתי ורגשי, יש פוטנציאל רב לאגור לקוחות".
עדויות אנקדוטליות מצביעות על כך שלאנשים שאוגרים יש נטיות יצירתיות גדולות יותר. "אנחנו יודעים שדימויים פועלים כמגבר רגשי. זה מאפשר לנו לגשת לרגשות של אנשים, (ולהתעסק עם) התכונות העצביות האחראיות לעיבוד זיכרונות ורגשות בתוך המוח", היא אומרת.
"עיבוד מחדש של תמונות מדגיש פרטים עשירים בחושים כדי ליצור חוויה מעוררת רגשית וסוחפת. ואנחנו חושבים שזה אחראי בחלקו לתוצאות שראינו".
למסירה המקוונת האולטרה-קצרה של המחקר יש פוטנציאל גם כחלק מטיפול באזורים כפריים ומרוחקים שבהם הגישה היא בעיה וכהתערבות מוקדמת, היא אומרת.
למה אנשים אוגרים?
איסוף כמויות מוגזמות של חפצים, רבים חסרי ערך בסטנדרטים אובייקטיביים, עשוי להיראות קשה להבנה, אומר פרופ' גרישם. "עם זאת, רובנו מתחברים לפחות לכמה חפצים. אולי אנחנו אוהבים את איך שהם נראים, או שהם מעוררים זיכרונות נעימים. אגירה כרוכה באותו סוג של התקשרות חפצים, כמו גם הסתמכות יתר על רכוש וקושי להתרחק מ אוֹתָם."
בעוד מחקרים הראו לגנטיקה תפקיד, סביר יותר שהאגירה נגרמת על ידי מגוון גורמים פסיכולוגיים, נוירוביולוגיים וחברתיים. הפרעת אגירה נקשרת לטראומה מוקדמת, מתח חיים וחסך רגשי.
"אנשים שאוגרים מדווחים לעתים קרובות על הורות קרה יתר על המידה, קושי להתחבר לאחרים וחוויות ילדות טראומטיות. בסופו של דבר הם עלולים להאמין שאנשים אינם אמינים ולא אמינים, ושעדיף להסתמך על חפצים לנוחות ובטיחות", היא אומרת.
חוויותיהם לימדו אותם שהזהות העצמית שלהם סבוכה במה שבבעלותם; שאם ייפרדו מרכושם, הם יאבדו את עצמם, היא אומרת.
הפרעת אגירה קשורה גם לשיעורים גבוהים של הפרעות קשב והיפראקטיביות. קשיים בתכנון, בקבלת החלטות ובסיווג עלולים להקשות על ארגון וסילוק רכוש, אומר פרופ' גרישם. "בסופו של דבר האדם נמנע ממשימות אלו, מה שמוביל לרמות בלתי ניתנות לניהול של עומס".
כתבה מחדש של דימויים מרגש במיוחד בגלל הפוטנציאל שלו לטפל הן בטראומות הבסיסיות המספקות את הנרטיבים הממוקדים לעתיד שלנו – תחום מחקר של המעבדה – כמו גם להתמודדות עם דימויים נפשיים מציקים חודרניים המפריעים להשלכה בהווה, היא אומרת. .
"תמונות יכולות לקשר את העבר, ההווה והעתיד שלנו. כתיבה מחדש של זיכרונות שייתכן שהפעילו אגירה – חזרה ועונה על הצרכים הללו – עשויה לפתוח את הפתח לתוצאות טיפול גדולות יותר ולהשפעה חיובית גדולה יותר על חיי הלקוחות".