הנשיא ג'ו ביידן השיק את מסע הבחירות שלו לשנת 2020 על ידי פגיעה בתגובתו של הנשיא דאז דונלד טראמפ לאנטישמיות מהימין הקיצוני, השביע את השליח הראשון ברמת השגריר להילחם באנטישמיות, ויצר את האסטרטגיה הלאומית הראשונה של הבית הלבן להתמודד איתה.
אבל קבור בדברי הימים של המשרד לענייני מידע ורגולציה הוא אייקון של איך הצוות שלו נאבק לשכנע את האמריקאים שהדמוקרטים הם המתאימים ביותר להגן על יהודים מפני שנאה.
הכותרת הרשמית שלו היא חוק משרד החינוך 1870-AA15, והוא מעולם לא יושם.
הכלל בא בעקבות צו ביצוע משנת 2019 שנחתם על ידי טראמפ המחייב את המחלקה להשתמש בהגדרה של הברית הבינלאומית לזיכרון השואה לאנטישמיות בעת חקירת טענות לאפליה נגד סטודנטים יהודים.
ההגדרה שנויה במחלוקת מכיוון שהיא מסווגת את רוב האנטי-ציונות כאנטישמית מטבעה. זה הפריד בין מנהיגים יהודים מהמיינסטרים לבין דמוקרטים רבים.
"צו ביצוע זה נועד להתמודד עם מדרון חלקלק שבו חופש הביטוי והמחאות הופכים לאנטישמיות", אמר סת' לימר, רב בולט בשיקגו. הניו יורק טיימס בזמנו. "אבל אני מאמין גדול שאם אתה חונק מחאה, זה לא יחניק את המחאה."
ליבת השאלה היא האם המחאה נגד ישראל כוללת מספיק אנטישמיות כדי להצדיק הגבלות. טראמפ ומנהיגים רפובליקאים אחרים חושבים שכן – זה היה לב ליבו של הצו המבצע, והכלל של משרד החינוך הנובע מכך, שנדרש להמיר את הצו למדיניות שצוות זכויות האזרח שלה יכול להשתמש בה ביום יום.
אבל הדמוקרטים נחלקו בשאלה היכן חופפות אנטי-ציונות ואנטישמיות. וככה כלל 1870-AA15 הסתיים בלימבו. ביידן מעולם לא ביטל את הצו הביצועי – אבל גם הממשל שלו לא עבר ליישם אותו. במשך שנים אמרו בכירים שכן בערך לסיים את הכלל.
"אני מתנגדת לביטוי 'העיכוב'", אמרה לי ולעיתונאים יהודים אחרים בפברואר קתרין להמון, הממונה על זכויות האזרח במחלקה. "אנחנו עובדים כל יום כדי שנוכל להעביר אותו."
אבל כשנותרו 27 ימים עד שבידן יעזוב את תפקידו, לא נראה ששום פעולה תינקט. זו בחירה מדיניות בפני עצמה – אם כי קשה להסביר ליהודים אמריקאים שדורשים לדעת מה אתה עושה כדי לטפל באנטישמיות.
אם ביידן חשב שיש בעיות בצו הביצועי של טראמפ, הוא יכול היה לבטל אותו ולהוציא הודעה חדשה שמשקפת את חזונו היכן למתוח את הגבול בין מחאה לגיטימית לקנאות אנטישמית.
כפי שזה נראה, הוא לא יכול לקחת קרדיט על גישה אגרסיבית לאנטישמיות בקמפוס, וגם לא לטעון לעמדה חלופית עקרונית שהוציאה יותר מקום לביקורת על ישראל. זה היה סיפור דומה עם אסטרטגיית האנטישמיות הלאומית, שעמדה בסימן שאלה כיצד להגדיר אנטישמיות באופן שנראה שבאמת לא מצא חן בעיני אף אחד.
הצוות של ביידן עצמו נראה חצוי בשאלות אלו. השגרירה דבורה ליפשטדט, שליחת האנטישמיות שלו, שכנעה 39 מדינות זרות להסתמך על הגדרת ה-IHRA גם כשהממשלה שלה גררה רגליים ליישם אותה בבית.
הג'נטלמן השני דאג אמהוף, הפונדקאית היהודית הבכירה של הממשל, מעולם לא דיבר בבירור על עמדתו לגבי צומת ישראל ואנטישמיות. ובקונגרס, מנהיג הרוב בסנאט צ'אק שומר סירב במפורש לקדם את חוק המודעות לאנטישמיות, שתמך ב-IHRA – ולאחר מכן חל שינוי לב פתאומי לאחר הבחירות רק לרפובליקנים כדי לעצור את מאמציו.
חוסר האפשרות להצמיד את "העמדה הדמוקרטית" לגבי אנטישמיות אפשרה כמעט בוודאות לרפובליקנים הזדמנות לתפוס את הנושא בעצמם. כמובן שתמיד קל יותר לדבר בשכנוע עיניים ברורות כשאתה באופוזיציה.
טראמפ, כמובן, גם לא הצליח לסיים את חוק משרד החינוך בפעם הראשונה שהוא בתפקיד. אני אצפה לראות אם זה ייושם לאחר השבעתו לכהונה שנייה – והאם הרפובליקנים נשארים מאוחדים בגישתם לאנטישמיות.
הודעה מהמו"ל והמנכ"ל שלנו רחל פישמן פדרסן
אני מקווה שהערכת את המאמר הזה. לפני שאתה הולך, אני רוצה לבקש ממך בבקשה לתמוך בעיתונות עטורת הפרסים של פורוורד, ללא מטרות רווח, בתקופה קריטית זו.
השנה הקרובה מבטיחה להיות מלאה בהתפתחויות מורכבות והיסטוריות יותר. אנחנו נכנסים לעידן שבו עיתונות יהודית עצמאית ומבוססת עובדות תהיה חשובה מתמיד. אנחנו צריכים להיות מוכנים לכל מה ש-2025 תביא, ובעזרתכם, אנחנו יכולים להיות.
שמנו יעד להעלות 260,000 דולר עד 31 בדצמבר. זו מטרה שאפתנית, אבל כזו שתיתן לנו את המשאבים הדרושים לנו כדי להשקיע בחדשות האיכותיות, הדעות, הניתוחים והסיקור התרבותי שאינו זמין בשום מקום אחר.
אם אתה מרגיש השראה להשפיע, זה הזמן להחזיר משהו. הצטרף אלינו כחבר ברמה הנדיבה ביותר שלך.
– רייצ'ל פישמן פדרסן, מוציא לאור ומנכ"ל
עם התמיכה שלכם, נהיה מוכנים לכל מה ש-2025 תביא.
$36 $500
$120 $180 סכום אחר
