במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת PLOS פתוגנים, חוקרים חקרו תגובות חיסוניות הומוראליות ותאיות לנגיף אפשטיין-בר (EBV) בחולי טרשת נפוצה (MS), חולי מונונוקלוזיס פוסט-מדבקת (POST-IM) ובקרות בריאות EBV-seropositive (HC) עד שישה חודשים בעקבות פתרון המחלה. הם גם העריכו מיקוד אנטיגני של מערכת העצבים המרכזית (CNS) על ידי תגובות חיסוניות בתיווך תאי אנטי-EBV.
מחקר: חסינות מוגברת של וירוס אפשטיין-בר ותגובתיות צולבות אפשריות בטרשת נפוצה. קרדיט תמונה: Kateryna Kon / Shutterstock
רקע כללי
טרשת נפוצה היא מחלה דלקתית כרונית של מערכת העצבים המרכזית שהפכה נפוצה יותר ויותר בעשורים האחרונים. EBV הוא מבשר אפשרי לטרשת נפוצה, אם כי התהליכים הבסיסיים עדיין לא ברורים. מחקרים קודמים מדווחים שתגובות חיסון ל-EBV עשויות להגיב לחלבוני מוח הדומים לחלבונים ויראליים, וכתוצאה מכך לתגובה חיסונית אדפטיבית ולא לזיהום.
התרומה של תגובות חיסוניות הנגרמות על ידי EBV לאובדן רקמת CNS בטרשת נפוצה אינה ברורה. נוגדנים מוגברים ל"קומפלקס EBNA" קשורים לסיכון מוגבר לטרשת נפוצה, מה שמצביע על כך שאנטיגנים נוספים במחזור סמוי עלולים לגרום לתגובות פתוגניות. ההבחנה העיקרית בין סוגי EBV ברחבי העולם היא סטייה ברצף ב-EBNAs 2A, 3B ו-3C.
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, החוקרים חקרו תגובות אימונולוגיות ל-EBV באנשים עם טרשת נפוצה, בבקרות בריאות ובאלה שנדבקו בנגיף באופן א-סימפטומטי או סימפטומטי.
החוקרים גייסו משתתפים מבית החולים המלכה אליזבת בבירמינגהם ומבית החולים לאורחים בדאדלי. המשתתפים סיפקו דגימות דם ולא קיבלו טיפול או חוו הישנות קלינית בזמן תרומת הדם. החוקרים בחרו בקרות בריאות בקרב אנשי מעבדה, שנבדקו חיוביים לנוגדנים ספציפיים ל-EBV, ותורמי POST-IM, שנבדקו חיוביים לנוגדנים הטרופילים. הם סיפקו דם ארבעה עד שישה חודשים לאחר פתרון התסמינים. רוב החולים היו בשלבי המחלה המוקדמים עם ציוני מצב מוגבלות חציוניים (EDSS) של 1.0.
החוקרים התאימו אנשים על סמך גיל, מין ביולוגי ואנטיגן לויקוציטים אנושיים (HLA)-DRB1*15:01. הם למדו ex vivo תאי עוזר-T או אשכולות של תאים המבטאים 4 (+CD4) התמיינות ותגובות תאי T המבטאות CD8 ציטוטוקסיות ל-EBV באמצעות בַּמַבחֵנָה-השתנו קווי תאים לימפובלסטואידים עצמיים (LCLs) באמצעות פאנל של פפטידים 15-mer חופפים. הם העריכו עומס EBV באמצעות תגובת שרשרת פולימראז כמותית (qPCR) והעריכו טיטרים של אימונוגלובולין G (IgG) לאנטיגנים של EBV באמצעות מבחני אימונוסורבנט מקושרים לאנזימים (ELISA), הדמיה אימונופלואורסצנטית ו-Western blotting.
הצוות השתמש ב-flow cytometry כדי לבחון אוכלוסיות תאי T ממוקדות EBV ומערכי חרוזים מרובים למדידת תגובות נוגדנים ממוקדות טטנוס טוקסואיד. הם השתמשו באלקטרופורזה כדי להעריך סרולוגיה של חלבון EBNA וביצעו צביעת ציטוקינים תוך תאית (ICS) כדי להעריך תגובות מתווכות תאים ל-EBV ex vivo. הם בדקו תגובתיות אימונולוגית מורחבת במבחנה כנגד תשעה פתוגנים ויראליים של Vaccinia Ankara (MVA) המבטאים תשעה אנטיגנים אוטומטיים של מערכת העצבים המרכזית.
תוצאות
לחולי טרשת נפוצה היו רמות דומות של EBV בתאי הדם המונו-גרעיניים ההיקפיים שלהם (PBMC) כמו בבקרות בריאות EBV-seropositive. טיטרי IgG סרולוגיים נגד אנטיגן קפסיד וירוס (VCA) ו-EBNA1 היו גבוהים יותר באופן משמעותי, אך אלו נגד אנטיגנים EBNA-2 ו-3 היו שכיחים יותר בחולי טרשת נפוצה. התגובות לטוקסואידים לטטנוס היו דומות בין הקבוצות, מה שהצביע על כך שהעלייה בטיטרי IgG בסרום כנגד VCA הייתה ספציפית לאנטיגנים של EBV ולא לחוסר ויסות הומורלי כללי.
ניסויים Ex vivo הראו שתגובות בתיווך תאים ללימפוציטים מסוג B שעברו טרנספורמציה בנגיף Epstein-Barr ו-EBNA1 לא השתנו באופן כמותי. עם זאת, חולי טרשת נפוצה ייצרו הרבה יותר אינטרלוקין-2 (IL-2) כנגד גירויים מסוימים. שורות לימפוציטים מסוג T פוליקונלי T ממוקדי EBV מחולי טרשת נפוצה ומבקרים בריאים הפגינו זיהוי אוטואנטיגן משמעותי, כאשר חלבונים עצביים רבים הופיעו כמולקולות ממוקדות נפוצות, כולל חלבון מיאלין בסיסי מסוג (MBP), מיאלין גליקופרוטאין אוליגודנדרוציטים (MOG), אוליגודנדרוציטים בסיסיים הקשורים למיאלין. חלבון מסוג (MOBP), וחלבון פרוטאוליפיד (PLP).
תגובות תאי T ונוגדנים ל-EBNA1 הראו קשרים חיוביים קלים. לשבטים של תאי T מחולי טרשת נפוצה יש סגוליות כפולה לאנטיגנים EBNA1 ו-MOG. תאי T ספציפיים ל-EBNA1 מחולי טרשת נפוצה מייצרים גורם מגרה של מושבות גרנולוציטים-מקרופאגים (GM-CSF), אינטרפרון-גמא (IFNγ) ו-IL-2, ונשיאת EBV לא מבוקרת אינה ממלאת תפקיד משמעותי בפתולוגיה של טרשת נפוצה. חולי IM אינם סובלים לעתים קרובות מבעיות נוירולוגיות. לאנשים מוכפלים חיסונית, כמו אלה שנדבקו בנגיף הכשל החיסוני האנושי, אין סיכון מוגבר לאימוניות אוטואימונית של מערכת העצבים המרכזית והם נוטים פחות לחלות בטרשת נפוצה. נוגדנים פתוגניים, כגון EBNA1 IgG, עשויים שלא להיות מספיקים כדי לגרום לפתולוגיה של טרשת נפוצה; מחקר נוסף יכול להעריך את יכולתם לקשור חלבון עצמי.
המחקר מצא כי טיטר נוגדנים כנגד חלבוני EBNA2 ו-EBNA3 אינם מוסדרים בחולי טרשת נפוצה, מה שמראה כי רפרטואר תאי T הספציפי ל-EBV עשוי למקד את מערכת העצבים המרכזית. הנתונים מצביעים על כך של-EBV יש תפקיד מסובך ורב-ממדי בהיווצרות והתקדמות של טרשת נפוצה, מה שעשוי להסביר את הרמה הגבוהה של הטרוגניות המחלה בין אנשים. יש צורך בידע טוב יותר על תפקוד EBV באוטואימוניות של מערכת העצבים המרכזית, ויש לתכנן בזהירות טיפולי EBV עתידיים, כגון חיסון או טיפול בתאי T מאמצים. תגובות תאי T ספציפיות ל-LCL ו-EBNA1 בטרשת נפוצה היו דומות, אם כי מעט גבוהות, לביקורות בריאות, מה שמצביע על כך שלחולי טרשת נפוצה הייתה שליטה חיסונית ויראלית נאותה.
כיצד נגיף EB גורם לטרשת נפוצה?
חדש @PLOSPathogens לימוד
-לא בשל זיהום בלתי מבוקר
– תגובתיות צולבת רבה יותר לחלבוני CNS ממה שהוכר בעבר
– חוסר ויסות של מערכת החיסון https://t.co/gdCbU2etWB pic.twitter.com/5mhhAa1OMX— אריק טופול (@EricTopol) 6 ביוני 2024
