כיצד אבץ תזונתי משפיע על הסיכוי שלך לקיים אירוע מוחי

מחקרים חדשים מראים כי צריכת אבץ בטווח מסוים עשויה להפחית את הסיכון לשבץ מוחי, אך לא תמיד לא טובה יותר, מה שמדגיש את החשיבות של תזונה ממוקדת לבריאות המוח.

מחקר: צריכת אבץ תזונה הקשורה לשבץ מוחי בקרב מבוגרים אמריקאים – קרדיט תמונה: אוון לורן/Shutterstock.com

מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת דוחות מדעיים בדק את הקשר בין צריכת אבץ תזונתי לשכיחות שבץ מוחי בקרב המבוגרים בארה"ב.

מהי שבץ מוחי?

שבץ מוחי מתרחש כאשר זרימת הדם למוח מופרעת. ישנם שני סוגים עיקריים של שבץ מוחי: שבץ איסכמי (IS) ושבץ מוחי. מתרחש כאשר זרימת הדם למוח חסומה, ואילו שבץ מוחי נגרם כתוצאה מדימום במוח או סביבו.

מחקרים קודמים זיהו שבץ מוחי כגורם המוות השני המוביל ברחבי העולם. זהו גם הגורם השלישי השכיח ביותר לנכות, מה שמגדיל משמעותית את הנטל הסוציו -אקונומי, במיוחד במהלך הטיפול. התערבויות מבוססות אורח חיים, כולל שינויים תזונתיים ופעילויות גופניות, עלולות למנוע ולהפחית את סיכון השבץ. זיהוי התפקיד של חומרים מזינים ספציפיים הקשורים לסיכון לשבץ מוחי הוא חיוני. מידע זה יסייע לטובה בקלינאים לנהל את שכיחות השבץ בצורה יעילה יותר.

פונקציות ביולוגיות של אבץ

אבץ הוא מינרל עקבות עם נוגדי חמצון ותכונות אנטי דלקתיות. זה מעורב בתפקודים ביולוגיים רבים, כולל חילוף חומרים סלולרי, התפשטות תאים, יציבות הממברנה וויסות הלחץ החמצוני. אבץ משמש גם כקופקטור לאנזימים נוגדי חמצון.

מספר מחקרים הראו כי מחסור באבץ קשור למחלות כרוניות, כמו סוכרת, יתר לחץ דם, התקפים, מחלת אלצהיימר, מחלות לב וכלי דם (CVD) ודיכאון. מחקרים אלה הצביעו גם כי חולי שבץ מוחי רגישים יותר לרמות אבץ בסרום בהשוואה לאנשים בריאים.

ממצאים מסוימים מראים שהם עשויים להפיק תוספי אבץ כדי לסייע להתאוששות נוירולוגית בעקבות אירוע מוחי, אך יש צורך במחקר נוסף כדי לאשר זאת.

הבנת הקשר המדויק בין צריכת אבץ לשכיחות שבץ מוחי היא קריטית.

על המחקר

המחקר הנוכחי משתמש בנתוני סקר בדיקת בריאות ותזונה לאומית (NHANES) כדי לבצע ניתוח חתך רוחבי הבוחן את הקשר הפוטנציאלי בין צריכת אבץ תזונה לשכיחות שבץ מוחי. המחברים שיערו כי לאנשים עם היסטוריה של שבץ מוחי יש צריכת אבץ תזונתית נמוכה יותר בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

מערך הנתונים של NHANES כולל ריבוי סקרי הסתברות מרובים, מתמשכים, מרובדים של אמריקאים שאינם ממוסדים. שאלון המצב הרפואי (MCQ) שימש לגילוי שבץ מוחי. מערכת הראיון התזונתי בסיוע מחשב (CADI) שימשה כדי להעריך במדויק את התוכן התזונתי המבוסס על צריכת מזון ושתייה פרטניים, תוך שימוש בשיטת המעבר האוטומטית של משרד החקלאות האמריקני (AMPM).

המחקר הנוכחי שקל אנשים בני 18 ומעלה שהשתתפו בארבעה מחזורי מחקר של NHANES לשנתיים משנת 2013 עד 2020. צריכת האבץ הממוצעת של המועמדים שנבחרו הוערכה באמצעות נתוני תזונה של NHANES. שלושה מודלים של רגרסיה לוגיסטית מרובת משתנים העריכו את היחסים בין צריכת אבץ תזונתי לשבץ מוחי. מודל 1 הותאם למשתנים סוציו -דמוגרפיים, ומודל 2 הותאם לכל המשתנים במודל 1, יחד עם מצב עישון, BMI וצריכת אנרגיה. מודל 3 הכיל את כל המשתנים של מודל 2, בנוסף לסוכרת, מחלות לב כליליות, יתר לחץ דם, היפרכולסטרולמיה, שימוש בסמים נגד יתר לחץ דם ושימוש באספירין מונע.

ממצאי לימוד

בסך הכל 2,642 משתתפים מילאו את קריטריוני הזכאות למחקר חתך הנוכחי. המשתתפים סווגו לארבעה רביעיות (Q1 – Q4) על פי רמות צריכת האבץ התזונתי שלהם: פחות מ- 6.08 מ"ג ליום (Q1), בין 6.09 ל- 8.83 מ"ג ליום (Q2), בין 8.84 ל 13.02 מ"ג ליום (Q3), ויותר מ- 13.03 מ"ג/יום (Q4).

הגיל הממוצע של קבוצת המחקר היה 62.8 שנים, כאשר 53.7% מהמשתתפים היו נשים. צריכת אבץ מוגברת הייתה קשורה לאנשים שעברו השגה חינוכית גבוהה יותר, היו נשואים או משותפים, היו שייכים לקבוצות גיל צעירות יותר, היו להם הכנסות משפחתיות מהמעמד הבינוני, היו בעלי שיעורי עישון נמוכים יותר, היו בעלי אתניות לבנה שאינה היספנית, היו בעלי צריכת אנרגיה גבוהה יותר והיה להם מדד מסת גוף גבוה יותר (BMI). קבוצת האנשים המציגה צריכה מוגברת של אבץ כללה בעיקר גברים.

ניתוח חד-משתני הצביע על כך שמספר גורמים היו קשורים באופן משמעותי לשבץ מוחי, כולל גיל, הכנסה משפחתית גבוהה יותר, מצב משפחתי, סוכרת, אתניות שחורה לא-היספנית, מחלות לב כליליות, היסטוריית עישון, BMI, היפר-כולסטרולמיה ושימוש בתרופות.

בניתוח רב משתנים נצפתה קשר הפוך בין צריכת אבץ תזונה לשבץ מוחי. לאחר התאמה למפגינים פוטנציאליים, אנשים השייכים לרבעון השני הראו ירידה משמעותית בסיכויים לשבץ בהשוואה לאלה ברבעון הראשון. ניתוח קוביות מעוקב מוגבל (RCS) קבע קשר בצורת L בין צריכת אבץ תזונה לבין סיכויים לשבץ מוחי.

אנשים הצורכים אבץ פחות מ- 8.82 מ"ג ליום הראו יחס משונה (OR) לשכיחות שבץ של 0.858. המחקר הנוכחי הצביע על כך שבין אנשים הצורכים פחות מ- 8.82 מ"ג ליום אבץ, כל מ"ג נוסף של צריכת אבץ תזונתית ליום היה קשור לסיכויים נמוכים יותר של 14.2% לשבץ מוחי. עם זאת, אסוציאציה זו נצפתה רק אצל אנשים הצורכים פחות מ- 8.82 מ"ג ליום. צריכה גבוהה יותר מעבר לסף זה לא הראתה ירידה נוספת בסיכולי השבץ.

ממצאים אלה חלים באופן ספציפי על מבוגרים אמריקאים; המחקר מצא גם כי רבים, במיוחד נשים, לא עמדו בצריכת האבץ היומית המומלצת.

המחקר ציין גם כי הוא לא הבחין בין סוגי שבץ איסכמי ומטורי -מורגיים, מה שמגביל את הספציפיות של הממצאים.

הכותבים מכירים במגבלות הכוללות הסתמכות על אבחון שבץ מוחי שדיווחו על עצמם ונתוני זיכרון תזונתי, העלולים להכניס הטיה לזכר או סיווג שגוי, ושימו לב כי לא ניתן לשלול מבלבלים שנותרו ממשתנים בלתי מעורערים בגלל תכנון המחקר הרוחב.

מסקנות

המחקר הנוכחי העלה כי צריכת אבץ תזונה, בטווח מסוים, הייתה קשורה לשכיחות השבץ המופחתת. מעבר לכך, נראה כי הגדלת צריכת האבץ לא סיפקה השפעות מגנות נוספות.

מחקר נוסף, כולל ניסויים מבוקרים אקראיים, נדרש כדי להעריך אם הגדלת צריכת האבץ התזונתי יכולה להפחית ביעילות את סיכון השבץ.