במחצית השניה של המאה העשרים החלו נשים בארצות הברית מנהג חדש: להניח על שולחן הסדר כוס לכבוד מרים הנביאה, לצידה של הכוס לאליהו הנביא. את הגביע של מרים ממלאים במים זכים, זכר לבאר הניסית שליוותה את בני ישראל במדבר הישימון וריוותה את צימאונו.

מעניין לציין, כי גם המנהג לשים כוס לאליהו הנביא הוא חדש יחסית: בספרות המנהגים באשכנז הוא מוזכר כמנהג מוכר רק החל מהמאה ה-17, ומשום כך אין הוא מצויין בשולחן ערוך וגם לא היה מקובל בגולה אצל רבות מעדות המזרח.

מרים הנביאה מוזכרת במקרא כאחת משלושת המנהיגים שהוציאו את עם ישראל ממצרים:”כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת-מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם”(מיכה ו, ד) והופעותיה השונות במקרא קשורות למים: היא צפתה ושמרה על תיבת משה על היאור והציעה לבת פרעה את אימו יוכבד כמיניקת, בזכות הכריזמתיות שלה היא סחפה את נשות ישראל בתופים ובמחולות על שפת ים סוף בשירת הודייה לקדוש ברוך הוא על כל נפלאותיו, ועל פי המדרש באר פילאית ליוותה את יוצאי מצרים בחייה והשקתה אותם ולאחר מותה פסקה הבאר. בארה של מרים השתקע עם הכניסה לארץ באתר מיוחד במימי הכינרת ועד היום הוא מקובל כבעל סגולות רפואיות.

כוס מרים על שולחן ליל הסדר הוא לזכר תפקידה החשוב ביציאת מצרים ולכבוד חלקן הנכבד והחיוני של נשות ישראל במורשת האומה ובגאולתה. את הנחת כוס מרים על השולחן אפשר ללוות בשיר הבא:

שִׂימוּ כּוֹס לְמִרְיָם / אֶסְתֵּר שְׁקָלִים

שִׂימוּ כּוֹס לְמִרְיָם

כּוֹס מַיִם חַיִּים לְאֶמוּנָה,

מַרְפֵּא וְאַהֲבָה

עֲלִי בְּאֵר עֱנוּ לָהּ

 

שִׂימוּ כּוֹס

יְשׁוּעוֹת לְמִרְיָם

הַמְּחוֹלֶלֶת גְּאֻלָּה

עִם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה עוֹלָה

מִן הַמִּדְבָּר

קוֹלַחַת וּמְפַכָּה

 

בְּלֵיל הַסֵּדֶר

שִׂימוּ כּוֹס לְמִרְיָם

הַנְּבִיעָה

הָרֹאשָׁה

מִמֶּנָּה נִשְׁאַב

תַּעֲצוּמוֹת לִרְוָיָה

הָשַׁתָּא הָכָא

בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל

בְּנוֹת חוֹרִין

אסתר שקלים היא מרצה, משוררת וחוקרת קהילות ישראל- תושבת רעננה.