יתר לחץ דם לא מטופל מגביר את הסיכון לאלצהיימר, כך עולה ממחקר

במחקר שפורסם לאחרונה ב- Neurology, חוקרים חקרו את ההשפעות של היסטוריית יתר לחץ דם, שימוש בהורדת לחץ דם ולחץ דם בסיסי (BP) על הסיכון לפתח דמנציה של אלצהיימר (AD) וללא AD בסוף החיים.

מחקר: לחץ דם, שימוש בהורדת לחץ דם וסיכון לאלצהיימר וסיכון לדמנציה לא אלצהיימר. קרדיט תמונה: Orawan Pattarawimonchai/Shutterstock.com

רֶקַע

יתר לחץ דם, המשפיע על 1.3 מיליארד אנשים ברחבי העולם, הוא הגורם המוביל לשבץ מוחי ומחלות כלי דם במוח. יתר לחץ דם באמצע החיים נקשר לסיכון גבוה יותר לדמנציה וסקולרית (VaD) (ירידה קוגניטיבית הנגרמת על ידי זרימת דם מופחתת למוח, לעתים קרובות בעקבות שבץ מוחי) ו-AD. עם זאת, מחקרים על יתר לחץ דם בגיל מאוחר מראים תוצאות לא עקביות.

שימוש בהורדת לחץ דם נקשר עם סיכון מופחת לדמנציה, אך השפעתו על AD נותרה לא ברורה. דרוש מחקר נוסף כדי להבהיר את ההשפעות הספציפיות של BP ושימוש בהורדת לחץ דם על סיכון ל-AD וללא AD, במיוחד בהתחשב בשינויים לפי מין, גיל ומוצא אתני.

לגבי המחקר

הניתוח הנוכחי כלל נתונים מ-14 מחקרי אורך מבוססי קהילה של הזדקנות, שהקיפו 31,250 משתתפים מקבוצת המחקרים העוקבים של זיכרון בקבוצת קונסורציום בינלאומי (COSMIC).

קונסורציום זה שתואר קודם לכן כולל מחקרים מ-14 מדינות, הבוחנים שינויים קוגניטיביים ואבחוני דמנציה לאורך זמן.

המשתתפים לא נכללו אם הם היו מתחת לגיל 60 או עם אבחנה של דמנציה בתחילת המחקר. משך המעקב השתנה בין שנתיים ל-15 שנים. כל המשתתפים סיפקו הסכמה, וכל מחקר קיבל אישור אתיקה עצמאי.

מדידות לחץ דם נלקחו בקו הבסיס, עם ממוצע של עד שלוש קריאות. היסטוריה של יתר לחץ דם, שימוש בתרופות להורדת לחץ דם ומשתנים שונים כמו גיל, השכלה, מין ומצבים בריאותיים נכללו בניתוח. חריגים בקריאות לחץ דם לא נכללו. תוצאות דמנציה סווגו כ-AD או ללא AD בהתבסס על אבחנות שנעשו בתוך כל מחקר.

ניתוחים סטטיסטיים צוינו מראש, תוך שימוש בגישת נתוני משתתף פרטניים, המשלבת מודלים של הישרדות פרופורציונליים של Cox עם השפעות מעורבות.

הניתוח העיקרי התמקד בהיסטוריה של יתר לחץ דם ושימוש בהורדת לחץ דם, בעוד ניתוחים נוספים חקרו את ההשפעות של בקרת לחץ דם, אינטראקציה עם גורמים דמוגרפיים וסיכונים ספציפיים ל-VaD. הרמוניזציה וניתוח נתונים בוצעו באמצעות R 4.3.1, עם מובהקות שנקבעה בעמוד

תוצאות המחקר

המחקר כלל 56,821 משתתפים בסך הכל ממחקרי אורך שונים מבוססי קהילה. לאחר אי הכללה של 2,884 משתתפים עם דמנציה בתחילת המחקר, הניתוח התמקד ב-31,250 אנשים ללא דמנציה, המהווים 55% מהקבוצה המקורית.

הגיל הבסיסי הממוצע של המשתתפים היה 72.1 שנים, עם סטיית תקן (SD) של 7.5 שנים, ו-41% היו גברים. תקופת המעקב הממוצעת הייתה 4.2 שנים (SD = 3.9), וממוצע שנות ההשכלה היה 8.3 שנים (SD = 5.3). לחץ הדם הסיסטולי הממוצע (SBP) היה 137.8 מ"מ כספית (SD = 21), ולחץ הדם הדיאסטולי הממוצע (DBP) היה 79.9 מ"מ כספית (SD = 11.2).

המשתתפים סווגו לקבוצות שונות של יתר לחץ דם/נוגד יתר לחץ דם, עם 50.7% כבעלי יתר לחץ דם מטופלים, 35.9% סווגו כ"בקרות בריאות" ו-9.4% כבעלי יתר לחץ דם לא מטופל.

אלה עם יתר לחץ דם לא מטופל היו בסבירות גבוהה יותר לקבל פחות שנות השכלה, להיות מעשנים נוכחיים, להיות בסבירות נמוכה יותר להיות אסייתים, ובעלי ציונים נמוכים יותר של Mini-Mental State Examination (MMSE) בהשוואה לביקורות בריאות.

הזמן הממוצע עד לאבחון של דמנציה של AD ושל דמנציה ללא AD היה 4.2 שנים (SD = 3.3) ו-4.1 שנים (SD = 3.6), בהתאמה, אם כי מדדים אלה השתנו באופן משמעותי לפי מחקר.

בין המחקרים שכללו נתוני אבחון VaD, 35.6% ממקרי הדמנציה היו ללא AD, ו-45.2% ממקרים אלה שאינם של AD סווגו כ-VaD, המהווים 16.1% מכלל מקרי הדמנציה.

בניתוח הראשוני, למשתתפים עם יתר לחץ דם לא מטופל היה סיכון גבוה יותר באופן מובהק לפתח AD (יחס סיכון (HR) 1.363, רווח בר סמך של 95% (CI) 1.013-1.832, p = 0.0406) בהשוואה לביקורות בריאות. עם זאת, אלו עם יתר לחץ דם שטופלו לא הראו סיכון מוגבר ל-AD.

לעומת זאת, יתר לחץ דם שטופל וגם יתר לחץ דם לא מטופל היו קשורים בסיכון גבוה יותר לדמנציה ללא AD בהשוואה לביקורות בריאים. לקבוצת יתר לחץ דם שלא טופלה היה גם סיכון גבוה יותר באופן משמעותי ל-AD בהשוואה לאלו עם יתר לחץ דם מטופל (HR 1.418, 95% CI 1.075-1.872, p = 0.0135). עם זאת, הסיכון לא-AD לא היה שונה באופן משמעותי בין הקבוצות הללו.

ניתוח נוסף, תוך התייחסות למשתנים וסקולריים נוספים, הראה שהקשר עם AD נשאר מובהק, אך הקשרים ללא AD לא. כאשר הניתוח הוגבל למשתתפים עם יותר מחמש שנות מעקב, אף אחת מהאסוציאציות לא נותרה משמעותית.

ההטרוגניות בין מחקרים הייתה בדרך כלל נמוכה, למעט בהשוואה של יתר לחץ דם לא מטופל לבקרים בריאים או יתר לחץ דם מטופל לביקורות בריאים, שם ההטרוגניות הייתה גבוהה יותר.

ניתוח הסיכון ל-VaD הניב תוצאות דומות לניתוח ללא AD, כאשר יתר לחץ דם לא מטופל הראה סיכון גבוה יותר בהשוואה ליתר לחץ דם מטופל. בנוסף, SBP הבסיס היה קשור באופן חיובי לסיכון VaD במשתתפים עם יותר מחמש שנות מעקב.

מסקנות

לסיכום, מחקר זה מצא שיתר לחץ דם לא מטופל בסוף החיים העלה משמעותית את הסיכון ל-AD בהשוואה הן לקבוצת הביקורת הבריאים והן לאלו עם יתר לחץ דם מטופלים. לא נצפה הבדל בסיכון ל-AD בין אלו עם יתר לחץ דם נשלט ביעילות ולא מבוקר.

יתר לחץ דם מטופל וגם יתר לחץ דם לא מטופל היו קשורים לסיכון גבוה יותר ללא AD, כאשר יתר לחץ דם לא מטופל מגביר במיוחד את הסיכון לדמנציה וסקולרית.

לחץ הדם הבסיסי לא חזה את הסיכון ל-AD, אם כי לחץ דם דיאסטולי הראה קשר בצורת U עם סיכון ללא AD לאורך זמן. הממצאים מדגישים את החשיבות של שימוש בהורדת לחץ דם בהפחתת הסיכון ל-AD.