ועידת האנטישמיות השנתית השנייה של ממשלת ישראל בירושלים השבוע היא חלק ממהלך שנערך לאחרונה יחסית של המדינה לעסוק במאבק באנטישמיות העולמית.
ציונים מוקדמים הציגו את מדינת ישראל כפתרון לאנטישמיות, ולעתים ממעיטים בדאגה שהביעו יהודים מפני רדיפתם. "העם היהודי טעה בכך שהאשים את האנטישמיות בכל הצרות והסבל ששררו בתפוצות", כתב דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון במדינה ב-1950. "זו אחת הנקודות העיוורות שהעם היהודי נפגע בהן בגלות".
אבל בעשורים שחלפו מאז, ובמיוחד מאז שהממשלה הקימה את המשרד לנושאים אסטרטגיים לפני 20 שנה, ישראל הזרימה עשרות מיליוני דולרים למאבק באנטישמיות בפזורה.
"אתם חייבים להצהיר, לא עוד אנטישמיות. לא כאן. לא עכשיו. לא בשום מקום", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו למשתתפים בוועידת ירושלים. "לא מימין, לא משמאל."
הרטוריקה של נתניהו שיקפה את האופן שבו יהודים אמריקאים רבים חושבים על אנטישמיות, כשהדאגה עברה מאז ה-7 באוקטובר ממיקוד מוחץ בימין הקיצוני לרמות שוות של דאגה בכל הקשת הפוליטית.
עם זאת, ישראל אימצה אסטרטגיה להילחם באנטישמיות עם מעט תקדים בתפוצות: היא משתפת פעולה עם הימין הקיצוני כדי להילחם בשתי קבוצות שעמיחי צ'יקלי, השר לענייני תפוצות ומאבק באנטישמיות, מאמין שהן אויב משותף ליהודים ולאומנים אירופיים: "השמאל הקיצוני המוער" והמוסלמים.
החשש מפני אנטישמיות בימין נדחק למה שצ'יקלי מכנה "הימין התעורר", כלומר דמויות כמו טאקר קרלסון והנציגה האמריקאית לשעבר מרג'ורי טיילור גרין, שפנו נגד ישראל בשנים האחרונות.
מסגרת זו מותירה מקום לשיתוף פעולה עם גורמים אירופאים כמו ג'ורדן ברדלה, פוליטיקאי צרפתי שהשתתף בוועידה וקרא להדק את הקשרים בין ישראל לצרפת גם כאשר הוא עומד בראש מפלגה שהוקמה על ידי מכחיש שואה.
גישתו של צ'יקלי גרמה לסערה את ועידת הפתיחה בשנה שעברה, כאשר מנכ"ל הליגה נגד השמצה, ג'ונתן גרינבלט, הרב הראשי הבריטי אפרים מירוויס ועוד כמה מנהיגים בולטים נוספים פרשו מהאירוע בגלל צירופם של אנשי ימין קיצוני.
עם זאת, צ'יקלי הכפיל את עצמו השנה, על פי הדיווחים הוריד את ה-ADL מרשימת האורחים שלו תוך שהוא מברך את סבסטיאן קורץ, קנצלר אוסטריה לשעבר שהתרעם נגד "האסלאם הפוליטי", הפוליטיקאי ההולנדי הימני הקיצוני חירט וילדרס, ודומיניק טרצ'ינסקי, חבר פרלמנט האירופי הפולני שכינה את האיסלאמיסטים "חיות חולות" והתחייב ל"הנצחון הסופי של אירופה".
***
היו שטענו שיהודים צריכים לאמץ את הבריתות הטקטיות הללו כל עוד הן עוזרות להתמודד עם מטרה משותפת – תמיכה בישראל באירופה, למשל, או לחץ על ראשי אוניברסיטאות לטפל בהפגנות בקמפוסים בארה"ב.
אבל רוב יהודי התפוצות נקטו מבט עמום הרבה יותר על אסטרטגיות אנטישמיות שנראות חד צדדיות מדי. בעוד שממשלת ישראל הציגה לליאו טרל, יו"ר כוח המשימה לאנטישמיות של טראמפ, את פרס הכבוד השנתי שלה לקראת הוועידה, יהודים רבים בארה"ב התנגדו למדיניות האנטישמיות שקידמו טרל והבית הלבן.
וכאשר קרן Heritage פרסמה את התוכנית שלהם לטראמפ להילחם באנטישמיות, כמה ארגונים יהודיים בולטים מיהרו להתרחק מהתוכנית, למרות שתמכו בכמה מרעיונותיה להתמקד באנטי-ציונים, מכיוון שהיא התעלמה לחלוטין מהאנטישמיות מהימין הקיצוני.
ישראל, לעומת זאת, במצוקה.
בהתחשב בחלקם הקטן יחסית באוכלוסייה, יהודים מבקשים בהכרח ליצור נרטיבים על אנטישמיות שיכולים לעזור לבנות קואליציה רחבה יותר של תומכים.
עבור יהודים ליברליים, המהווים את הרוב בקהילה היהודית האמריקאית, זה אומר לעתים קרובות להצטרף לקבוצות מיעוט אחרות על ידי חיבור אנטישמיות לצורות אחרות של גזענות ואפליה.
אבל זה לא התחלה לממשלת ישראל, שכיום מתייחסים אליה כאל פאריה על ידי רוב הליברלים הלא-יהודים מחוץ למדינה, מה שמאלץ אותה לאמץ נרטיב אחר הרואה בהתנהלותה השנויה במחלוקת בעזה נכס: ישראל נמצאת בחזית המאבק נגד האיום שהאיסלאם הקיצוני מציב לא רק על הישראלים והיהודים, אלא גם על האמריקנים והנוצרים, האירופים.
"ועידה זו שואפת לגרש את התקינות הפוליטית", הצהיר צ'יקלי במהלך נאום קבלת הפנים שלו, והתווה "מאבק של העולם החופשי נגד האימפריאליזם והעריצות של האיסלאם הרדיקלי".
זוהי אסטרטגיה יעילה להצטרפות למטרה של ישראל לזו של התנועות הלאומניות הגדלות באירופה, אם כי היא גם מאיימת לתקוע טריז עמוק יותר בין יהודי אמריקה לישראל.
נראה שצ'יקלי, לפחות, עשה שלום עם שבר שכזה והציע שהיו אלה יהודים ליברליים שהלכו "נגד התורה" בכך שנכנעו ל"אידיאולוגיה ניאו-קומוניסטית מתקדמת ומתעוררת".
"זו המציאות", אמר. "בבסיס, אנחנו מאוד שונים."
היכנס לעומק:
- מארחת שוב את הימין הקיצוני באירופה, השר אומר שביקורת התפוצות "סתם מחלוקת" (טיימס אוף ישראל)
- ארגון האנטישמיות של ישראל מקבל בברכה את פולחני הימין הקיצוני, אך מושך פחות אש מאשר בשנה שעברה (טיימס אוף ישראל)
