סרטן השחלות, ממאירות גינקולוגית קטלנית, ראה שינוי משמעותי בפרדיגמת הטיפול שלו עם הצגת מעכבי פולי (ADP-ribose) פולימראז (PARP), שהם כיום סטנדרטיים בתחזוקה לאחר כימותרפיה קו ראשון. מחקר עוקבה רטרוספקטיבי זה חוקר את היעילות והבטיחות בעולם האמיתי של olaparib, מעכב PARP, בחולים עם סרטן שחלות סוסתי בשלב מתקדם שאובחן לאחרונה, בדרגה גבוהה, שהם חיוביים ל-HRD אך מסוג BRCA פראי, דמוגרפי שנחקר פחות בהרחבה ב מחקר קודם. המטרה העיקרית הייתה להעריך את שיעור ההישרדות ללא התקדמות של שנה אחת (PFS) של טיפול תחזוקה ב-olaparib בקבוצת מטופלים ספציפית זו, תוך מתן תובנות לגבי הפוטנציאל שלו כאופציה טיפולית.
המחקר נערך על פני 11 מרכזי טיפול שלישוני בנפח גבוה בסין, המחקר כלל מטופלים שקיבלו olaparib כטיפול תחזוקה קדמי לאחר השגת תגובה מלאה או חלקית לכימותרפיה מבוססת פלטינה. הניתוח התמקד בשיעור PFS של שנה אחת, PFS חציוני, זמן עד לטיפול או מוות ראשון לאחר מכן, ותופעות לוואי הקשורות לטיפול. שיעור ה-PFS של 1 שנה היה 75.2%, עם חציון PFS של 21.0 חודשים, בהתאם לניסויים הקודמים והדגשת היעילות של olaparib בשמירה על הפוגה בחולות עם סרטן שחלות מסוג BRCA חיובי ל-HRD. פרופיל הבטיחות של olaparib היה עקבי עם תופעות לוואי ידועות, בעיקר אנמיה ובחילות, כאשר רוב החולים ממשיכים בטיפול ללא הפסקה עקב אירועים אלו.
הממצאים ממחקר זה משמעותיים מכיוון שהם מספקים את הראיות הראשונות התומכות בשימוש ב-olaparib בחולים עם סרטן שחלות מסוג HRD חיובי/BRCA שאובחן לאחרונה, אוכלוסייה שנחקרה פחות בהקשר של יעילות מעכבי PARP. זה ממלא פער במחקר ומספק אפשרויות טיפוליות חדשות לטיפול קליני. למרות מגבלות המחקר, לרבות התכנון הרטרוספקטיבי שלו, תקופת המעקב הקצרה וגודל המדגם הקטן, התוצאות עדיין מאיר עיניים ודורשות אימות נוסף באמצעות מחקר שלב III MONO-OLA1 המתמשך. בסך הכל, מחקר זה מדגיש את החשיבות של מעכבי PARP בטיפול בסרטן שחלות שאובחן לאחרונה ומציע אפשרות טיפול יעילה פוטנציאלית עבור חולות מסוג HRD חיובי/BRCA.