מחקר חדש בראשות חוקרים מבית החולים Brigham and Women's, חבר מייסד של מערכת הבריאות Mass General Brigham, מציע ששימוש בטיפולי נוירוסטימולציה ברשת מוח ספציפית יכול לטפל בהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) אצל חיילים משוחררים. על ידי הערכת 193 משתתפים במחקר פגיעת ראש של וייטנאם עם פגיעה מוחית טראומטית חודרת, הצוות מצא כי אלו עם נזק הקשור לאמיגדלה שלהם, מרכז הפחד של המוח, נוטים פחות לפתח PTSD. התוצאות שלהם מתפרסמות ב מדעי המוח בטבע.
זוהי מחלת מוח אמיתית מאוד, ואנחנו יכולים להתאים אותה למעגלים מוחיים מסוימים. למרבה הצער, אנשים מניחים לפעמים ש-PTSD קשור למידת החזק הנפשי או החלש של אדם, אבל אין לזה שום קשר לאופי המוסרי".
שאן סידיקי, MD, מחבר מקביל, פסיכיאטר במרכז בריגהם לטיפול במעגלי המוח ועוזר פרופסור לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של הרווארד
סידיקי שיתף פעולה עם חוקרים אחרים ממרכז בריגהם לתרפיה של מעגלים מוחיים, כמו גם חוקרים מבית הספר לרפואה של פיינברג באוניברסיטת נורת'ווסטרן, בית הספר לרפואה של אלפרט באוניברסיטת בראון ובית הספר לרפואה של אוניברסיטת דיוק. לדבריו, מחקרים קודמים הראו שאנשים עם נזק לאמיגדלה נוטים פחות לחלות ב-PTSD, אך הצוות רצה למצוא מטרה טיפולית למחלה.
"האמיגדלה נמצאת עמוק במוח, מה שמקשה על מכה מדויקת עם שיטת גירוי מבלי לעשות ניתוח", אמר סידיקי.
חוקרים במרכז לטיפול במעגלים מוחיים חשפו בעבר רשתות לטיפול מוצלח בדיכאון ובהתמכרות באמצעות גירוי מגנטי טרנסגולגולתי (TMS). מייקל פוקס, MD, PhD, מחבר שותף בנושא מדעי המוח בטבע מאמר ומנהל המרכז לטיפול במעגלי המוח, אמרו שהם מקווים לבנות על הצלחתם על ידי זיהוי מטרות למצבים כמו PTSD.
"אחד הפערים הגדולים לפיתוח טיפול לגירוי מוחי עבור PTSD הוא זיהוי היעד הטיפולי הנכון", אמר פוקס.
פוקס אמר כי ניסויים קודמים ניסו להשתמש באותו מעגל שהצוות שלו הפיק עבור דיכאון, אך מטרה זו נכשלה בניסויים עבור PTSD.
"במקום להמשיך בגישת ניסוי וטעייה של בדיקת מטרות שונות, פנינו לנגעים במוח כדי למפות את המעגל", אמר.
הצוות בדק 193 מטופלים עם פציעות מוח טראומטיות חודרות ממחקר פגיעות ראש של וייטנאם בראשות מחבר שותף, ג'ורדן גרפמן, דוקטורט, ב-Northwestern. הם בדקו האם אותם ותיקים פיתחו PTSD 20 שנה לאחר המלחמה בווייטנאם.
"חלק מהוותיקים האלה שקיבלו רסיסים בראשם המשיכו לפתח PTSD, אבל רבים מהם לא עשו זאת", אמר פוקס. "החולים למעשה פיתחו PTSD פחות מוותיקים אחרים שלא נפגעו במוח שלהם".
פוקס אמר כי הנתונים שאסף גרפמן היו המפתח למחקר זה מכיוון שהוא מיפה את המיקום המדויק של הנזק בכל מטופל ומהן ההשפעות הנוירולוגיות של הנזק.
החוקרים שיערו אז שחייב להתקיים מעגל שכאשר הוא ניזוק, מגן מפני PTSD. הם השתמשו בתרשים החיווט שלהם, הקונקטום האנושי, כדי למפות היכן התרחש נזק מוחי והיכן כל נגע התחבר. משם הם השוו את הנתונים ל-180 חיילים משוחררים שלא סבלו מנזק מוחי, חלקם עם PTSD וחלקם לא. הם מצאו קישוריות בתוך המעגל בקורלציה לשאלה אם יש להם PTSD או לא. לבסוף, הצוות בחן האם מעגל זה יהיה יעד טוב לטיפול על ידי בחינת ניסויים קודמים באמצעות TMS עבור PTSD.
"הניסויים שבהם הגירוי פגע במעגל שזיהינו נטו להיות הניסויים שהביאו לתוצאות טובות בחולים", אמר פוקס. "גם שאלנו אם התוצאות שלנו יכולות להודיע או לא כיצד לעורר את המטרות, מה שמוביל למה שאנו מאמינים שהוא יעד טיפולי לטיפול באמצעות TMS."
במהלך המחקר, מטופל עם PTSD חמור ביקש TMS ב-Acacia Mental Health בקליפורניה, ונועץ עם Siddiqi כדי לסייע בתכנון הטיפול. לאחר תהליך הסכמה מדעת זהיר, רופאים ב-Acacia השתמשו במעגל שנמצא במחקר כדי לטפל בחולה, ובסופו של דבר לשפר את הסימפטומים שלו.
פוקס אמר כי אמנם מדובר במטופל אחד בלבד, המקרה מספק המחשה כיצד תוצאות המחקר עשויות להתורגם לסביבה קלינית. לפני שהוא יהיה נגיש לאוכלוסיה גדולה יותר, הם יצטרכו לערוך ניסוי מבוקר אקראי המכוון למעגל כדי לקבל את אישור ה-FDA.
סידיקי אמר שהגבלה אחת למחקר היא שהם עדיין לא יודעים כיצד תוצאות הטיפול יכולות להשתנות אם אדם נמצא במצב של פחד מ-PTSD בזמן הטיפול בהשוואה להרפיה. פוקס הוסיפה שהמחקר כלל רק חיילים משוחררים, כך שהם לא בטוחים אם PTSD אצל לא ותיקים ימפה על אותו מעגל.
"בעוד שיש עוד עבודה לעשות, נקטנו כאן צעד חשוב כדי לזהות יעד טיפולי למצב בחולים הזקוקים נואשות לטיפולים טובים יותר", אמר פוקס.
