מחקר שפורסם לאחרונה ב BMJ פתוח מדווח כי תכונות נוירודיברגנטיות בילדות מעלות את הסיכון לעייפות כרונית (CDF) בגיל 18.
לימוד: תכונות נוירו-דיברגנטיות בילדות, דלקת ועייפות כרונית משביתה בגיל ההתבגרות: מחקר מקרה-ביקורת אורכי. קרדיט תמונה: Sharomka / Shutterstock.com
מה זה CDF?
CDF יכול ללוות מצבים רפואיים שונים, כגון אנצפלומיאליטיס מיאלגי (ME/CFS) או מחלת וירוס קורונה ארוכה 2019 (COVID-19). עד כה, עדיין לא ברור אילו גורמי סיכון עלולים לגרום לחולים מסוימים להיות רגישים יותר להתפתחות עייפות כרונית מאחרים.
ההערכות הנוכחיות מצביעות על כך שמצבים נוירודיברגנטים כמו אוטיזם והפרעת קשב וריכוז (ADHD) קיימים עד 15% מהאוכלוסייה. נוירודייגנטיות קשורה לסיכון מוגבר למצבי בריאות פיזיים ונפשיים כאחד, שחלקם כוללים כאב כרוני, הפרעות ברקמת חיבור, הפרעות במערכת העיכול, חרדה ודיכאון.
כמו כן נצפתה חפיפה בסימפטומים בין CDF לבין אוטיזם או ADHD. למרות הסיכון המשותף לעייפות כרונית אצל ילדים אוטיסטים ומבוגרים כאחד, רוב המחקרים שבדקו קשר זה נערכו רק על מבוגרים.
תהליכים דלקתיים ואימונולוגיים שונים היו מעורבים בעייפות כרונית, כולל תפקוד תאי מיטוכונדריאלי, תאי T, תאי B ותאי רוצח טבעי (NK). רמות מוגברות של אינטרלוקין 6 פרו-דלקתי (IL-6) נצפו גם בתסמונות עייפות הקיימות באוכלוסייה הכללית.
תסמונת הפעלת תאי פיטום (MCAS) נוצרת עקב גירויים פנימיים או חיצוניים המובילים להפעלת יתר של מתווכי תאי פיטום. MCAS ועייפות כרונית, שניהם נפוצים בחולים נוירודיברגנטים, חולקים תסמינים ומנגנונים רבים, מה שמצביע על כך שדלקת עשויה לשחק תפקיד בעייפות הכרונית שחווים אנשים נוירודיברגנטים.
לגבי המחקר
הנתונים למחקר הנוכחי התקבלו ממחקר האורך של Avon של הורים וילדים (ALSPAC), אשר השיג בתחילה נתונים על 14,541 לידות חי בדרום מערב אנגליה בין אפריל 1991 לדצמבר 1992. שתי הערכות נערכו לאחר מכן כאשר הילדים היו שבע ותשע גיל, הכולל 8,115 ו-8,036 ילדים, בהתאמה. בגיל 18 נערכה הערכה סופית תוך שימוש במדדים מדווחים עצמיים.
מטרת החוקרים הייתה להבהיר האם סיכון מוגבר ל-CDF נצפה בגיל 18 בילדים שנבחנו חיובי לאוטיזם או הפרעות קשב וריכוז בכל אחת מנקודות הזמן של הילדות. רמות IL-6 נמדדו גם בדגימות דם שהתקבלו בביקור בן תשע השנים.
מה הראה המחקר?
ילדים עם תכונות אוטיסטיות או ADHD בגיל שבע או תשע שנים, בהתאמה, היו בסיכון מוגבר פי שניים ל-CDF עד גיל 18. כמו כן, רמות גבוהות יותר של IL-6 בגיל תשע היו קשורות לסיכון גבוה פי 1.5 לחוות CDF בגיל 18. תוצאות אלו נותרו מובהקות בעת בדיקת דיכאון.
ניתוחי תיווך הראו את ההשפעה העקיפה של רמות גבוהות יותר של IL-6 בילדים עם תכונות אוטיזם ו-ADHD כאחד. בקרב אלו עם תכונות נוירו-דיברגנטיות אלו, כל עלייה של יחידה ברמות IL-6 הייתה קשורה לסיכון מוגבר של 8% ו-6% ל-CDF בגיל 18 שנים, בהתאמה.
הרמות הגבוהות יותר של דלקת יכולות לנבוע מהשכיחות המוגברת של בעיות במערכת העיכול והשיניים שנצפו אצל אנשים נוירודיברגנטים. רמות גבוהות יותר של מתח ביו-פסיכו-סוציאלי הקיימות בילדים נוירודיברגנטים עלולות גם להוביל לדלקת מוגברת ולחוויה של CDF שלאחר מכן. ייתכן גם שהוצאת הדם בעצמה גרמה למתח למשתתפי המחקר, במיוחד אלה עם תכונות נוירודיברגנטיות, ובכך הובילה לרמות גבוהות יותר של IL-6.
מסקנות
התוצאות שלנו מצביעות על סיכון גבוה יותר לעייפות כרונית משביתה עבור ילדים עם תכונות נוירודיברגנטיות, ככל הנראה קשורה לרמות גבוהות יותר של דלקת."
המחקר הנוכחי מספק תובנות חשובות לגבי החפיפה בין עייפות כרונית, הפרעות קשב וריכוז ו/או אוטיזם, תוך שהוא מספק ראיות על תפקידה של דלקת בתיווך הקשר בין תכונות נוירו-דיברגנטיות בילדות לבין CDF. עם זאת, יש צורך במחקר נוסף כדי לבחון עוד יותר את המנגנונים השונים, מלבד דלקת, שעשויים לתווך את הקשר בין עייפות כרונית לבין התבדרות עצבית.
ילדים נוירודיגוניים פגיעים יותר למצבי בריאות גופניים ונפשיים, מה שמצריך ביקורים תכופים בשירותי בריאות כדי לעקוב אחר מצבם הבריאותי. כמו כן, מומלץ לרופאים להשתמש בגישה הוליסטית לטיפול באנשים נוירו-דיברגנטים הרואים בקשר בין מוח לגוף בסופו של דבר לשפר את איכות חייהם.
