במחקר שפורסם לאחרונה ב JAMA רפואת ילדיםחוקרים מעריכים את ההפצה והשכיחות של חשיפה לעופרת דרך מי שתייה לילדים מתחת לגיל שש בשיקגו, אילינוי.
לימוד: חשיפה משוערת לעופרת בילדות ממי שתייה בשיקגו. קרדיט תמונה: bakhistudio / Shutterstock.com
חשיפה לעופרת דרך מים מזוהמים
מאז גילוי ההשפעות הרעילות הקשורות לחשיפה לעופרת, יושמו מאמצים רחבי היקף ברחבי ארצות הברית להפחית את החשיפה למתכת כבדה זו ממקורות נפוצים בעבר כמו בנזין וצבע. למרות שהתקנת צינורות עופרת חדשים נאסרה בשנת 1986, זיהום מי השתייה מצינורות קיימים נותר חשש דחוף לבריאות הציבור.
לפי הסוכנות להגנת הסביבה של ארצות הברית (EPA), אין רמה של עופרת במי שתייה נחשבת בטוחה לצריכה. חשיפה כרונית לרמות נמוכות של מים מזוהמים בעופרת יכולה להעלות את רמות העופרת בדם (BLLs), מה שמגביר את הסיכון להשפעות בריאותיות שליליות שונות, במיוחד בקרב ילדים. השפעות אלו עשויות לכלול, בין היתר, ליקויים בהתפתחות, סיבוכים קרדיווסקולריים, מחלת כליות כרונית ונוירורעילות.
כמו ערים רבות אחרות ברחבי ארה"ב, שיקגו, אילינוי, ממשיכה לכלול קווי שירות מובילים במערכת המים שלה. למעשה, ההערכות הנוכחיות מצביעות על כך שיותר מ-400,000 צינורות עופרת נותרו בשימוש בשיקגו, וזה הרבה יותר מאשר בכל עיר אחרת בארה"ב. למרות שנעשו מאמצים לזהות ולהחליף קווי שירות עופרת, רק 0.007% מצינורות העופרת הוחלפו בשיקגו בין 2020 ל-2022.
לגבי המחקר
נתוני בדיקת עופרת התקבלו מ-38,385 בדיקות שסופקו על ידי מחלקת ניהול המים של שיקגו למשקי בית ברחבי שיקגו בין ינואר 2016 לספטמבר 2023. כל בדיקה העריכה את ריכוזי העופרת במים שנשמרו עומדים במשך שש שעות לפחות, מים לאחר שתי דקות של שטיפה, ומים לאחר חמש דקות של שטיפה.
מדידות עופרת, שסופקו בחלקים למיליארד (ppb), נותחו באופן חישובי כדי להעריך את חשיפת העופרת בילדות בקנה מידה עירוני באמצעות אלגוריתמים של למידת מכונה ומחקרי מיקרוסימולציה. ניתוח רגרסיה לוגיסטית מותאמת לסיכון קבע גם פערים גזעיים ברמות החשיפה לעופרת.
ממצאי המחקר
זיהום עופרת במי שתייה היה קיים ב-75% מהבלוקים. בעוד שלפחות ppb אחד היה קיים ב-70% מהדגימות, 33% הכילו חמישה ppb או יותר של עופרת.
כך, כמעט 70% מכמעט 130,000 הילדים מתחת לגיל שש בשיקגו חשופים למי שתייה מזוהמים בעופרת. כ-20% ממשתתפי המחקר דיווחו על שתיית מי ברז לא מסוננים רוב הזמן, מה שהגדיל את ה-BLL לאחר שלושה חודשים.
המיקום הגיאוגרפי, האוכלוסייה ומספר הבניינים עבור כל בלוק חזו בצורה המדויקת ביותר את הסיכון לחשיפת עופרת. הסיכון לחשיפה ירד עם האוכלוסייה; עם זאת, סיכון זה עלה עם מספר הבניינים לכל בלוק. בלוקים בשכונות הדרומיות והמערביות של שיקגו היו שיעורי הזיהום הגבוהים ביותר ושיעורי ההקרנה הנמוכים ביותר.
למרות שבלוקים שחורים והיספנים היו בסבירות גבוהה הרבה יותר להיחשף לעופרת במי שתייה, הם היו בעלי סיכוי נמוך משמעותית להשלים בדיקות עופרת בבית. עבור כל עלייה של עשר נקודות אחוז באוכלוסיות שחורות והיספאניות ברמת הגוש, הסבירות לבדיקות עופרת ירדה ב-3% וב-6%, בהתאמה, בעוד שהסיכון למי שתייה מזוהמים בעופרת עלה ב-3% וב-11%, בהתאמה.
עם עלייה של 10 נקודות אחוז באוכלוסיות הלבנות, הסבירות לבדיקת עופרת עלתה ב-24%, גם בעוד שהסיכון לזיהום ירד ב-5%. זה עשוי לשקף את השימוש המוגבר בשתיית מים בבקבוקים, ולא במי ברז, בקרב משקי בית לבנים בהשוואה למשקי בית בני עדות אחרות. עם זאת, זיהום עופרת עלול להתרחש גם באמצעות מים בבקבוקים, שכן מינהל המזון והתרופות (FDA) קובע חמישה ppb כגבול העליון לעופרת בבקבוקי מים.
השלכות על חשיפת עופרת
ממצאי המחקר מדגימים חשיפה נרחבת לעופרת במי שתייה בקרב ילדים בשיקגו. בעוד ששיעורי החשיפה היו גבוהים באופן ניכר בקרב שחורים והיספנים, הם גם נבדקו ברמות נמוכות בהרבה.
שיעורי סינון נמוכים יותר, צריכה נמוכה יותר של מי ברז ורמות גבוהות יותר של חשיפה לעופרת בקרב בלוקים שחורים והיספנים בעיקר עשויים להצביע על חוסר אמון כלפי מקורות מים או חוסר מעורבות קהילתית מצד הרשויות הרלוונטיות."
לחשיפה כרונית לעופרת ברמה נמוכה יש פוטנציאל להשפיע על בני אדם בכל הגילאים על ידי הפחתת רמות IQ ממוצעות והגדלת שיעור הלידות המוקדמות. לפיכך, נותר צורך דחוף לתקן אי-שוויון גזעי ואתני בחשיפה לעופרת בילדות. מאמצים אלו עשויים לכלול, בין היתר, פנייה לאוכלוסיות אלו כדי לשפר את הגישה לבדיקות עופרת, החלפת צינורות עופרת, סינון עופרת ושימוש בחומרים נוגדי קורוזיה כדי לעצור את שטיפת העופרת למי הברז.
