יותר חולים מאבדים את הרופאים שלהם – ואמון במערכת הטיפול הראשוני

ראשית, הרופא האהוב עליה בפרובידנס, רוד איילנד, פרש. ואז הרופא השני שלה במרכז בריאות במרחק כמה קילומטרים עזב את המרפאה. כעת, פיאדד פרד פיתח מצב כרוני חדש: חוסר אמון במערכת הרפואית האמריקאית.

"אני לא יודעת," היא אמרה, ועיניה מתמלאות בדמעות. "ללכת לרופא שלא יודע מי אתה? שלא יודע איזה אלרגיות יש לך, התרופות שגורמות לך להרגיש רע? זה קשה".

בגיל 71, פרד מעולם לא חוסן נגד קוביד-19. היא כבר לא מקבלת חיסון שנתי לשפעת. והיא לא שקלה אם להתחסן נגד וירוס סינציציאלי נשימתי, או RSV, למרות שגילה ומצבה של אסתמה מעמידים אותה בסיכון גבוה יותר לזיהום חמור.

"זה לא שאני לא מאמינה בחיסונים", אמרה פרד, מהגרת קולומביאנית, בספרדית בביתה בסתיו שעבר. "פשוט אין לי אמון ברופאים".

אובדן של רופא מהימן הוא אף פעם לא קל, וזו חוויה שנפוצה יותר ויותר.

הלחץ של המגיפה גרם להרבה עובדי שירותי בריאות לפרוש או להפסיק. כעת, מחסור כלל ארצי ברופאים ואחרים המספקים טיפול ראשוני מקשה על מציאת תחליפים. וכשהמטופלים מדשדשים מספק אחד למשנהו, זה שוחק את האמון שלהם במערכת הבריאות.

נשיא האיגוד הרפואי האמריקאי, ג'סי ארנפלד, כינה לאחרונה את המחסור ברופאים "משבר בריאות הציבור".

"זהו משבר דחוף, שפוגע בכל פינה במדינה הזו, עירונית וככפרית, כשההשפעה הישירה ביותר פוגעת במשפחות עם צרכים גבוהים ומוגבלים אמצעים", אמר ארנפלד לכתבים באוקטובר.

במדינת הולדתו של פרד, רוד איילנד, אחוז האנשים ללא מקור קבוע לטיפול רפואי שגרתי עלה מ-2021 ל-2022, אם כי תושבי המדינה עדיין מצליחים יותר מרוב האמריקאים.

תושבים היספנים ובעלי השכלה נמוכה מבית ספר תיכון נוטים פחות לקבל מקור לטיפול רפואי שגרתי, על פי ארגון ללא מטרות רווח Rhode Island Foundation.

מרכזי הבריאות הקהילתיים הידועים כמרכזי בריאות מוסמכים פדרליים, או FQHCs, הם רשת הביטחון של המוצא האחרון, ומשרתים את הלא מבוטחים, את תת מבוטחים ואנשים פגיעים אחרים. ישנם יותר מ-1,400 מרכזי בריאות קהילתיים בפריסה ארצית, וכשני שלישים מהם איבדו בין 5% לרבע מכוח העבודה שלהם במהלך תקופה של שישה חודשים בשנת 2022, על פי דו"ח של האיגוד הלאומי של מרכזי בריאות קהילתיים.

עוד 15% מה-FQHC דיווחו כי איבדו בין רבע למחצית מהצוות שלהם. ולא מדובר רק ברופאים: המחסור החמור ביותר, מצא הסקר, היה בקרב אחיות.

באפקט דומינו, המחסור ברופאים הטיל עומסים נוספים על אנשי צוות תמיכה כגון עוזרים רפואיים ועובדים חסרי רישיון אחרים.

המשימות הנוספות שלהם כוללות "עיקור ציוד, שמירה יותר יומנים, שמירה יותר ניירת, עבודה עם עומסי מטופלים גדולים יותר", אמר ג'סי מרטין, סגן נשיא בכיר של מחוז 1199 NE של איגוד עובדי השירות הבינלאומי, המייצג 29,000 עובדי שירותי בריאות בקונטיקט רוד איילנד.

"כשאתה מוסיף את העבודה הזו לאותן שמונה שעות עבודה ביום, אתה לא יכול לעשות הכל", אמר מרטין.

באוקטובר האחרון, עשרות חברי SEIU שעובדים במרכזי הבריאות הקהילתיים של פרובידנס, ה-FQHC הגדול ביותר ברוד איילנד, ערכו כלונסאות מידע מחוץ למרפאות, ודרשו שיפורים בצוות, לוחות זמנים ושכר.

מנהל השיווק והתקשורת של PCHC, ברט דייווי, סירב להגיב.

חוסר שביעות הרצון של הצוות הוביל למרכזי בריאות קהילתיים ברחבי הארץ. בשיקגו, עובדים בשלוש מרפאות בריאות ערכו שביתה של יומיים בנובמבר, ודרשו שכר גבוה יותר, הטבות טובות יותר ועומס עבודה קטן יותר.

ואז רגע לפני חג ההודיה ב-Unity Health Care, מרכז הבריאות המוסמך הפדרלי הגדול ביותר בוושינגטון הבירה, רופאים וספקי רפואה אחרים הצביעו בעד איחוד. הם אמרו שהם נלחצים לתעדף את כמות המטופלים על פני איכות הטיפול, מה שמוביל לשחיקה בעבודה ותחלופת צוות רבה יותר.

המחסור בכוח אדם מגיע מכיוון שמרכזי בריאות קהילתיים מטפלים ביותר חולים. מספר האנשים ששרתו במרכזים בין 2015 ל-2022 גדל ב-24% ברמה הלאומית, וב-32.6% ברוד איילנד, לפי איגוד מרכז הבריאות של רוד איילנד, או RIHCA.

"ככל שהפרקטיקות הפרטיות נסגרות או מצטמצמות, אנו רואים שהביקוש למטופלים עולה במרכזי הבריאות", אמרה אלנה ניקוללה, נשיאת ומנכ"לית RIHCA. "עכשיו עם אתגרי כוח העבודה, קשה מאוד לעמוד בביקוש הסבלני הזה".

ברוד איילנד, מרכזי בריאות קהילתיים ב-2022 שירתו כ-1 מכל 5 תושבים, שזה יותר מפי שניים מהממוצע הארצי של 1 מכל 11 אנשים, לפי RIHCA.

שיעורי המשרות הפנויות במרכזי הבריאות הקהילתיים של רוד איילנד הם 21% עבור רופאים, 18% עבור עוזרי רופא ואחיות, ו-10% עבור אחיות מוסמכות, לפי שישה מתוך שמונת מרכזי הבריאות של המדינה שהגיבו לסקר שנערך על ידי RIHCA עבור חדשות הרדיו של הציבור, NPR ו-KFF בריאות.

גם לרופאי ילדים יש מחסור. בשנה שעברה עזבו 15 רופאי ילדים משרות צוות במרכזי הבריאות ברוד איילנד, ושבעה מהם טרם הוחלפו.

מחקרים מראים שכמה מהמניעים הגדולים ביותר לשחיקה הם עומס עבודה ודרישות לעבודה.

מרכזי בריאות קהילתיים נוטים למשוך רופאים מונעי משימה, אמרה נלי בורדט, שעבדה שנים במרכזי בריאות לפני שהפכה למנהיגה בכירה של עמותת Care Transformation Collaborative של רוד איילנד.

הרופאים האלה רוצים לעתים קרובות להחזיר לקהילה, אמרה, והם בעלי מוטיבציה לעסוק ב"סוג של רפואה שהיא אולי פחות ארגונית", ודרכה הם יכולים לפתח קשרים קרובים עם מטופלים ובתוך משפחות רב-דוריות.

אז כאשר הלחצים במקום העבודה מקשים על הרופאים הללו לענות על צורכי המטופלים שלהם, יש סיכוי גבוה יותר שהם יישרפו, אמר בורדט.

כאשר רופא מפסיק או פורש, קרלה מרטין, רופאת ילדים ורופאה פנימית, מתבקשת לעיתים קרובות לעזור. בשבוע שלפני חג ההודיה, היא התמלאה בשתי מרפאות טיפול דחוף בפרובידנס.

"אנחנו רואים הרבה אנשים שמגיעים בגלל דברים שהם באמת בעיות טיפול ראשוני, לא בעיות טיפול דחופות, רק בגלל שקשה מאוד להשיג פגישות", אמר מרטין.

מטופלת אחת ביקרה לאחרונה בטיפול דחוף וביקשה מילוי מחדש של תרופות האסתמה שלה. "היא אמרה, 'נגמרה לי תרופות האסתמה שלי, אני לא מצליח להחזיק את ה-PCP שלי למילוי מחדש, אני ממשיך להתקשר, אני לא יכול לעבור'", אמר מרטין.

סיפורים כאלה מדאיגים את כריסטופר קולר, נשיא קרן הזיכרון של מילבנק, פילנתרופיה ללא מטרות רווח המתמקדת במדיניות בריאות. "כשאנשים אומרים, 'אני לא יכול לקבוע תור לרופא שלי', זה אומר שאין להם יותר מקור טיפול רגיל", אמר קולר.

קולר מצביע על מחקר המראה כי קשר עקבי עם רופא או רופא ראשוני אחר קשור לשיפורים בבריאות הכללית ולפחות ביקורים בחדר מיון.

כאשר מערכת היחסים הזו נשברת, המטופלים עלולים לאבד את האמון בספקי שירותי הבריאות שלהם.

כך זה הרגיש לפיאדד פרד, המהגר הקולומביאני שהפסיק להתחסן. פרד נהג ללכת למרכז בריאות קהילתי ברוד איילנד, אבל אז הגישה לטיפול שם החלה לתסכל אותה.

היא תיארה ביצוע שיחות טלפון חוזרות ונשנות לפגישה באותו יום, רק כדי שנאמר לה שאף אחד לא זמין וכי עליה לנסות שוב מחר. לאחר ביקור אחד, היא אמרה, אחד מהמרשמים שלה מעולם לא הגיע לבית המרקחת.

והייתה פעם נוספת שבה חיכתה 40 דקות בחדר הבחינות כדי להתייעץ עם עוזרת רופא – שאז אמרה שהיא לא יכולה לתת לה זריקת קורטיזון לברך, כפי שהרופא שלה נהג לעשות.

פרד אמר שהיא לא תחזור.

אז מה היא תעשה בפעם הבאה שהיא תחלה או תיפצע ותזדקק לטיפול רפואי?

"טוב, אני אלך לבית חולים," היא אמרה בספרדית.

אבל מומחים מזהירים שאנשים נוספים שיצטופפו לחדרי המיון בבתי חולים רק יגרמו ללחץ נוסף על מערכת הבריאות, ועל האנשים שעובדים שם.

מאמר זה הוא מתוך שותפות הכוללת את הרדיו של הציבור, NPR ו-KFF Health News.