באפריל 1922 הקימו תשעה חלוצים התנחלות חדשה – רעננה. לרגל יום הולדתה ה 91 של רעננה קטע תיאור העליה על הקרקע כפי שמתואר באתר “המרכז ללימודי תולדות רעננה” שהינו מרכז מבקרים המאכלס בתוכו את ארכיון העיר והמוזיאון החקלאי. המרכז ממוקם ברחוב אליעזר יפה 14 לצד בית ספר ברטוב.

העליה על הקרקע

ה-2 באפריל 1922 (ניסן תרפ”ב). שעת בוקר בתל אביב הקטנה. את רחוב לילנבלום – פינת הרצל עוזבות שתי עגלות. האחת רתומה לשתי פרדות והשניה לסוס. העגלות עמוסות בציוד לרוב: שתי מחרשות, חמישה אוהלי קונוס, ציוד פרימיטיבי לקידוחי מים, ארבעה מיכלי מים ריקים, כלי עבודה, מצרכי מזון, ציוד אישי ושני רובים קנדיים.

השיירה הקטנה עשתה את דרכה צפונה, כשאנשיה – תשעה במספר – הולכים ברגל אחרי העגלות העמוסות. כעבור כחמש שעות הגיעה השיירה לגבעה אשר נשקפה על הסביבה כולה. התשעה פרקו את המטען (בסמוך למקום בו נמצא היה “מלון פיתוח” ברח’ רבוצקי) וניגשו למלאכת ההתנחלות. ישוב חדש קם בארץ-ישראל.

מבין תשעת המתנחלים הראשונים על הקרקע, ארבעה היו חברי “אחוזה” (ה “ממברס”) : ישעיהו ירחע, יעקב (ג’ק) שברץ, וולוול בודניק ויעקב ניומן – זיכרונם לברכה; שנים אחרים היו שומרים – זאב עוז (הוז) ויעקב לופנפלד (לוף), ושלושה פועלים – י. ינטל, אברמוב ופיינגולד.

טקס לא היה; מר ירחע, שהיה מהנדס במקצועו ומונה כמנהל (מנג’ר) הישוב מטעם “אחוזה”, חלק לאנשים את תפקידיהם הראשונים. עגלת הפרדות יצאה לכפר הסמוך חירבת-עזון, כדי להביא מים במי-כלים. שני פועלים הלכו לחורשת האקליפטוסים הגדולה (שריד ממנה הוא עץ האקליפטוס הענק שהיה מצוי שנים רבות בסבוב רעננה, כיום צומת רעננה מרכז), שהיתה שייכת לתושבי כפר-סבא, כדי לגזום ממנה ענפים לבניית סוכה שתשמש כמטבח וחדר אוכל. יתר האנשים הקימו את האוהלים. אט אט ירדה החשיכה. המתנחלים התארגנו לשינה, בעוד ששני השומרים חילקו ביניהם את השמירה: הראשון עד לאשמורת התיכונה והשני עד אור הבוקר. כך עבר יומם הראשון של המתנחלים.

בימים הראשונים להתנחלות עסקו האנשים בקידוח בור המים. את הציוד הפרימיטיבי הרכיבו בין שתי גבעות (המקום נמצא כיום בין הרחובות אחד העם ועקיבא, כ- 200 מטר צפונית למשרדי קופ”ח מחוזית) ושם החלו בעבודות הקידוח.

כעבור כשבועיים של עבודה מאומצת הגיעו לעומק של 38 מטר ואז נתגלו מים ראשונים. הורכבו מסנן ומשאבת יד והבור החל לספק מים כדי שני מ”ק לשעה, כמות שהספיקה לצורכי המקום. מים היו, המזון הובא אחת לשבועיים בעגלת הפרדות מתל-אביב ואוהלים ראשונים בלטו בשטח השומם. ומה הלאה? כתום עבודות הקידוח נותרו המתנחלים ללא תעסוקה. ישעיהו ירחע החליט בשל כך להתחיל בתכנונה של המושבה. בעזרת מכונת מדידה שהביא עמו מארה”ב, ובסיוע שני פועלים אשר שימשו כקוונים, יצא לערוך את המדידות הראשונות של הקרקע. והוא הקצה את חלקות חברי “אחוזה” לאלה שהגיעו להתיישב ולאחרים שנשארו בארצות הברית – כ-50 דונם החלקה. לכל חלקה היתה חזית של 62 מ’ ואורכה הועמד על 750 מטר. תמורת כל חלקה כזאת שולמו אלף דולר.