תומכי המעצר והגירוש המתוכנן של מחמוד ח'ליל-הסטודנט לשעבר באוניברסיטת קולומביה שהיה פעיל בהפגנות פרו-פלסטין-ועל החלטת ממשלתו של הנשיא דונלד טראמפ להפשיט 400 מיליון דולר במימון פדרלי מקולומביה, אומרים כי נדרשים אמצעים כאלה כדי לבדוק את האנטיסמיות הרפנטית. מבקרים – ואני אחד מהם – אומרים כי הצעדים הללו מסמנים תפנית מבשרת רעות בתקיפה של ממשל טראמפ באוניברסיטאות.
אבל אנטישמיות בקמפוס היא בעיה אמיתית. הגיע הזמן לחשוב על דרך אלטרנטיבית למוסדות להשכלה גבוהה לעקוב אחריהם.
לאוניברסיטה שלי, UCLA, שם לימדתי במשך 33 שנים, יש סיכוי לנקוט בגישה אחרת. השבוע הודיע הקנצלר החדש שלנו, חוליו פרנק, על יוזמה למאבק באנטישמיות בקמפוס שלנו. הוא נקרא "לשפר את ההכשרה והחינוך הרלוונטי, לשפר את מערכת התלונות, להבטיח אכיפה של חוקים ומדיניות שוטפים וחדשים ושיתוף פעולה עם בעלי העניין."
אין לי ספק שפרנק, שמגיע עם ניסיון יוצא דופן בממשל, בבריאות הציבור ובמינהל האוניברסיטאי, הוא כנה. בנם ונכדו של רופאים יהודים גרמנים, פרנק נושא בתוכו את הזיכרון הכואב של השותפות הן של האוניברסיטאות הגרמניות והן של הממסד הרפואי בפרויקט ההשמדה הנאצי.
כאשר פרנק מונה את פרטי היוזמה הזו, יש לו הזדמנות להתמקד בצעדים שבאמת יגרמו לכל התלמידים להרגיש בטוחים, מבלי לרמוד על חירויותיהם האזרחיות.
ראשית, על היוזמה להגדיר מה, ברגע הנוכחי, נחשב כאנטישמיות – שאלה מסובכת בתקופה בה מומחים רבים לא מסכימים על התשובה. מקום אפשרי להתחיל בו: מדריך קמפוס Nexus לזיהוי אנטישמיות, המתנגד לדחף למתג את כל צורות האנטי-ציונות כאנטישמיות, ובמקביל להכיר בכך שניתן לטשטש את הגבול בין השניים. הגדרה כזו יכולה לשמש עוגן למגוון רחב של תכניות הכשרה והכוונה שיכולות להגיע לסטודנטים, צוות, סגל ומנהלים בכירים.
שנית, אוניברסיטאות חייבות לסקר את קהילותינו כדי לאמוד את שכיחותם של עמדות אנטישמיות, אנטי-ציוניסטיות, איסלאמופוביות ואנטי-פלסטיניות בקמפוס, והתלות ההדדית ביניהן. אנו שוכנים במערכת אקולוגית רחבה יותר של שנאה – שהוחמרה מדי יום על ידי מדיה חברתית – בה אנטישמיות היא היבט אחד, אך רק אחד, חשוב. סקרים באיכות גבוהה יכולים לתת לנו תמונה ברורה בהרבה של מה התלמידים מתמודדים איתם – וכיצד סטודנטים מנקודות מבט פוליטיות שונות עשויים לחוות איומים דומים. זה עשוי, בתורו, לפתוח את הדרך למקורות חדשים של אמפתיה ואליפות.
שלישית, יוזמה יעילה למאבק בשנאה בקמפוס, עם אנטישמיות כמוקד, חייבת להכיר בכך גם כי אפליה אנטי-פלסטינית היא חלק מהמשוואה מפתח, אך לעיתים קרובות מופרז.
קשה לחוץ על כל ניסוחים של תמיכה בחופש הפלסטיני שאינם מעוררים האשמה באנטישמיות – שלא לדבר על טראמפ, את הסיכון לגירוש, מעצר או גירוש. זה חיוני לחלוטין שכל יוזמה להילחם בשנאה בקמפוס, בעולם של ימינו, תתמקד לא רק באנטישמיות, אלא גם לאפליה אנטי-פלסטינית. בעניין זה עלינו לדחוף לאחור נגד מעצרו של חליל ולהתנגד בכוח כל מאמצים של הממשלה הפדרלית – ומוסדותינו שלנו – לעצור או לגרש סטודנטים מכיוון שהם עסקו בדיבור פוליטי לא פופולרי.
רביעית, עלינו לעשות את מה שאנחנו עושים הכי טוב על ידי חינוך; בפרט, על ידי פיתוח קורסים בקמפוס הבוחנים את ההיסטוריה של הציונות והלאומיות הפלסטינית לא בבידוד מוחלט, אלא כתופעות רצופות וחופפות.
עלינו ליצור תוכניות בהן נבדקים מחקרים ישראלים ומחקרים פלסטינים באופן משולב, כדי לשקף את החוויה החיה של אנשים בשטח. אוניברסיטאות באו לשקף מגמה חברתית רחבה יותר בכך שהם מאפשרים יותר מדי מהחשיבה הבלקנית, האפסית, שגורנת שאנחנו יכולים להתמקד רק בהיסטוריה-או, לצורך העניין, רווחתם-של יהודים על ידי פלסטינים שמביים, או להפך.
צעדים אלה יכולים לעזור ביצירת סביבה בטוחה יותר ונוחה יותר לכל התלמידים בקמפוס, כולל יהודים. ככל הנראה הם יצליחו הרבה יותר ממעשיו של ממשל טראמפ, המשתמש במאבקו כביכול נגד אנטישמיות כדי להמשיך באסטרטגיה קלאסית של משטרים סמכותיים, ולמקד באוניברסיטאות בדיוק בגלל הפתיחות והסובלנות שלהם למגוון.
אל לנו לשכוח מה המלומדים מזהירים אותנו – שהגבול בין הפילוסמיות לאנטישמיות הוא נקבובי. אנחנו גם לא צריכים לא להכיר לרגע כי ההתקפה של הממשל על מחקר מדעי, DEI, וכן, "אנטישמיות" היא חלק מהתקפה גדולה יותר על הדמוקרטיה במדינה זו.
המפסידים יהיו אלה שמעריכים את זכויותיו של האדם, ביניהם דיבור חופשי, חופש דת ומחאה פוליטית. מנהיגי האוניברסיטאות חייבים להבין שמוסדותיהם נמצאים בקווי החזית. הם – ואנחנו – חייבים לקום כאחד כדי להגן על עקרונות הליבה של הדמוקרטיה הנמצאים בתקיפה קשה. התקווה שלי היא ש- UCLA יכולה להוביל את הדרך.
