עבור רבים מאיתנו שבדרך כלל להוטים לחלוק את המילים שלנו, זהו זמן של חוסר מילים. קשה להפריד בין כל הרגשות – התרוממות הרוח על שחרורן של שלוש צעירות בנות ערובה לישראל לאחר 471 ימים בשבי, העצב והכעס על כל אלה שלא ישובו הביתה לאחר 15 חודשי מלחמה, ואי הוודאות שרבים מהם. אנחנו מרגישים כלפי המנהיגות שלנו, בין אם היא בארצות הברית, בישראל או באירופה, שנראה שכולן נאבקות מול הימין הקיצוני העולה.
וכמובן, היום, הנשיא טראמפ נחנך, בפעם השנייה.

"כן, אפשר לדבר על משהו אחר?" ראש עיריית שיקגו, ברנדון ג'ונסון, אמר היום ב-NPR לאחר שהעיתונאית סשה אן סימונס החליפה את הנושא מאיך שיקגו תטפל בממשל החדש של טראמפ והבטחתה להתחיל בגירושים מחר למחשבותיו של ראש העיר על יום מרטין לותר קינג.
עלה בדעתי שרבים מאיתנו רוצים שנוכל לדבר על משהו אחר, כל דבר אחר, במקום השבעת טראמפ השנייה. אבל אותו רגש, ובן דודו הקרוב – "מתי אי פעם נוכל לחשוב על משהו אחר?" – הוא הניסיון העיקרי של העם היהודי מאז 7 באוקטובר 2023.
לקראת ההכרזה המתוחה של חמאס האם יסכימו עם העסקה, ולאחר מכן העיכוב במתן שמות של בני הערובה בפועל, צפיתי בסרט דוקומנטרי בעברית, בטלוויזיה הישראלית, ובו סבו של כפיר ביבס מחפש את הפיל הפוחלץ של הילד. , מפורסם כעת ברחבי העולם מפוסטר בני הערובה שלו.
היה ברור שהסבא חש שלמצוא הפיל פירושו להיות מסוגל לעשות משהו, כל דבר. הוא רצה להיות מוכן למקרה שהילד הקטן יחזור הביתה בנס. אבל גם היה ברור – כשהגבר המבוגר פרץ בבכי – שהוא לא הצליח לחשוב או לדבר על שום דבר מלבד גורלם של בנו, כלתו ושני נכדיו.
מי יודע מדוע לקח כל כך הרבה זמן עד שאותה עסקת הפסקת אש שהוצפה במשך חודשים התבססה, וכבני ערובה ואזרחים עזה איבדו את חייהם בהמתנה?
רבים בישראל מאשימים את בנימין נתניהו. הנשיא ג'ו ביידן אמר שזהו המשא ומתן הקשה ביותר שאי פעם היה חלק ממנו. הנשיא טראמפ, כמובן, לוקח את כל הקרדיט.
מה שאנחנו כן יודעים הוא שזוהי השבעת נשיאות אמריקאית בה השתתפו בהתלהבות הימין הקיצוני באירופה, כולל ראש ממשלת איטליה ג'ורג'יה מלוני ונציגים ממפלגת AfD של גרמניה – בעוד הגברת הראשונה לשעבר מישל אובמה לא השתתפה. ובעוד אני שותף לרצונו של ראש העיר ג'ונסון לדבר על משהו אחר, ובעוד אני מבין לחלוטין את הבחירה של מישל אובמה לשבת את זה בחוץ, בואו נדבר קצת על נאום ההשבעה של טראמפ ועל השפה שלו.
משפט אחד בלט לי. זה היה המשפט הרביעי שהנשיא טראמפ השמיע לאחר הודיה שלו. הוא אמר: "אני, פשוט מאוד, אשים את אמריקה במקום הראשון".
טראמפ זכה בהרבה קולות בכך ששכנע אנשים שהפתרון לבעיות מורכבות הוא פשוט.
הֲגִירָה? בנה חומה.
משבר בני ערובה? תעשה איום.
אבל בדרך כלל, הפתרון שלו הוא פשוט הוא עצמו, כמו בהבטחתו "אני לבד יכול לתקן את זה".
"שמים את אמריקה במקום הראשון" עשוי להישמע מרגיע למי שלא מכיר את ההיסטוריה שלה. אבל הביטוי קשור לתנועת America First, שהחבר הבולט בה היה צ'רלס לינדברג. בעידן הזה שבו ההיסטוריה נשכחת, בואו נזכור מה לינדברג אמר כשיהודים נרצחו באירופה.

"היהודים הם אחד הכוחות העקרוניים שמנסים להוביל את ארה"ב למלחמה", אמר לינדברג בעצרת בספטמבר 1941. "הסכנה הגדולה ביותר של היהודים למדינה זו טמונה בבעלותם והשפעתם הגדולה על סרטי הקולנוע שלנו, שלנו. העיתונות, הרדיו שלנו והממשלה שלנו".
תנועת America First התפרקה לאחר פרל הארבור. אבל הביטוי "אמריקה תחילה" עדיין מצמרר יהודים רבים.
הביטוי חוזר למעשה לשנות ה-80 של המאה ה-19, אז זה היה סיסמה רפובליקנית.
"זה לא נכנס לדיון הלאומי עד 1915, כאשר וודרו ווילסון השתמש בו בנאום שטען לנייטרליות במלחמת העולם הראשונה. זה לא אותו דבר כמו בדלנות, אבל הביטוי נלקח על ידי בדלנות", ההיסטוריונית שרה צ'רצ'וול. , מחבר של הנה, אמריקהסיפר סמיתסוניאן מָגָזִין.
"וילסון צעד על קו דק מאוד, שבו היו אינטרסים מנוגדים אמיתיים ולגיטימיים. הוא אמר שהוא חושב שאמריקה תהיה הראשונה, לא ברוח האנוכית, אלא הראשונה שתהיה באירופה כדי לעזור לכל צד שינצח. לא לקחת צד, אלא להיות שם כדי לקדם צדק ולעזור בבנייה מחדש לאחר הסכסוך. זה מה שהוא ניסה לומר ב-1915".
מעניין ש"אמריקה תחילה" הייתה סיסמת הקמפיין של הרפובליקנים והדמוקרטים באותה תקופה. הרדינג וקולידג', שניהם רפובליקנים, התמודדו על "אמריקה תחילה" ב-1920 וב-1924. "אלה היו סיסמאות נשיאותיות, זה היה ממש בולט, וזה היה בכל מקום בשיחה הפוליטית", אמר צ'רצ'וול.
סיסמאות נשיאותיות חשובות. והנה אנחנו, חוזרים לעבר, עם סיסמה ישנה, וגישה בידודית ישנה; כשהימין הקיצוני הישן של אירופה מראה כוח באיטליה ובגרמניה ובמקומות אחרים. והנה אנחנו כאן, עם ההבטחה הגדולה של דיקטטורים, שהכל פשוט.
זה אולי נראה שבעידן שלנו, זה בלתי אפשרי שהרפובליקנים והדמוקרטים יסכימו על אותה סיסמה. עם זאת אני ממשיך לשמוע מנהיגים מכל הצדדים פונים לפשטות.
ראש העיר ג'ונסון, למשל, ציטט את רעיון "שלושת הרעות" של קינג – מלחמה, עוני וגזענות. אבל איפה זה משאיר את הרעיון של מלחמה צודקת? האם עדיף היה פשוט לתת להיטלר לשלוט באירופה עד שירצח כל יהודי ביבשת? האם ראוי לא לתקוף את חמאס?
וזה לא רק מנהיגים פוליטיים, אלא אנשי תרבות מובילים, שמנסים לשכנע אותנו שהפשטות מסבירה הכל.
טה-נהיסי קואטס טוען בספרו רב המכר שהסכסוך הישראלי-פלסטיני פשוט להבנה. "אכן, הוא הכריז שיש לדחות את המורכבות עצמה לטובת מוסר שחור-לבן, ישראל היא הרעים והפלסטינים הטובים", כפי שציין יונה גולדברג ב- הלוס אנג'לס טיימס. לדברי קואטס, עצם הרעיון שהסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא 'מסובך' הוא דרך להגן על ישראל מפני הגינוי הראוי לה".
כשקראתי את המסגור של קואטס, כל מה שיכולתי לחשוב היה שזה טראמפי. זה פשוט בא משמאל, לא מימין. וזו הסיבה שה"בפשטות" של טראמפ ציננה אותי כל כך – כי הרצון לדבר על משהו אחר, בן דוד קרוב של הרצון לראות את העולם כפשוט, הוא משהו שהשמאל והימין מסכימים עליו.
ומכיוון ששקר הפשטות מאפשר להימנע מפתרונות אמיתיים וקשים.
הדרך קדימה עבור אלה מאיתנו שאינם חיים בעבר היא להכיר במורכבות, גם כשהיא כואבת – ולהכיר בכך שדמויות מימין ומשמאל דוחקות בנו לראות שהעולם פשוט, כאשר הוא אינו. בשנים הבאות, נצטרך להילחם נגד המושג "אמריקה תחילה", המתחמק מאחריותה של המדינה הזו כלפי העולם. אבל אנחנו צריכים גם להילחם נגד השפה המושכת הזו – "באופן פשוט".
זה לא פשוט להחליף בני ערובה באלו שרצחו אמריקאים וישראלים באוטובוסים בשנות ה-90 – שעכשיו יהיו חופשיים להרוג שוב. אני זוכר את הצעירים האלה, פשוט נסעו באוטובוס בירושלים. ובחזיתות אחרות, זה לא פשוט להתמודד בפועל עם שינויי אקלים, או חסרי בית, או הפער המתרחב בין העשירים לשאר.
כמובן שנרצה לדבר על משהו אחר, משהו נעים. אבל אין לנו ברירה אלא להופיע, להכיר בכל שכבות האמת והשקרים, ולדפדף.
הודעה מהמו"ל והמנכ"ל שלנו רחל פישמן פדרסן
אני מקווה שהערכת את המאמר הזה. לפני שאתה הולך, אני רוצה לבקש ממך בבקשה לתמוך ב קָדִימָהעיתונאות עטורת הפרסים, ללא מטרות רווח, כדי שנוכל להיות מוכנים לכל חדשות 2025 שתביא.
כעת, יותר מתמיד, יהודים אמריקאים זקוקים לחדשות עצמאיות שהם יכולים לסמוך עליהם, עם דיווח מונע על ידי אמת, לא אידיאולוגיה. אנחנו משרתים אותך, לא כל אג'נדה אידיאולוגית.
בתקופה שבה חדרי חדשות אחרים נסגרים או מצמצמים, ה קָדִימָה הסירה את חומת התשלום שלה והשקיעה משאבים נוספים כדי לדווח בשטח מישראל וברחבי ארה"ב על השפעת המלחמה, האנטישמיות הגואה ושיח מקוטב.
קוראים כמוך מאפשרים הכל. תמכו בעבודתנו על ידי הפיכתו ל- קָדִימָה חבר והתחבר לעיתונאות שלנו ולקהילה שלך.
– רייצ'ל פישמן פדרסן, מוציא לאור ומנכ"ל
עם התמיכה שלכם, נהיה מוכנים לכל מה ש-2025 תביא.
$36 $500
$120 $180 סכום אחר