בשונה מתנועות נוער דתיות אחרות, חניכי “עדת הצופים” (או “הצופים הדתיים”) נתפשים תמיד כ”חיות משונות”. מצד אחד, העדה מחפש להתכנס ולחדד את הייחוד שלה. אבל מצד שני, העדה מחפשת להתערות, להתערבב ולהשתלב עם יתר התנועה. זהו המתח הידוע והתמידי בין “הייחוד” לבין “היחד”, והוא מעוגן ביום-יום שלו. עדת הצופים מהווה גשר בין דתיים לשאינם דתיים בצורה מובנית ומחושבת במערכי הפעילות ובמפעלים השונים.

ב”חודש עדה” זכו חניכי השבטים הדתיים לסמינרים יסודיים ומשמעותיים בהתאם לשכבות הגיל השונות, ועברו הדרכות וחוויות שונות בדרך לקידומה של העדה לנוסחת הפעילות הרצויה.

טקס הסיום הפגיש קרוב ל-2000 חניכי הצופים הדתיים מ-11 שבטים ברחבי הארץ. החניכים הצעירים התפרשו ברחבי הפארק למשחק “חפש את המנהיג” ולאחריו התכנסו באמפי לשמיעת ברכות של מזכ”ל תנועת הצופים, ראש העדה ומרכז העדה, וכן להקרנת סרטי “השבט שלי” שהוכנו על ידי השבטים השונים. בתום החלטה של מרכזי השבטים זכה הסרט של שבט הראל מרעננה, והשבט זכה לתוף ענק שיסייע בהרמת המוראלים… הטקס הסתיים בהרקדה המונית במשך שעה ארוכה.