צוות חוקרים פיתח טכניקה חדשה קיצונית לניתוח ראיות במקרי תקיפה מינית. הגישה החדשה עשויה לייעל את צינור הזיהוי הפלילי ולהפחית עיכובים בעיבוד ראיות DNA.
המחקר מתואר במאמר שפורסם היום בכתב העת מִתקַדֵם מַדָע.
יש כמעט חצי מיליון תקיפות מיניות בקנדה מדי שנה, והרבה יותר לא מדווחים. הגישה החדשה עשויה למתן את אחת הסיבות לכך שהקורבנות אינם ששים לדווח על תקיפות: התפיסה שניתוח ראיות משפטיות איטי מדי.
עבור המחקר הזה, קראנו דוחות וסקרים ששאלו קורבנות מדוע הם לא מדווחים על תקיפות. והתשובה הנפוצה ביותר הייתה שאין להם אמון במערכת המשפט -; וחוסר האמון הזה נבע בין היתר בגלל משך הזמן של התהליך".
מוחמד אלסייד, הסופר הראשי
הכותב הראשי הוא אלסייד, שעבד על פרויקט זה כחלק מהדוקטורט שלו בהנדסה ביו-רפואית וכיום הוא פוסט-דוקטורט במחלקה לכימיה באוניברסיטת טורונטו (U of T). מחברי ה-U of T שלו כוללים את פרופסור אהרון וילר מהמחלקה לכימיה, המכון להנדסה ביו-רפואית ב-U of T, והמרכז למחקר ויישומים בטכנולוגיות נוזליות, ולטיסיה בודו, חברה במכללת Innis ותואר שני. סטודנט בחוג לכימיה. שלושתם קשורים גם למרכז דונלי למחקר סלולרי וביו-מולקולרי.
מחברים שותפים נוספים של המחקר כוללים חוקרים מהמחלקה למדעי הזיהוי הפלילי, אוניברסיטת טורונטו מיססוגה; המרכז למדעי המשפט של אונטריו (CFS); ותאגיד ANDE. המימון ניתן על ידי NSERC Alliance Society ו-ANDE.
"CFS ו-ANDE היו תורמים קריטיים בכל שלב של הפרויקט", אומר וילר. "אני גם אסיר תודה ל-NSERC על שיש לו את ראיית הנולד להקים את תוכנית 'חברת הברית', אשר מטרתה 'להתמודד עם אתגר חברתי שיגרום לידע חדש במדעי הטבע והנדסה ולהשפעה חברתית'".
עיבוד ראיות משפטיות בתיקי תקיפה מינית הוא תהליך טכני ביותר, רב-שלבי. בדרך כלל, ראיות DNA נאספות תחילה מהקורבן, ואז נשלחות למעבדה פורנזית מצוידת היטב לניתוח על ידי טכנאי מיומן. כשהם שם, הדגימה מעובדת תחילה כדי לבודד את ה-DNA של התוקף מהקורבן; לאחר מכן ניתן לבצע ניתוח של ה-DNA של התוקף ולהשתמש בו כדי לזהות חשוד.
התהליך כולו יכול לקחת ימים, שבועות או יותר. רוב הזמן הזה מתעסק בהעברת הראיות למעבדה; כמו כן, פעם אחת במעבדה, המהירות שבה הדגימה מנותחת תלויה במספר המקרים האחרים הדורשים ניתוח.
החוקרים התמקדו בצעד הראשון -; זה של הפרדת ה-DNA של שני פרטים מדגימה אחת. נכון לעכשיו, זה יכול להיעשות באופן ידני רק על ידי מומחים מאומנים ומנוסים במעבדה; כלומר אין פתרון אוטומטי.
מה שפיתחו אלסייד ומשתפי הפעולה שלו הוא תהליך להפרדת ה-DNA של שני אנשים תוך שימוש בתהליך הנקרא טכניקת עיכול דיפרנציאלית תוך שימוש במיקרו-נוזל דיגיטלי. הגישה החדשה מפחיתה את האתגרים הלוגיסטיים והטכניים הנוכחיים.
החוקרים פישטו את התהליך על ידי הפחתת מספר הצעדים הידניים הדרושים לבידוד ה-DNA של התוקף מ-13 לחמישה. "כמו כן, מכיוון שתהליכים מיקרו-נוזליים נוטים להיות מהירים יותר, אנו מצפים שאחד היתרונות בסופו של דבר יהיה קיצור הזמן הכולל הדרוש", אומר אלסייד.
יתרה מכך, הגישה החדשה עשויה להוביל לפתרון נייד שאינו מצריך מעבדה. לדוגמה, בדיקה יכולה להיעשות בבית חולים שבו בדרך כלל לוקחים קורבן במקרה של תקיפה מינית -; ובכך לבטל את הזמן הדרוש לדגימה להגיע למעבדה ולעקוף את התור של המעבדה.
הטכניקה החדשה תואמת לטכנולוגיה הידועה בשם Rapid DNA Analysis, שכבר נמצאת בשימוש בשלב השני של זיהוי אדם מה-DNA שלו. לדברי המחברים, המטרה ארוכת הטווח תהיה לשלב את שתי הטכנולוגיות כדי להפוך את התהליך ליעיל עוד יותר.
ישנם אתגרים רבים שצריך להתגבר עליהם לפני שהטכניקה החדשה תופעל ותיפרס. אבל אלסייד בטוח שהאתגרים האלה ייפתרו והפנה את מאמציו להפיכתו לכדאיות מסחרית ולנגישה נרחבת.
"התוכנית שלנו היא לפתח מכשיר שיעשה בחמש דקות את מה שלוקח כיום 45", אומר אלסייד. "ולהריץ הרבה יותר דגימות מבעבר. ברגע שנעשה את זה, השלב הבא יהיה להציג את הטכנולוגיה למעבדות משפטיות ולבתי חולים. זה ייקח שנים אבל הפוטנציאל מרגש מאוד".
